בסביבתו של נתניהו אומרים שהוא לא רוצה בחירות, אך ילך לבחירות אם תמשיך הסחטנות של המפלגות החרדיות. במפלגות החרדיות אומרים שלא רוצים בחירות, ושנתניהו יכול היה לפתור כבר את המשבר, אך משום מה לא עשה זאת. עכשיו צריך האזרח הפשוט לבחור למי הוא מאמין פחות - לנתניהו אשף הספינים וחנוק החקירות, או למפלגות החרדיות הסחטניות.
כחילונית, הסחטנות החרדית והניסיון לנצל את המצב כדי להעביר חוק פטור מגיוס בהחלט מקוממת אותי. הגיע הזמן לשים גבול למפלגות שהתמקמו בנוחות רבה במשבצת הדבק הקואליציוני - צריך רק לשלם להן, כל פעם עוד קצת, והן יצביעו איתך בכיף ויגידו הן. מצד אחד יש רצון לשבח את נתניהו, לא רק על יכולתו לתפקד בתוך המשבר האישי שלו ולנאום לאמריקאים על איראן ועל הטרור, אלא גם על הגדרת הגבול למפלגות החרדיות. מצד שני, לך תדע מה באמת רוחש מתחת לכותרות החדשות ולהצהרות.
כבר לא ברור מה מוביל למה - המשבר האישי של נתניהו וחולשתו המקומית שמובילה ללחץ מהשותפות ולמשבר הקואליציוני, או שמא המשבר הקואליציוני הוא בסך הכל ספין שאמור להסיח את הדעת מעוד הליכה מוקדמת לבחירות, שלמעשה יהוו רק פתח מילוט מהמשבר האישי. כל תיאוריית קונספירציה תהיה קבילה, וזוהי אולי הטרגדיה הכי גדולה של ישראל 2018 - מציאות שבה כאזרח אין לך מושג מהי האמת. כולם מאשימים את כולם בסחטנות, בקדימות הטובה האישית לטובה הלאומית, בספינים שהפכו לנורמה יומיומית והחליפו מזמן את האסטרטגיה ואת המדיניות. מי צודק? כנראה כולם.
בנימין נתניהו נואם באיפא"ק. צילום: AFP
דבר אחד בטוח - ככל שמתהדקת הטבעת סביבו, כך הופכות הבחירות לאופציה של נתניהו לנסות להוכיח תמיכה ציבורית, למרות החקירות המתרבות ולמרות עדי המדינה, שתכף עוברים במספרם את חברי סיעת הליכוד. בפעם האחרונה נתניהו הפיל את הממשלה לאחר פחות משנתיים, בגלל "ניסיון פוטש", שהתברר יותר כניסיון למנוע את העברת חוק "ישראל היום".
הפעם לפחות יוכל לטעון שזה בגלל חוק הגיוס, כדי לנסות להוציא מעט מהעוקץ של הבטחת הבחירות של יאיר לפיד, אף שבמהלך הכהונה הזו כבר הקריב על המזבח החרדי את מתווה הכותל ואת חוק המרכולים. הכול ספין אחד גדול שכבר אין לדעת איפה הוא נגמר ואיפה הוא מתחיל.
