מה אנחנו באמת יודעים על איראן מלבד טילים, גרעין, חומייני וחמינאי? מה באמת ידוע לנו על המצב הפנימי במדינת ענק זו, הלפותה בידי משמרות המהפכה? נכון, לא הרבה, וחבל. כי למה שקורה בתוך המדינה פנימה יכולה להיות בעתיד השפעה דרמטית על המשך מהלכיו התוקפניים של המשטר האיראני בזירת המזרח התיכון.
כל המומחים מבינים שאיראן השיעית לא רק ממשיכה במאמציה להגיע לאופציה גרעינית – תוך הונאת העולם המערבי המיתמם - כדי להשתמש בה בבוא העת נגד ישראל, אלא שבינתיים היא שולחת זרועותיה צפונה ודרומה, גם כדי להקיף את ישראל בטבעת מאיימת וגם כדי להתעמת עם מדינות ערב הסוניות, וסעודיה בראשן.
האג’נדה החתרנית שלה היא ליצור רצועה שיעית בשליטתה עד הים התיכון. כמו רוסיה, גם לאיראן יש שאיפה להקים נמל משלה לחוף הים התיכון. יותר מכך: מטרתה הבלתי מוסתרת היא ליצור חזית כפולה בצפון נגד ישראל – בסוריה ובלבנון (חיזבאללה).
היא מצליחה בכך. בסוריה, איראן מתבססת והולכת, גם צבאית, גם כלכלית וגם דמוגרפית, כאשר היא מיישבת שם תושבים שיעים במספרים גדלים והולכים. בלבנון היא ספקית הנשק לצבא חיזבאללה, שכבר כיום מצויד בכ־150 אלף טילים ורקטות. בקרוב אף יצוידו במערכות לדיוק טילים.
למשטר באיראן, למרות עזות המצח שלו כלפי העולם, למרות שאיפותיו התוקפניות באזורנו, למרות שנאתו היוקדת לישראל, יש מידה של רציונליות, והוא מכלכל צעדיו לאט ובזהירות. מבינים שם היטב כי כל מכה על ישראל תיענה במכה כואבת פי כמה, אם זה בטהרן ואם זה בביירות. הם כבר חשו בכך על אדמת סוריה. אם יקום עליו ערעור לא מהמערב זה יבוא, כי אם מהבית פנימה.
הנשק הגרעיני, משאת הנפש האיראנית, אינו רק איום על שכנותיה, אלא הוא גם במידה מסוימת תעודת הביטוח של המשטר האכזרי כלפי נתיניו. המנהיג העליון עלי חמינאי בוודאי ער להלכי הרוח המרדניים השוררים בקרב בני עמו. למצב הכלכלי המעורער. לזעם הגובר על המשטר, שמפנה את מרבית כספו להתפשטות, להתחמשות ולהתגרענות, ולא לטובת האזרחים.
הסנקציות, ההגבלות על רכישות הנפט – מקור ההכנסה העיקרי של איראן - שעליהן הכריזה ארצות הברית, ואמורות להיכנס לתוקפן ב־4 בנובמבר, מגבירות את התסיסה הפנימית. הן ישפיעו לרעה על כל אזרח ואזרחית באיראן.
הנה עדות מדהימה ששמענו בסוף השבוע ממקור איראני רציני ביותר על מה שמתרחש באיראן פנימה. כרבע מכלל תושבי איראן – בעיקר הצעירים - שרויים בדיכאון, פשוטו כמשמעו. גם בגלל המצב הכלכלי המעורער, גם בגלל הבצורת, גם בגלל זיהום האוויר, גם בגלל חוסר התקווה. העוני גובר, ועמו השימוש בסמים. בעלי יכולת רוכשים דירות בטורקיה. מקווים לצאת מארצם בעת צרה. אין ביטחון פנימי.
מפחיד מה שקורה בכבישים – מעיד אותו מקור יודע דבר – נהגים רוצים להרוג אחד את השני, צורחים זה על זה. תרבות השקר גוברת, כי המשטר משקר. בשישי בבוקר המונים יושבים בפתחי הבתים על נרגילה וחשיש. יש תחושת ייאוש. שואלים בגלוי באין מענה: למה הכסף נשלח לסוריה ולא ניתן לנו, האזרחים?
האם כל זה יוביל למהפכה נגדית, להפלת המשטר הצבאי־דתי? אותו מקור, חוקר איראן ואזרח שלה לשעבר, משיב בשלילה: איך אפשר לבנות אופוזיציה רצינית כאשר איש אינו סומך על רעהו? איך אפשר לחולל מהפכה כאשר הציבור שרוי בדיכאון? ועם זאת, כבר ראינו הפגנות ואף תקיפת דמים של מצעד צבאי בצפון המדינה.
בישראל עוקבים בהתמדה אחר המצב הפנימי באיראן, אויבתנו המסוכנת ביותר, בתקווה כי אכן תתרחש בעתיד מהפכת צעירים נגד משמרות המהפכה ושלטון האייתוללות. ספק אם זה יקרה בקרוב. המשטר האיראני ממשיך בשלו, מתבסס בסוריה ואינו מתכוון לצאת ממנה. את תוכנית הגרעין לא יעצור. עם סנקציות ובלי סנקציות, היחס לישראל – זה הדבר האחרון שישתנה באיראן.
איראן מהדקת את טבעת האיום עלינו – מסוריה, מלבנון, מעזה. ואולם ההרתעה ההדדית בינתיים עובדת. מול סוריה, מול לבנון, מול עזה – צה”ל נותן את המענה הטוב ביותר לביטחוננו. מכל הבחינות, תושבי איראן האומללים יכולים רק להתקנא באזרחי ישראל.