זה היה שבוע ששווה לזכור אותו. לא רק בגלל העובדה שישראל ניצחה בעוד סיבוב מהלומות עם איראן. גם לא רק בזכות התמונות המדהימות של ראש ממשלת ישראל לצדו של נשיא רוסיה במצעד הניצחון על הנאצים בכיכר האדומה. זה היה שבוע שבו בעל הברית הקרוב שלנו שדרג את עצמו ממשרת נשיא ארה"ב למעלת מנהיג העולם.
בלי למצמץ ובלי להתנצל שלח דונלד טראמפ את הסכם הגרעין שחתם קודמו עם איראן למקום הראוי לו: פח האשפה של ההיסטוריה. גם הוא אינו יודע בוודאות מה יהיו ההשלכות של הפצצה שהטיל. טראמפ סימן השבוע שהוא בא לא רק להוביל את ארה"ב, אלא גם למשטר את העולם כולו. הוא רוצה להחזיר את איראן על הברכיים לשולחן המשא ומתן ולניסוח הסכם חדש. במצבה הכלכלי והפנימי של איראן - זה לא בשמיים.
לכאורה מתנהלת ההתנגשות בינינו לבין איראן בסוריה, במנותק משאלת הגרעין. אבל דווקא על רקע החלטת טראמפ מצטיירת הפעולה האיראנית נגדנו במלוא עליבותה. קאסם סולימאני - מפקד כוח אל־קודס, הכוח האחראי לפעילות משמרות המהפכה האיראניים מחוץ לגבולות איראן - היה נחוש בדעתו לנקום את מות חייליו בבסיס T4 הסורי באפריל. פעמיים (על פי פרסומים זרים) הצליחה ישראל לשבש לו את התוכניות. לבסוף נאלץ להסתפק במטח לא יעיל של רקטות גראד ופאג'ר, שרובן לא הצליחו אפילו לעבור את קו הגבול בינינו לבין סוריה.
הגנרל האיראני נזהר מאוד שלא להפעיל את חיזבאללה באירוע הזה בשעה שחיזבאללה משלים את הכיבוש הפוליטי של לבנון. סולימאני יודע שחיזבאללה הוא אקדח עם כדור אחד במחסנית. כדור קטלני, אבל לאחר שהוא נורה - לא יהיה חיזבאללה עוד. לכן התאפק ובחר בדרך פעולה אחרת, שהמחישה את חולשתו.
עבור סולימאני זו חוויה חדשה: עד היום פעל בעיקר נגד אויבים נחותים ממנו. בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן הוא הפעיל כוחות נגד ארגונים לא מתוחכמים. פה ושם הוא התחכך באמריקאים בעיראק, אבל זה היה מאחורי כסות של מיליציות שיעיות. זו הפעם הראשונה שהוא מתייצב ישירות בפני צבא מודרני, בעל יכולות מודיעין ודיוק שהוא יכול רק לחלום עליהן.
חלילה לנו לזלזל ביכולות הלמידה של סולימאני או בכישורים של האומה האיראנית. בכל כיתה בעולם שבה לומדים סטודנטים איראנים תמצאו אותם במקומות הראשונים. זה בדיוק מה שהתחיל השבוע: תהליך דיאלקטי של למידה בינו לבינינו. כרגע הפער בין היכולות האיראניות לישראליות אדיר - אבל באבולוציה של עימות הם יסגרו אותו.
זה מזכיר את העימותים הראשונים שלנו עם חיזבאללה בשנות ה־80 של המאה הקודמת, או את החיכוכים הראשונים עם חמאס בשנות ה־90. לקח להם זמן עד שלמדו מי עומד מולם. לאיראנים ייקח פחות זמן. סולימאני לא היה צריך את השבוע כדי להבין שהוא נמצא בנחיתות מודיעינית ואווירית מוחלטת. מעכשיו הוא ינסה ללמוד מה הם הסדקים והחולשות שלנו. זה ייקח לו יותר משנה, אבל הוא ילמד מהר יותר מחיזבאללה ומחמאס.
הוא כבר הבין שישראל רואה מראש ויודעת להתמודד עם איום רקטי. לכן סביר שיחפש את דרך הפעולה הקרקעית: בחדירות או במארבי נ"ט. כרגע יש לסולימאני רק פינה אחת בגבול עם ישראל שהוא יכול לפעול ממנה, אבל ייתכן שנראה את אסד משגר בקיץ מערכה לכיבוש שאר חלקי הגולן הסורי. ישראל תידרש אז להחלטות לא קלות ביחס לשכנים הסונים שמעבר לגבול, שזכו לסיוע הומניטרי בשנים האחרונות.
אמריקה שוב גדולה
הדבר המצער היחיד באירועי השבוע הוא נטייתנו כחברה להיכנס לפאניקה. כל הבל פה של מנהיג איראני מכניס חלקים גדולים מהחברה הישראלית לחרדה. חוברת לזה תקשורת היסטרית שמפרסמת בשער העיתון תמונות של משפחה במקלט, גם כשאין שום הנחיה להיכנס למקלטים. לא כל מטח רקטות על הגולן מאיים על קיומנו. גם אם נגיע להתנגשות עם איראן שיהיה לה מחיר, וכנראה נגיע - אי אפשר להתנהל כאומה במזרח התיכון כשכל איום בירי מאיים על סלע קיומנו.
בעוד רבים מאיתנו מכינים את הממ"ד התקבל ראש הממשלה במוסקבה בכבוד המיוחד השמור לידידי רוסיה. בנימין נתניהו, לא חסן רוחאני ולא רג'פ טאיפ ארדואן, עמד לצדו של הנשיא פוטין בכיכר האדומה, ואת התמונות האלה ראו לא רק בטהרן. התגובה הרוסית הרפה על התקיפות בסוריה שיוחסו לישראל רק הדגישה את עוצמת התמונות.
ולדימיר פוטין פגש השבוע נתניהו אחר מזה שהופיע לפגישות הקודמות ביניהם. זה לא שנתניהו למד רוסית, אבל הוא התחיל לדבר בשפה שפוטין מבין: שפת הנחישות והכוח. אם עד עכשיו היה נדמה שפוטין מחבק את נתניהו מעמדת עליונות - השבוע הוא התקבל שם כמי שצריך להיזהר בכבודו. נראה שרוסיה תדאג להישאר מחוץ לעימות בינינו לבין איראן. היא גם לא תמהר לספק לאסד את מותג היצוא המוביל שלה, מערכת 300־S - מחשש שחיל האוויר הישראלי יחשוף את המערכת הזאת במערומיה.
מעל לעימות עם איראן מרחפת הפסגה הקרובה בין טראמפ לקים ג'ונג־און הצפון קוריאני. הפסגה הזאת תכתיב גם את הנתיב של תוכנית הגרעין האיראנית. אם קים יתקפל - גם האיראנים ייאלצו להתכופף. לא במקרה הקדים טראמפ את ההכרזה על ביטול ההסכם עם איראן לשעה שבה עשה שר החוץ שלו את דרכו לקוריאה. טראמפ חייב להגיע חזק לפסגה הזאת ולכן הקשיב, אבל התעלם מעמדות השותפים האירופים שלו.
כמו נתניהו, גם טראמפ מקווה שהלחץ הכלכלי על איראן יביא לשינוי המשטר. יש בקרב חוקרי איראן במודיעין הסבורים אחרת: שהעם האיראני מתאחד תחת לחץ. ועדיין, נראה שאיראן נמצאת היום על סף משבר פנימי. אם ישכילו במערב ללבות את התסיסה הפנימית בקמפיינים של השפעה ברשת - יש סיכוי לשינוי.
אחרי יותר משנה בתפקיד, אחרי שהחליף את אנשי הצוות שלא התאימו לו, טראמפ מתחיל לעבוד עם העולם. הוא מוביל תהליך היסטורי של פיוס בקוריאה, מנסה לפרק את קים מפצצות, משליך את הסכם הגרעין, את הסכם האקלים ואת הסכם הסחר הצפון־אמריקאי, ומבהיר שאמריקה הפסיקה להיות הפראיירית של העולם ומעתה תחליט ותפעל בעצמה בהתאם לאינטרס שלה.
השבוע הוא יעניק לנו מתנה ענקית בדמות הכרה דה־פקטו בירושלים הבירה. אם יצליח במהלכיו כלפי קוריאה ואיראן, הוא יהיה הנשיא הראשון שיש לו סיכוי אמיתי להעניק לנו עוד מתנה - להביא להסכם עם הפלסטינים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר