קריאות הבוז להנגבי היו מחאה נגד ניסיונות טשטוש האחריות לרצח

שלשום בערב היה צריך לשפשף את העיניים כדי להביט נכוחה במסך ולהבין שאנחנו חיים במציאות שבה קיים ויכוח סביב השאלה מי אשם ברציחתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז”ל. על פי סקר של חברת החדשות, 40% מהציבור מסירים אחריות חד־משמעית מיגאל עמיר (7% מתוכם בטוחים שהוא לא הרוצח).

אין ספק שתעמולת הימין, שהחלה לאחר הרצח וכללה תיאוריית קונספירציה שלפיה השב”כ רצח את רבין, נותנת את פירותיה. יותר ויותר אנשים מלינים על הצורך להמשיך 23 שנה אחרי לציין את הרצח באירוע מיוחד. אם הלקח המרכזי ממעשה הרצח היה נלמד ומופנם, ייתכן שהעצרת הייתה אכן הופכת מיותרת. למרבה הצער, הצורך בציון הרצח וההסתה שקדמה לו הפך קריטי מתמיד. 
 

הרצח של רבין היה רצח של הדמוקרטיה הישראלית. הוא הגיע אחרי מסע הסתה נטול רסן, שקיבל רוח גבית חזקה מאופוזיציית הימין של אותם ימים, שהפכה בינתיים להנהגה העכשווית וכוללת בין השאר את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת השר צחי הנגבי; שניים שעמדו על המרפסת באותה הפגנה מפורסמת בכיכר ציון כחודש לפני הרצח והלהיטו את ההמון המשולהב שקרא “מוות לרבין”. שניים שמעולם לא התנצלו.

אם בתחילה לא הסכים הימין להכות על חטא, לעשות חשבון נפש ולהכיר באחריותו, הרי שבהמשך הדרך קשר באופן בלתי מבוסס בין פיגועי ההתאבדות שהתרחשו לאחר טבח גולדשטיין לבין הסכמי אוסלו, ולאחרונה אף הגדיל לעשות והחל להסיט את האחריות לרצח לכיוון השמאל. שתי דוגמאות מובהקות לכך קיבלנו רק בסוף השבוע האחרון.

העיתון “מקור ראשון” פרסם תמונה מהונדסת של שלטי ההפגנה המפורסמת מכיכר ציון, במטרה להוכיח כי מרבית השלטים בהפגנות נגד רבין היו בכלל לגיטימיים ומאופקים. ברק רביד (ערוץ 10) חשף מכתב שנשלח ב־1994 ממזכ”ל מועצת ישע דאז לרבין, ובו הוא רומז לאפשרות של רצח פוליטי ומתריע בפניו כי אם ימשיך בדרכו, “יישא באחריות לפחות עקיפה בגין פעולה שטנית של יחיד”; התרעה שבימין אימצו במהרה למרבה האירוניה כאליבי לניקיון כפיו של המחנה.
 

לא רק הימין אחראי לתהליך טשטוש האחריות לרצח. גורמים המזוהים כמייצגי “הרוב המתון”, הגוזרים גזירה שווה בין ההסתה מהימין וההסתה משמאל, משתפים פעולה עם ערפול חלקו של הימין במעשה הנפשע ועם הנרטיב השקרי שהוא מנסה לבסס כאן. פולי ברונשטיין, מנכ”לית "דרכנו", התנועה שהצליחה להשתלט על ארגון העצרת, כתבה בסוף השבוע כי השנה הם החליטו “להזמין לבמה את הפוליטיקאים עצמם שמייצגים את התפיסות השונות ביחס לרצח”. ואין צורך להרחיב על דוקטרינת “הקיצונים משני הצדדים” של יו”ר מפלגת יש עתיד יאיר לפיד, שאמר בעצרת: “לא כל הימין אחראי לרצח, לא כל השמאל אחראי לפיגועים”.
 

קריאות הבוז החזקות לנאומו של השר הנגבי בעצרת היו קריאות בוז נגד ניסיונות טשטוש האחריות לרצח, נגד הניסיונות לשכתוב ההיסטוריה ונגד המשך ההסתה היוצאת גם בימים אלו ממחנה הימין. תנועת דרכנו, שניסתה בכוח לשים פלסטר על הפצע המדמם של החברה הישראלית בדמות אחדות מזויפת עם הימין, נכשלה כישלון חרוץ. השמאל סוף־סוף נתן עבודה.