שלוש רקטות שוגרו אמש מעזה לישראל, כאשר שתיים מהן כוונו לעבר שדרות וייורטו בידי כיפת ברזל, בעוד שאחת נפלה בשטח פתוח במועצה האזורית אשכול. בסך הכל, מאז הכיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בירושלים בירת ישראל נורו מעזה 15 רקטות. זהו הריכוז הגדול ביותר שנרשם מאז מבצע "צוק איתן", לפני שלוש שנים וחצי.
בישראל מעריכים שאת הרקטות, שהן קצרות טווח לרוב מסוג קסאם, יורים ארגונים סלפים סוררים. אלה הם ארגונים שמעומתים עם שלטון החמאס ויש להם רצון לעורר פרובוקציות, ולחולל סבב אלים חדש, רביעי במספר, בין עזה לישראל. ואכן, חמאס מנסה לבלום את הירי מחשש להסלמה, אך בניגוד לעבר, הרצון שלו לבלום את "הטפטוף" הולך ונחלש.
כשמנהיגיו קוראים לאינתיפאדה חדשה בתגובה להודעת טראמפ, אמנם הם מייחלים שהיא תפרוץ בגדה, אך קשה לארגון לבלום את הירי. מנגד, ישראל מצדה מגיבה תגובות מידתיות - פעם בירי טנקים ופעם בהפצצות מהאוויר נגד יעדים צבאיים של חמאס, אם כי מדרג התגובות הולך ומתעצם מרקטה לרקטה.
כל זה מתרחש כשברקע ההפגנות העממיות המלוות ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון בגדה, וגם על הגדר בעזה, אינן שוככות, ומחר נציין שבוע ל"יום הזעם". כעת, נוצר מעגל קסמים של התדרדרות לאלימות מתעצמת.
במערכת הביטחון יש תחושה שגם הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן מתקשה במציאות שנוצרת לבלום, במלוא כוחה, את ההתדרדרות. כוחות הביטחון שלה פועלים כמי שכפאם שד, אף שהם ממשיכים בתיאום מול עמיתיהם מישראל, וזאת כששני הצדדים נערכים ליום שישי הקרוב, שלקראתו מסית חמאס וקורא לצעירים לצאת להפגנות ולתהלוכות מחאה.
אף ששני הצדדים אינם מעוניינים בעימות הם משולים למי שרוכבים על גב נמר, ומאמינים כי יצליחו לשלוט בו, אך בסופו של דבר הם עלולים למצוא את עצמם מאבדים שליטה.