אין ספק כי פסגת הלסינקי העניקה הישג אישי גדול לראש הממשלה בנימין נתניהו ולמדיניות ממשלתו בסוריה. ההשקעה שלו בשלוש השנים האחרונות בטוויית קשרים הדוקים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין קיבלה אתמול ביטוי רשמי.
פוטין סיפר במסיבת העיתונאים כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דיבר עמו על המחויבות לביטחון ישראל. פוטין אמר זאת בעבר, גם באוזני נתניהו, בעשר הפגישות שהתקיימו ביניהם וגם בהצהרות פומביות. אבל לומר זאת כך, במפגש החשוב מכולם, יש משמעות מיוחדת. האמירה הזו היא גם חותמת רשמית למה שכבר ברור כמעט לכל: פוטין לא מונע מישראל לסכל את ניסיונות איראן להקים בסיסים בסוריה שבהם יסורו למרותה מערכות נשק מתקדמות, ובמיוחד סוללות נ"מ, שנועדו להגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי. בעבר רוסיה גינתה את התקיפות, אך בחודשים האחרונים היא לא מתייחסת אליהן.
פוטין הדגיש כי רוסיה תומכת בהחזרת המצב בגבול סוריה־ישראל למה שהיה לפני מלחמת האזרחים שהחלה לפני שבע וחצי שנים. מדובר בהסכם להפרדת הכוחות, שנחתם לאחר מלחמת יום הכיפורים ב־1974 ונשמר מאז ועד לפרוץ מלחמת האזרחים. לפי ההסכם נקבעו בתחום סוריה אזורי חיץ שבהם אסור לטוס או להכניס טנקים וקני תותחים מעל למכסה מסוימת.
אך עדיין צריך לשים לב למה שלא נאמר או הוזכר - איראן. על השפעת נתניהו על טראמפ אין צורך להכביר במילים, היא עצומה. הם רואים עין בעין את הצורך לסלק את איראן מכל אדמת סוריה ולהכביד עליה את הלחץ הכלכלי, עד כדי התקווה שאולי אולי משטר האייתוללות ייפול.
אבל השפעתו של פוטין על איראן, רצונו, או יכולתו לסלקה מכל אדמת סוריה, מוגבלת, ולכן ספק רב אם דרישתו זו של נתניהו תתממש. הרחקת איראן ובנות בריתה, חיזבאללה והמיליציות השיעיות, למרחק של עשרות ק"מ מגבול ישראל, כנראה תתרחש. אבל מכל סוריה, לא בטוח.