"חשתי הלם ואני עדיין בשוק", אומר מארק האטפילד בראיון ל"מעריב־סופהשבוע". "בהיאס, אנו כבר רגילים לכך שהפכנו למטרה באתרים מפיצי שנאה, אך הטרגדיה הפעם היא ברמה אחרת לגמרי. דברי שנאה הובילו למעשי שנאה".
האטפילד הוא נשיא ומנכ"ל היאס, ארגון סעד יהודי שפעולותיו עוררו את שנאתו של רוברט באוורס והניעו אותו לבצע את הטבח ביום שבת האחרון בבית הכנסת היהודי הקונסרבטיבי "עץ חיים" בפיטסבורג, פנסילבניה. 11 יהודים נרצחו בתקרית האנטישמית הקטלנית ביותר אי־פעם בהיסטוריה של ארה"ב.
באוורס, נהג משאית מפרבר של פיטסבורג, היה פעיל בארגון ניאו־נאצי ובאתרים המזוהים עם הימין הקיצוני. הוא צייץ והעלה פוסטים אנטישמיים, בין השאר ב"גאב", רשת חברתית שבינתיים נחסמה והוסרה. בין שלל הגידופים כתב כי היהודים הם "ילדי השטן", "מסריחים", "רשעים" ו"מפיצי מחלות". כשעה לפני שהחל במסע הרצח כתב בחשבונו: "היאס אוהבים להביא פולשים כדי להרוג את העם שלנו. איני יכול לשבת מהצד ולראות כיצד בני עמי נטבחים. תזדיינו. אני נכנס".
השם היאס הוא ראשי תיבות של Hebrew Immigrant Aid Society, "החברה העברית לסיוע להגירה". זהו ארגון הסעד היהודי הוותיק ביותר בעולם, שהוקם ב־1881. מטרתו הייתה לסייע לפליטים ומהגרים יהודים נרדפי הפוגרומים והאנטישמיות ברוסיה הצארית. מאז ועד היום הוא מושיט עזרה הומניטרית (תרופות, מזון ובגדים) ומנסה לסייע ליהודים בכל מקום בעולם, בעיקר במצבי מצוקה, המבקשים להגר. במלחמת העולם השנייה הבריח הארגון יהודים מאזורי הכיבוש הנאצי באירופה. לאחר המלחמה היה מעורב בסיוע לניצולי שואה במחנות העקורים בגרמניה. מאז הקמת ישראל פעל היאס בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית והמוסד בהצלת יהודים ממזרח אירופה, איראן, תימן ועוד, ובסיוע להגירתם ויישובם באירופה, ארה"ב וישראל.
אבל בחלק מפעולותיו מצא את עצמו הארגון בעימות עם ממשלת ישראל או הסוכנות היהודית, שהאשימו אותו כי הוא מעודד יהודים שלא לעלות לישראל, ומסייע להם להתבסס במערב.
בעשורים האחרונים היאס מוכר על ידי ממשלת ארה"ב כ"ארגון הצלה והגירה". ככזה הוא פועל גם למען מיעוטים לא יהודיים, כמו הבהאים הנרדפים באיראן או נוצרים ומוסלמים במדינות ערביות. ב־1975, על רקע תבוסת ארה"ב במלחמת וייטנאם, הוא התבקש על ידי מחלקת המדינה לארגן את הבאתם לארה"ב של כ־3,600 פליטים וייטנאמים.
# # #
האטפילד נולד בניו ג'רזי ב־1967, למד משפטים ודיפלומטיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, ועובד בארגון זה 28 שנה. תחת הנהגתו הפך היאס לאחד מארגוני הסעד וההגירה החשובים בעולם, שפועל גם בשיתוף פעולה עם נציבות הפליטים של האו"ם.
האם אתה מקשר בין הרטוריקה המתלהמת של טראמפ ונאומיו נגד מהגרים, מוסלמים, לטינים ומיעוטים אחרים, לטבח בפיטסבורג?
"טראמפ והרטוריקה המתלהמת שלו הם סימפטום ומקדם רציני. אך זה לא שורש הבעיה של הפחד מפני האחר, שלעתים מוביל לשנאת האחר. עלינו להבין כאומה, וכחלק מהקהילה הבינלאומית, ששנאה היא מגיפה גלובלית. יחד עם זאת, אני מודה שאני מתקשה להבין כיצד נוכל כאומה לטפל בבעיה תחת מנהיגותו של טראמפ. וזאת משום שהוא מוכיח שוב ושוב שהוא אינו רוצה ואינו מסוגל לשלוט במילותיו הפוגעניות נגד קבוצות מיעוט".
מה דעתך על מדיניות ההגירה של טראמפ?
"לטראמפ אין מדיניות הגירה. יש לו מדיניות אנטי־הגירתית".
יש הטוענים שהמדיניות של טראמפ כלפי מהגרים פוגעת גם ביהודים, בעיקר באיראן.
"כן, זה נכון. אף על פי שממשל טראמפ הבטיח שיסייע יותר למיעוטים דתיים, כולל יהודים מאיראן וממדינות אחרות, הוא עושה מעט מאוד. שיטת הסינון הקיצונית של ממשל טראמפ אינה סינון כלל. זהו חרם. היאס עזר בתקופת הממשלים של בוש ואובמה לאלפי יהודים, בהאים ונוצרים להימלט מאיראן לארה"ב. אך מאז פברואר 2017 (כשטראמפ הוציא את הצו הנשיאותי שאוסר על כניסה לארה"ב משבע מדינות מוסלמיות כולל איראן - י"מ) איננו יכולים עוד לסייע. 100 בני מיעוטים איראנים תקועים בווינה ואין להם לאן ללכת, ועוד 100 יהודים באיראן נרשמו לתוכנית וממתינים בייאוש".
# # #
הטבח הציף גם את הבעיה הרגישה שמאתגרת קהילות יהודיות ברחבי העולם: כיצד להגן ולאבטח את עצמן. זה קרה בעבר באירופה, שבה הקהילות נתונות זה עשרות שנים לאיומי טרור של פלסטינים ובשנים האחרונות של חבורות של הג'יהאד העולמי. בבית הכנסת בפיטסבורג לא היה שומר בכניסה, וכעת ביותר ויותר קהילות ברחבי ארה"ב מחלחלת התודעה שהן יצטרכו לשפר את אמצעי האבטחה שלהן.
מאז היווסדה, מתוקף ראייתה העצמית כמדינת כל היהודים בעולם, סברו ממשלות ישראל כי המדינה צריכה לדאוג גם ליהודי התפוצות. המודיעין הישראלי ראה עצמו כ"מודיעין יהודי", והמשימה הוטלה על המוסד. בארגון הוקמה יחידה מיוחדת בשם "ביצור", שהיו לה שתי משימות: לסייע בהגנה העצמית של הקהילות היהודיות בעולם, תוך שיתוף פעולה עם סוכנויות וארגונים זרים, ולפעול לחילוץ יהודים והעברתם לישראל ממדינות שאסרו זאת עליהם. שתי המשימות רגישות מאין כמותן, שכן מדינה אחת מתערבת בעניינים הפנימיים של מדינה אחרת. מטבע הדברים, משימות אלה נעשו בחשאי.
במשך עשורים יצאו לוחמי ביצור או ששלחו נציגים מטעמם למדינות מוסלמיות וערביות, יצרו קשר עם הקהילות היהודיות ותכננו תוכניות להעלאת היהודים. הלוחמים סיכנו את חייהם למען המשימה. ב־1982 נרצח בפריז נציג ביצור באירופה, יעקב סימנטוב, בידי מתנקשת של ארגון טרור מלבנון.
אנשי ביצור חברו לא פעם לארגוני סעד יהודיים כמו היאס וג'וינט והעלו יהודים ממזרח אירופה בעידן הקומוניסטי, ממרוקו, סוריה, לבנון, תימן, סודן ואיראן. בחלק מהמקרים הארגונים היהודיים שילמו למנהיגים מקומיים שוחד, כדי שיאשרו או שיעלימו עין. במקרים אחרים הם סייעו למוסד להבריח את היהודים מהמדינה.
במקביל פעלה ביצור לארגון מסגרות הגנה עצמית של יהודים בקהילותיהם. זה קרה במרוקו ובאלג'יר בשנות ה־50, בארגנטינה ובאורגוואי בדרום אמריקה כשהתעורר גל אנטישמיות לאחר חטיפת אייכמן ב־1960, ובאירופה. לדרום אמריקה נשלחו מומחים לאימון צעירים יהודים בהגנה עצמית ולאיסוף מודיעין על הארגונים שמאיימים עליהם. במקרים אחרים, צעירים יהודים מרחבי העולם הגיעו לישראל עברו הכשרה וחזרו ללמד את בני הקהילה כיצד להגן על המוסדות היהודיים.
בשנות ה־90 הייתה תחושה שאין עוד צורך בביצור - אין עוד יהודים שנמצאים במצוקה וצריך להעלותם ואין עוד איומים של טרוריסטים או אנטישמים. במוסד שקלו לבטל את היחידה. אך אז צצו אל־קאעידה, חיזבאללה ואיראן, והמתקפות על מוסדות יהודיים התחדשו בבואנוס איירס, בתוניסיה, באיסטנבול, בבריסל, בפריז ועוד.
ביצור לא נסגרה ואף תוגברה. היא ממשיכה לפעול לסיוע לקהילות להגן על עצמן, בעזרת שיתוף פעולה עם המשטרות ושירותי הביטחון של המדינות. בעשור האחרון גברה גם המודעות של הקהילות היהודיות. יש להן קציני ביטחון וחברות אבטחה, חלקם יוצאי המודיעין הישראלי. ארגונים יהודיים כמו הג'וינט, הקרן לידידות והקונגרס היהודי העולמי התגייסו למשימה. הם מממנים חלק מאמצעי ההגנה או שמסייעים בייעוץ ובהדרכה.
כעת, לאחר הטבח בפיטסבורג, חוששים בקהילות היהודית בארה"ב כי יצטרכו להפוך את בתי הספר, המרכזים הקהילתיים ומוסדות אחרים למבצרים. נראה שלביצור תהיה למרבה הצער תעסוקה רבה.
# # #
התקרית בפיטסבורג מספקת גם חומר למחשבה על הקשר שבין דברי הסתה, גזענות ואנטישמיות לבין מעשי אלימות. זו גם אולי הפעם הראשונה שבה מותם של בני אדם מעורר ויכוחים פוליטיים ורגשות עזים ביותר בקהילה היהודית עצמה, ובינה לבין ממשלת ישראל והציבור הימני בארץ. זה נובע מרוח הזמן בשתי המדינות. רוב אנשי הקהילה בפיטסבורג נחשבים למי שאוחזים בהשקפות עולם ליברליות, כמו מרבית היהודים בארה"ב, ש־70% מהם בוחרים באורח מסורתי במפלגה הדמוקרטית.
יש מעטים שמעיזים לומר - דיוויד סימון, התסריטאי והיוצר של הסדרה המצוינת "הסמויה", הוא הבולט והבוטה שבהם - שטראמפ הוא שעורר מרבצן את רוחות הרפאים של הקיצונים, האנטישמים, שונאי הזרים והניאו־נאצים, המאמינים בעליונות הגזע הלבן. באוורס, שצפוי לגזר דין מוות, נמנה עם שורותיהם.
טראמפ מסית ללא הרף נגד השמאל, הליברלים והתקשורת המתנגדת לו, ומכנה אותה "פייק ניוז" (בראש ובראשונה CNN), ומנהל מדיניות הגירה שתכליתה לסגור למעשה את שערי ארה"ב בפני פליטים ומהגרים. הוא מסית ציבורים שלמים אלה נגד אלה (נשמע מוכר, נכון?) וכבר הפך את תרבות ה"הם" ו"אנחנו" לסמל המסחרי שלו. החברה האמריקאית מעולם לא הייתה מפולגת יותר מאשר בימים אלה.
לאחד משיאיו (נכון לזמנו - מאז הוא משפר אותם כל פעם מחדש בנסיקה לגבהים חדשים) הגיע טראמפ בעקבות האירועים הקשים בעיר שרלוטסוויל שבווירג'יניה באוגוסט 2017. בהפגנה שססמתה "לאחד את הימין", שבה השתתפו מרבית ארגוני הימין הקיצוני (קו קלוקס קלאן, תומכי הקונפדרציה, ניאו־נאצים, מיליציות לובשי מדים ונושאי נשק אוטומטי ועוד) נשמעו קריאות שנאה ואנטישמיות מזעזעות. בתגובתו לאירועים אמר הנשיא שהוא מגנה כל ביטוי של שנאה, גזענות, קנאות ואלימות "בשני הצדדים".
קשה להאשים את טראמפ באנטישמיות, שכן בתו התגיירה ונשואה ליהודי דתי. וגם כשעושים זאת הוא ממהר להתגאות בבני משפחתו ולספר על ידידותו עם מליץ היושר שלו: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מליץ יושר נוסף שלו הוא שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר. השבוע אמר דרמר לשדרן הרדיו מארק לוין, דמות מוכרת בחוגי הימין, כי הטענה על כך שהתגברות האנטישמיות קשורה לטראמפ היא שגויה. דרמר מיתמם ומתעלם מדוח של הליגה למניעת השמצה, שלפיו בשנה האחרונה חלה עלייה של יותר מ־50% במספר התקריות האנטישמיות.
אך מקוממים וחורים עוד יותר היו דבריו של דרמר כיומיים לאחר הרצח בפיטסבורג, כשאמר בראיון ל־MSNBC כי הוא רואה "הרבה אנשים רעים בשני הצדדים שתוקפים יהודים", הד לדברי הנשיא. בדברים אלה היה גם משום חוסר רגישות. בשתי תקריות הירי הגדולות בארה"ב בשנים האחרונות נגד מוסדות יהודיים - בקנזס סיטי ב־2014 שבה נהרגו שלושה בני אדם, ובפיטסבורג - היורים היו פעילים בארגונים ניאו־נאצים. הם לא נגרמו על ידי צעירים בקמפוסים המתנגדים לכיבוש, או אפילו על ידי מי שמתנגדים לקיום ישראל או תומכי BDS.
# # #
הקיטוב הפוליטי הזה המאפיין את השיח בארה"ב ובישראל קיבל משנה תוקף בתגובות של שרים בישראל וברשתות החברתיות בארץ. השרים, ובראשם שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט, שקפץ למטוס הראשון וטס לפיטסבורג כדי לייצג את ישראל, מדגישים את "אחדות העם היהודי" וכי "כל ישראל ערבים זה לזה".
יש בכך לא מעט צביעות. שהרי זו אותה ממשלה של נתניהו, בנט ושקד שעושה לילות כימים כדי לפרום את האחדות של העם היהודי ואת הערבות הדדית, ומפלגת את החברה היהודית בישראל. זו הממשלה שמסרבת להכיר בקהילות של הרפורמים והקונסרבטיבים כבעלות מעמד שווה לזה של האורתודוקסים. זו הממשלה שמתנכלת לתפילת נשים בכותל ואינה מסוגלת לקבל החלטה שתאפשר לכל הזרמים להתפלל בו כמנהגם.
זו הממשלה שמרבה ריב ומדון ומסיתה נגד יהודים, ישראלים אנשי שמאל (שלא לדבר על הערבים אזרחי המדינה) והתקשורת. זו הממשלה שמרבה להשתמש בכינוי "בוגד" נגד כל מי שמתנגד למדיניות שלה. זו הממשלה שמקשה יותר ויותר על אנשי שמאל, יהודים ולא יהודים, שמבקשים להיכנס בשערי ישראל. זו ממשלה שכמה משריה מסיתים נגד המהגרים־פליטים־מסתננים מאפריקה, ששרת התרבות שלה קראה להם "סרטן", ואחרים דיברו עליהם כעל מפיצי מחלות.
בקיצור, קשה יותר ויותר למצוא מכנה משותף בין עולם הערכים והתוכן של מרבית חברי הקהילה היהודית בפיטסבורג בארצות הברית לסדר העדיפויות, הערכים וההתבטאויות של ממשלת ישראל. אולי זה הרגע שבו צריכים שרי הממשלה לעשות חשבון נפש אמיתי וכן.