לרגע היה נדמה שהנה, סוף־סוף, יתבצע כאן מינוי בכיר בצורה סדורה ומכובדת, אבל כנראה שזו ציפייה מוגזמת. שר הביטחון נאלץ (כמו קודמו) להכריז חד־צדדית על מינוי הרמטכ"ל הבא, ובתגובה הכועסת שלו הקפיד ראש הממשלה על הדרך לעלוב בקצין מוצלח על לא עוול בכפו ולהכתים פוליטית קצין מוצלח אחר. לפחות התוצאה טובה: לאביב כוכבי יש כל מה שנדרש כדי להיות רמטכ"ל מצוין.
אלמלא אותו נאום בערב יום השואה, מדויק באבחנותיו אבל אומלל בעיתוי ובמקום שבו הושמע, ההתמודדות הייתה מתנהלת בין שני סגני רמטכ"ל: כוכבי ויאיר גולן. אפשר גם להמר שנטייתם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן הייתה לצדו של גולן, הקרוב אליהם יותר בדעותיו ובלוחמנות שלו מהמועמדים האחרים. בסיבוב הקודם, נתניהו אפילו העדיף אותו על פניו של גדי איזנקוט. אבל באווירה שנוצרה, מינוי של גולן לרמטכ"ל היה יכול להיראות כמו התאבדות ציבורית של הממנים.
כך נותר ליברמן עם שני מועמדים ריאליים: ניצן אלון וכוכבי. כמועמד נחשב גם אייל זמיר, קצין מצוין אבל עם ניסיון של תפקיד אלוף אחד בלבד. למנות אותו עכשיו היה יכול להיות עוול כלפיו וכלפי התפקיד. עמיתי בן כספית פרסם כאן לפני כמה שבועות שליברמן נוטה למנות את אלון. מאז פורחות תיאוריות הקונספירציה כאילו התמיכה של ליברמן באלון, למול התנגדותו של נתניהו, נועדה בעצם לסלול את הדרך למינוי כוכבי. רק לספינקס בלשכת שר הביטחון פתרונים.
נתניהו, שפיתח נוהג לדחות את קבלת ההחלטות על מינויים עד לרגע האחרון, גרר את ליברמן ובאיזשהו שלב נמאס לשר הביטחון. הוא החליט לקבוע עובדה וכדרכו עשה את זה כשהוא יודע שנתניהו נמצא בטיסה חזרה מעומאן וייקח לו זמן להגיב. נתניהו לא יכול היה לצאת נגד מינוי מתבקש וקונצנזואלי כמו כוכבי, אבל הוא היה חייב לומר את המילה האחרונה. אז הוא רמס את ניצן אלון, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, והבהיר שהוא שם וטו על מינויו. למה מגיע לקצין מעולה שמשרת כבר 34 שנה לספוג עלבון מראש הממשלה? לבלפור פתרונים.
באותה נשימה הודיע נתניהו שהוא רואה באייל זמיר מועמד מתאים לתפקיד סגן הרמטכ"ל ובכך צבע את זמיר פוליטית וסימן אותו כ"איש שלו". אין מחלוקת על כך שזמיר הוא קצין מצוין, אבל מאחוריו רק תפקיד אלוף אחד, בפיקוד הדרום, ודורשי טובתו צריכים להתעקש שיעמוד בראש אגף במטה הכללי לפני שימונה לסגן רמטכ"ל. נתניהו רק חיזק את המוטיבציה של ליברמן לעשות את המינוי המתבקש ולהשאיר את אלון בצבא כסגן רמטכ"ל. נקודת האור בכל התהליך היא הג'נטלמניות שהפגינו כל ארבעת המועמדים, ששמרו על התמודדות נקייה ונטולת השמצות ורכילות.
# # #
זה גם אופיו של הרמטכ"ל הבא. אני מכיר את כוכבי למעלה מ־20 שנה. הוא קצין תחרותי ושאפתן מאין כמוהו, ועדיין, מעולם לא שמעתי אותו משמיץ או מדבר סרה במי מעמיתיו. כוכבי הוא ספרא וסייפא אמיתי: לוחם שעבר בכל המקומות הקשים ואיש ספר מעמיק ורחב אופקים. הוא ניחן גם בכריזמה בולטת ובמנהיגות טבעית.
מינויו מגשים נבואה עתיקה: עוד בהיותו לוחם בגדוד 890 ניגש מפקד הפלוגה שלו למג"ד בוגי יעלון ואמר לו: "אתה לא מבין. יש לי רמטכ"ל בפלוגה". גם בבה"ד 1 סומן כמי שנועד לגדולות. אבל בניגוד ל"נסיכים" אחרים בצה"ל - כוכבי עשה את המסלול בדרך הקשה ובחריצות רבה. הוא בן דור המפקדים שצמחו בשנות הלחימה בלבנון, וכקצינים זוטרים הובילו לבדם מבצעים של לוחמה זעירה מול חיזבאללה. הדור הזה הצמיח שורה של מפקדים יצירתיים שלמדו לקבל החלטות תחת לחץ.
כמו כל מי שגדל בגדוד 890, גם כוכבי חלם לפקד עליו, אבל כשמונה לפקד על גדוד 101, אחרי שורת אירועים קשים בלבנון, הפשיל שרוולים ובעבודה קשה הפך אותו לגדוד לתפארת. הוא פועל בשיטתיות, יסודי מאוד ומעדיף זהירות על חיפזון. יש שיאמרו שהוא חושב על העשייה וגם על הנרטיב, על איך הדברים ייראו. בחומת מגן נכנסו לשכם הצנחנים בפיקוד כוכבי וחטיבת גולני בפיקוד צ'יקו תמיר. גולני הגיעו לקסבה תוך יממה. הצנחנים הגיעו רק יומיים אחר כך. אבל מה שכולם זוכרים הוא את הצנחנים, ששברו קירות וחדרו לעיר כשהם עוברים דרך הבתים.
בדרכו הארוכה חווה גם כישלונות: כמפקד החטיבה המזרחית בלבנון שלח את סיירת הצנחנים למארב הקטלני שבו נפלו מפקד הסיירת ושני קצינים. מפקדו באותם ימים, תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, נהרג בהתקפה על שיירה שאותה אמור היה כוכבי להוביל. עשור אחר כך בעזה, נחטף תחת פיקודו גלעד שליט, על אף התרעה ממוקדת שסיפק השב"כ. צוות הבדיקה בראשות האלוף גיורא איילנד מצא כשלים טקטיים ומערכתיים שאפשרו את החטיפה ועיכבו את התגובה של צה"ל.
כראש אגף המודיעין הוביל תוך זמן קצר מהפכה בתפיסה שאותה כינה לוחמ"מ - לוחמה מבוססת מודיעין. הרעיון היה להצמיד את אמ"ן לפעולת הכוחות המתמרנים ולספק מודיעין רלוונטי בזמן אמת. הגישה הזאת נבחנה בצוק איתן: מחד, לכוחות אכן סופק מודיעין מדויק ואיכותי, ומאידך, לפיקוד לא חלחלה ההכרה של איום המנהרות. כמעריך לאומי, הציג אל מול הדרג המדיני הערכות חוזרות ונשנות על רצון של חמאס לסיים את הלחימה, שלא תמיד תאמו את התנהגות חמאס. גם בפיקוד הצפון הוביל זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד מהפכה בתוכניות האופרטיביות.
הוא יסודי מאין כמוהו ויודע ללמוד היטב כל סוגיה לפני שהוא מחליט. בשנותיו כקצין בכיר הוכיח שהוא קשוב לאחרים אבל גם שהוא דעתן, בעל עמוד שדרה, שלא נרתע או מתכופף בפני שררה. מבין הצנחנים הוא דומה פחות לאריק שרון ויותר לאמנון ליפקין שחק או לבוגי יעלון.
# # #
מעבר לסדר היום הברור מאליו - עזה, איראנים בסוריה, חיזבאללה - כוכבי מקבל בירושה צבא שנמצא במשבר עמוק בכוח האדם, בעיקר בכוחות היבשה, שאני לא זוכר כמוהו ב־30 השנים האחרונות. הקצינים הזוטרים של צה"ל עוזבים במספרים מפחידים, בכל המערכים. רק כדי לסבר את האוזן: בשנתיים האחרונות פרשו ממערך החי"ר הלא גדול של צה"ל 108(!) קצינים בדרגות רס"ן, שצה"ל רצה להשאיר אותם. בקרב חיילי החובה יש צניחה משמעותית במוטיבציה, והצבא מתקשה למלא שורות, בעיקר של תומכי לחימה. ככה נראה שבר אמיתי, ונדרש לו טיפול מיידי ודחוף.
בשלב הראשון כוכבי יצטרך למצוא את הדמות המתאימה לפקד על זרוע היבשה שתדע לעצור את הדימום. בשלב השני, לשנות מיידית את מודל שירות הקבע ולהשאיר את הקצינים הטובים בצבא. במקביל לבלום את הרעיון המנותק מהמציאות של קיצור נוסף בשירות החובה. כשזה יתייצב, הוא יודע שיהיה עליו לחשוב מחדש על מודל השירות כולו, חובה, קבע ומילואים.
לאיזנקוט נותרו עוד חודשיים בתפקיד, שזה המון זמן. בארבע השנים שלו בתפקיד הצליח לשמור על רשת נקייה: מנע מלחמה בכל הגזרות, תוך שהוא מפעיל את צה"ל למאות פעולות מנע מעבר לגבול, מצמצם משמעותית את גל טרור המתאבדים שהתפרץ ביהודה ושומרון, ובולם את גלי המתפרעים על הגדר בעזה. עוד מוקדם מדי להודות לו, אבל אפשר כבר לאחל שהשקט יימשך גם בחודשיים שנותרו ושיזכה לסיים את התפקיד בנחת.
לנתניהו יש הרבה על מה להודות לו. בדרכו השקטה הצליח איזנקוט לחסוך ממנו הרפתקאות צבאיות מיותרות של קבינט מתלהם ולשמור על ערכיו ודמותו של צה"ל, גם אם במחיר פגיעה בדימוי הציבורי שלו. הוא אדם שימשיך בעשייה גם אחרי השחרור, אבל לא תמצאו אותו בפוליטיקה וגם לא כפרשן באולפנים. לעומתו, ספק אם הכהונה כרמטכ"ל ה־22 של צה"ל תהיה התפקיד הציבורי האחרון של אביב כוכבי. אבל בימים האלה הוא עומד בפתחה של קדנציה מורכבת ומאתגרת, ולנו רק נותר לאחל לו: בהצלחה.