על אף שהתדרוך של לשכת ראש הממשלה בתום ישיבת הקבינט ביום שלישי בערב הוציא אותו מדעתו, אביגדור ליברמן החליט להתפטר מתפקיד שר הביטחון עוד קודם.
בשבועות האחרונים הוא הבין שנקלע למטחנת בשר, בתפקיד הקציצה. משמאל עמד נתניהו, בתפקיד מר ביטחון והמבוגר האחראי. מימין זינב בו נפתלי בנט, מנקר בכבדו בכל הזדמנות וחורץ לשון. אף אחד לא קנה את דרישותיו החוזרות ונשנות של ליברמן, בפורומים שונים, להגיב בתקיפות מול חמאס בעזה. הוא שר הביטחון, הוא לא יכול להיות באותו זמן גם יו”ר האופוזיציה. למרות ההנאה העצומה ששאב בשנתיים וחצי האחרונות מהתפקיד הנחשק, הוא הבין שאם הוא חפץ חיים, צריך לשים את מפתחות.
ליברמן לא הודיע מראש לאיש. גם לא לרמטכ”ל, רב אלוף גדי איזנקוט, שנאלץ להמתין כמו כולם למסיבת העיתונאים. הוא נהנה לעמוד שם ולמנות, אחד לאחד, את כל כשלונותיה הביטחוניים של הממשלה שהוא עדיין שר הביטחון שלה.
יחד עם זאת, הוא לא תקף את נתניהו באופן אישי. או שרצה לשמור על אופציות להמשך, או שרצה להיות ממלכתי ולא להפוך את ההתפטרות לאירוע אישי. בערב, כשבסקר “החדשות” הוא טיפס בשני מנדטים ואי שביעות הרצון ממנו הייתה קטנה מאשר מנתניהו, הבין ליברמן שאת הדיבידנד הפוליטי המיידי הוא גזר.
השאלה היא, לאן זה הולך עכשיו. אם אכן הולכים לבחירות, אז ליברמן עשה מהלך מבריק. ויתר על שררה והשפעה למען ביטחון אזרחי ישראל ועקרונות אידיאולוגיים. אם נתניהו יצליח איכשהו לשרוד ולתחזק את הממשלה חצי שנה פלוס מעכשיו, יגלה ליברמן מה שגילו לפניו משה (בוגי) יעלון, בנימין (פואד) בן אליעזר ואהוד ברק, מה שאריאל שרון ניסח בזמנו: מי שרוצה להצליח בפוליטיקה, צריך להישאר על הגלגל. ליברמן האמין שאם לא ייחלץ מהגלגל, יידרס תחתיו. בשבועות הקרובים יידע אם צדק.
במחשבה ראשונה, דרישתו של נפתלי בנט מבנימין נתניהו לקבל את תיק הביטחון (אחרת אין ממשלה) נראתה לנתניהו מחוצפת וחסרת סיכוי. במחשבה שנייה, אחרי שהבין שהאלטרנטיבה היא בחירות מיידיות, הוא החל להשתעשע עם האפשרות שאולי בכל זאת. במחשבה שלישית, אחרי סבב עם ראשי סיעות הקואליציה (בעצם, רק עם כחלון והחרדים), התחרט נתניהו שוב. כנראה שמע מכחלון שלא יסכים לתמוך במינוי כזה. מי שמקשיב לכחלון בשבועות האחרונים מגלה שטנה גלויה לבנט וחיבה לליברמן. ועוד לא דיברנו על “בלפור”, שם השילוב “שר הביטחון נפתלי בנט” מחריד יותר אפילו מ”שרת המשפטים איילת שקד”.
ועדיין, כמו תמיד, נתניהו יחליט רק בעשירית השנייה האחרונה. בסוף, הסיכוי היחיד שלו להעביר בכל זאת את “חוק גדעון סער” הוא מינויו של בנט לביטחון. נתניהו רוצה מאוד להעביר את החוק הזה, כדי לנטרל מראש את האפשרות שאפשר יהיה להמשיך מתישהו בלעדיו. בסופו של דבר, תפקידם הקוסמי של כולם הוא לתרום להישרדותו. כך הקבינט, כך המפלגה, כך החקיקה. הבעיה היחידה היא שכרגע המצב כל כך מסובך עד שקשה מאוד להבין מה מהתרחישים יתרום להישרדות ראש הממשלה, ומה לא.
כך או אחרת, קשה מאוד היה למצוא אתמול בערב במערכת הפוליטית גורמים שיעריכו שהבחירות רחוקות. כל תאריך בין מרץ למאי 2019 נראה הגיוני. ממשלת נתניהו מקרטעת לסיום דרכה.