האירוע ביום שישי על גדר המערכת בצפון הרצועה, שבו נהרג הנער הפלסטיני מוחמד איוב בן ה־15, ככל הנראה מירי צלף צה"ל, ממחיש היטב את מחיר הנזק שהוא עלול לגבות מישראל לקראת הפגנות השיא שעוד צפויות להתרחש בחודש הבא. דווקא בעיצומה של מגמת ירידה בהיקפי האירועים בשבועות האחרונים, האירוע שלשום המחיש לצה"ל עד כמה חשוב לצמצם את מספר הנפגעים הפלסטינים.



בנושא זה, ההיבט התודעתי ימשיך להוביל לפני האתגר המבצעי, כאשר טעות טקטית בשטח, חוסר דיוק ושימוש לא מושכל באש חיה עלולים להיות מנוצלים עד תום על ידי חמאס בהשחרת ישראל בעולם, אך לא פחות חשוב - לשמר את האנרגיות בצד הפלסטיני להמשיך להתכתש עם צה"ל מדי שבוע ולהסיט את המפקדים והלוחמים ממשימות מבצעיות חשובות יותר.



הפרות הסדר מנוצלות לטרור, אך יש הבדל בין מתפרע למחבל



בעימות מהסוג הזה קשה לראות צבא בעולם שיכול לצאת טוב מבחינה תדמיתית. אבל ביום שישי, לאחר פרסום התמונות הקשות, ישראל וצה"ל ויתרו לחלוטין על המגרש לטובת הפלסטינים וגורמים אחרים. קשה לדעת עדיין מה קרה באירוע הזה, אך טועה מי שחושב שניתן להתמודד עם אירועים בסדר גודל כזה ללא שימוש באש חיה. כאשר משתמשים ברובי צלפים יהיו גם טעויות ופגיעות לא מדויקות, האירוע אתמול היה חריג בגלל גילו של ההרוג, אך אירועים דומים התרחשו בחודש האחרון.



הבעיה באירוע שלשום היא לא רק במבחן התוצאה. אותו נער כנראה עסק בחבלה במכשול ובעימות עם הכוחות הישראלים, והפרות הסדר האלה מנוצלות לטרור שאסור להסכים איתו וגם אסור לאפשר כל חדירה לשטח ישראל, הכול נכון, ובכל זאת, זה לא היה צריך להסתיים כך. בין מתפרע פלסטיני שפועל באלימות ומנסה לפגוע בגדר מערכת ובכוחות צה"ל לבין מחבל שמסכן את חיי החיילים יש עדיין מרחק רב.



אין לי ספק שללוחמי צה"ל לא הייתה כוונה מכוונת להרוג את הנער, אבל השתיקה הישראלית, שנמשכה כמעט עד צאת השבת, העבירה מסר לא טוב. גם בסיטואציה מורכבת, הבעת צער על מותו של נער - גם אם לקח חלק בהפרות סדר אלימות - ואמירה כי יתקיים תחקיר מבצעי בנושא היו צריכות להגיע מוקדם הרבה יותר. זה לא רק עניין של לחץ בינלאומי ותקשורת זרה, זה קודם כל עניין שחשוב לחלקים בחברה הישראלית נוכח הצגת הסרטון הקשה לצפייה והאירוע החריג.



הבעת צער וחקירה של אירועים חריגים הן כבר שנים רבות חלק מרכזי מהכוח הפנימי של צה"ל. זו אינה חולשה והיא אינה עומדת בניגוד לצדקת הדרך ולדבקות במשימה וערך הניצחון. במלחמת לבנון הראשונה נאלצו לוחמינו להתמודד עם תופעת "ילדי ה־RPG", שפגעו בהם פעם אחר פעם. זה היה דיון ערכי שהוכרע בסופו של דבר בבחירה הנכונה, שהעדיפה את חיי לוחמינו על פני הנערים הצעירים שארגוני הטרור עשו בהם שימוש. החיילים ירו ובכו, אבל זה לא הפך אותם לחלשים יותר ואפילו להפך. גם היום, לאחר עשרות שנים, מותו של נער פלסטיני, עוין ככל שיהיה, אסור שישאיר אותנו אדישים וחסרי תגובה. האדישות במקרה הזה היא קודם ולפני הכל ההפסד שלנו.