לאור ההסלמה, זה הזמן לשקול להאריך את כהונת הרמטכ"ל

במצב העניינים הזה, שבקלות עלול להגיע להסלמה צבאית משמעותית, מדינת ישראל ומערכת הביטחון זקוקות ליציבות. בחודש אוגוסט הקרוב צפוי שר הביטחון אביגדור ליברמן להכריז על המועמד המועדף עליו ועל ראש הממשלה בנימין נתניהו להיות הרמטכ"ל הבא שיחליף את רא"ל גדי איזנקוט, שיסיים כהונה של קצת פחות מארבע שנים. כלומר, כבר בתקופה הקרובה העיסוק בעניין הזה ילך ויצבור תאוצה. 
 

דווקא לקראת סוף כהונתו של הרמטכ"ל הנוכחי, מדינת ישראל הולכת ומתקרבת לעימות צבאי משמעותי. למעשה כיום הפיקוד על צה"ל, שנע בין עימות צבאי שכבר מתקיים לבין אימון הצבא והכנתו לאפשרות של עימות צבאי רחב היקף, הוא אולי האתגר הגדול ביותר שהיה לאיזנקוט בכל תקופת כהונתו. זה בדיוק הזמן שבו הניסיון שנצבר בפיקוד על הצבא הוא נכס משמעותי, ובמיוחד לאור כך שעד עכשיו הקדנציה של איזנקוט נחשבת מוצלחת והוא נהנה מאמון רב בתוך הצבא ומחוצה לו.
 

אין קצין או בעל תפקיד אחר שאין לו תחליף - זו אמירה שכמעט תמיד נכונה, במיוחד כאשר המחליפים האפשריים של איזנקוט הם קצינים ראויים ביותר. ובכל זאת, אולי עדיף במצב הנוכחי לבחון את הסוגיה הזו כבר עכשיו, במקום להצטער עליה מאוחר יותר. ובכלל, הסוגיה של שנה חמישית לרמטכ"ל, כמו גם הארכת כהונה לבעלי תפקידים בגופי הביטחון האחרים, הפכו בשנים האחרונות לנפיצות ביותר מול הדרג המדיני. חשוב להדגיש שהכתוב כאן הוא על דעתי בלבד - לא מתוך שיח מסדרונות במטה הכללי ולא מאינטרסים אחרים. מדובר בסוגיה מקצועית בלבד, איזנקוט זוכה לאמון רב בתוך הצבא, יחסי העבודה שלו עם הדרג המדיני סבירים ביותר, וכאשר זה המצב - מדוע בעצם לא לשקול להאריך את הכהונה לפחות בכמה חודשים?

2

אף שליל הקרב בין ישראל לאיראן בסוריה הסתיים השבוע והאיראנים לכאורה הגיבו כפי שהבטיחו, מדובר כנראה רק בסיומו של פרק בספר פתוח אשר שיאו, כך נראה, עוד לפנינו. הייתה אומנם תגובה איראנית, אבל למעשה שוב דבר לא השתנה במצב היסודי מלבד פגיעה משמעותית של צה"ל בתשתית הצבאית שהקים כוח קודס על אדמת סוריה. 
 

גם אם האיראנים מנסים לשקף החוצה מראית עין של הצלחה מבצעית, האמת ידועה להם היטב. רמת הביצוע של ירי הרקטות אתמול לעבר מוצבי רמת הגולן מתאימה אולי לארגון טרור בעל יכולת מבצעית בינונית, ולא לרפובליקה האסלאמית של איראן שמתיימרת להיות מעצמה בינלאומית גם מהבחינה הצבאית. 

 

עם זאת, אסור לזלזל במפקד כוח קודס, קסאם סולימאני. מדובר במנהיג צבאי בעל יכולות ובאויב מסוכן לישראל. בעניין הזה צודק השר ליברמן שבחר אתמול להזהיר משאננות ומזחיחות דעת: "זה לא ניצחון סוחף, זה לא קרב סטלינגרד, הכל באמת מוגבל כרגע לעימות בינינו לכוח קודס האיראני הממוקם בסוריה ונראה לי שכולם רוצים לתחום את זה בדיוק למשבצת הזו", אמר ליברמן בכנס הרצליה.
 

ובכל זאת, צריך להודות שהבחירה של סולימאני בעימות ישיר עם ישראל על אדמת סוריה מעלה שאלות על מידת שיקול הדעת של האיש כמנהיג צבאי. בין כוחות לוחמים ומיליציות שמצד אחד לא ניתן לאפיין אותם כצבא סדיר מבחינת יכולת האש, המודיעין, הפיקוד והשליטה, ומצד שני אינם מצטיינים בלחימת גרילה, הבחירה האיראנית להגיב כלפי ישראל בכל מחיר ולא להמתין להזדמנות מבצעית, חשפה את מגבלות הכוח שלה על אדמת סוריה. בחודש האחרון סיכל צה"ל מספר פעמים ניסיונות משמעותיים יותר לפעולת נקמה מאשר ירי הרקטות שבוצע אתמול. העליונות המודיעינית הייתה כמעט מוחלטת, במיוחד נוכח מה שנתפס כמסורבלות של הכוחות בשטח בהסתרת התחמושת, בתנועה אל היעד ובפריסת חוליות השיגור בשטח.
 

האיראנים בחרו לגדר את האירוע כפעולה כנגד מטרות צבאיות, אבל בדרך חשפו את עצמם ליתרונות היחסיים של צה"ל ובעיקר - הם ככל הנראה לא העריכו את עוצמת התגובה של ישראל לאחר ירי הרקטות. ישראל קיבלה לכאורה את החבילה המושלמת: ירי טילים ללא נפגעים בצד שלנו, שמסתיים בתקיפה ובחיסול חלק גדול מאמצעי הלחימה ומערכות הנשק של כוח קודס בסוריה, כשבדרך עוד משמידים חמש סוללות הגנה אוויריות של צבא אסד. וכל זאת בלי לשלם נקודות בלגיטמציה הבינלאומית, גם מול הרוסים. מבחינת ישראל מדובר בהצלחה מבצעית חשובה, ובמכה קשה לכוח האיראני בסוריה. 
 

השילוב בין ההצלחות של צה"ל בחודש האחרון, היציאה האמריקאית מהסכם הגרעין, הסנקציות שחודשו והמשבר הכלכלי - מוסיף לתסכול האיראני. אתמול הם ניסו ללא הצלחה לשחרר את הקיטור לכיווננו. אבל קאסם סולימאני הוא אינו אדם שמוותר בקלות. מבחינתו, העימות מול ישראל הוא גם עניין של הישרדות מול שונאים מבית. לא מן הנמנע כי האיראנים ינסו לבצע פיגוע גדול על הגדר כנגד חיילים, אבל התרחיש המסוכן ביותר שאליו צריך להיות ערוכים הוא בניסיונות לפגוע באזרחים וביישובים סמוך לגדר או אפילו ביעדים בעולם. לפחות כרגע נראה שבמגמות ובכיווני ההסלמה אין שינוי, ובעניין הזה חשיבות לקשר הטוב בין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין כדי לרסן את האיראנים.

3

האירועים הגדולים בצפון העלימו כמעט לחלוטין מסדר היום את המתרחש ברצועת עזה, אבל בשבוע הבא יש סיכוי גדול שהגזרה הדרומית היא שתוביל את סדר היום הציבורי. העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, יום הנכבה ותחילת חודש הרמדאן - כולם יצוינו בשבוע הקרוב. בצה"ל נערכים לאפשרות שכ־100 אלף פלסטינים יגיעו להשתתף בהפרות הסדר האלימות בחמשת המוקדים המוכרים לאורך הגדר. זה כנראה יהיה אלים במיוחד והתרחישים שעולים להתפתח יהיו כנראה חמורים יותר מהשבועות האחרונים. סביר להניח שבפני כוחות צה"ל יעמוד אתגר ביטחוני קשה ומורכב, והרבה יהיה תלוי בתפקוד הכוחות בשטח.
 

בשבועות האחרונים מספר הנפגעים הפלסטינים בעימותים בגבול הרצועה ירד באופן משמעותי, עד שיום שישי שעבר נרשם ללא הרוגים כלל. ככל שמספר הנפגעים בצד הפלסטינים יקטן, יגבר הקושי של חמאס למנף את ההפגנות לטובתו. אבל בהפגנות של 100 אלף איש, אם תהיה סיטואציה שבה אלפים ינסו לחדור את הגדר עם ישראל, זה כבר סיפור אחר לחלוטין.

בכל מקרה, גם אחרי שהשבוע הבא יחלוף, לא ברור עדיין מה יהיה הקו של חמאס. האם בשלב הבא יחזרו פיגועי הגדר, מטעני החבלה וירי הרקטות, ויחליפו את הפרות הסדר ככלי המאבק נגד ישראל? זו בהחלט אפשרות סבירה. בכל מקרה, גם אצלנו הדרג המדיני יידרש לקבוע את המדיניות להמשך ולהחליט באילו צעדים כדאי לפעול על מנת להרחיק עימות צבאי בדרום, בימים שבהם גם החזית הצפונית בוערת.