אלמלא אירועי השבוע, הסיפור הזה היה צריך להיות כותרת ראשית. מדובר בשר התקשורת איוב קרא. איש שבע מבוכות, פליטות פה ותקריות, אבל הפעם, עושה רושם, הוא שבר אפילו את השיאים של עצמו. השר קרא יצא לפני שבועיים לכנס תקשורת בינלאומי חשוב (ITU) בדובאי. הוא לא הוזמן רשמית על ידי הנסיכות, שטרם הבליגה על פרשת חיסולו של מחמוד מבחוח (מיוחסת למוסד). הוא הוזמן על ידי הנהלת הכנס הבינלאומי, הנחשב לחשוב מסוגו, שבו נחתמים כל העסקאות וההסכמים בין ארגוני התקשורת השונים והמדינות ברחבי העולם. לדובאי לא הייתה ברירה. הדרת ישראל מכנס כזה הייתה מאלצת את המארגנים לעבור למדינה אחרת.
עוד קודם לכן שיגרו הדובאיניקים אזהרה מפורשת דרך משרד החוץ: כבוד השר מתבקש לא לדבר, להעלות פוסטים, לצייץ או להתראיין על הכנס משיקולי ביטחון ורגישות, בטרם יחזור ארצה. כמו כן, הוא מתבקש לא להתרברב שהוזמן על ידי דובאי, כי לא זה המצב. הוא הוזמן על ידי ה־ITU, ולכן הוא מתבקש לא לנסות לגרוף הון פוליטי. האזהרה הצהיבה במשרד החוץ. השר כמובן צייץ, מקורביו צייצו, והוא עטה על עצמו את הפוזה של המדינאי הדגול שמשנה את פני המזרח התיכון. כשהגיע עם אנשיו לדובאי, נתקל בזעם מקומי. אנשי ביטחון דובאיניקים דרשו למחוק את הציוצים ואת ההתרברבויות, ניסו להחרים טלפונים ניידים. האווירה הייתה מתוחה. "הוא פשוט מתח את החבל", אמר ל"מעריב" גורם מדיני משירות החוץ, "הוא עשה את זה מהמקפצה, תקע להם אצבע בעין". מאותו רגע פקחו אנשי ביטחון של דובאי את עינם על השר ופמלייתו מסביב לשעון, כשהם מפגינים עצבנות רבה.
אבל הסיפור רק מתחיל כאן. מתברר שהשר קרא הזמין את אחד מחבריו לכנס. האיש, ישראלי בעל אזרחות אירופית כלשהי, יצר קשר עם משרד התקשורת עוד בארץ וביקש לתאם את הצטרפותו לשר, אבל הדבר נמנע. מדובר בפרוצדורה בלתי אפשרית. אם אתה רוצה להגיע, נאמר לו, תגיע בכוחות עצמך. האסון היה שהוא הגיע. כשקרא ופמלייתו נחתו בדובאי, הוא צץ ומיד דרש להזמין את השר למפגש במסעדה מקומית. גם כאן, הוסבר לו בעדינות שזה בלתי אפשרי. השר מאובטח, מדובר במדינה ערבית, אירוע רגיש, פרופיל נמוך. האיש לא ויתר. הוא ניגש לשר ופמלייתו במהלך האירוע וביקש שוב לארח את הכבודה כולה במסעדה. התשובה שלילית. אז אני אביא את האנשים שאני רוצה שתפגוש למלון, הוא מציע. המאבטחים ואנשי השירות החשאי של דובאי מרימים גבה. מי האיש הזה, הם מתעניינים. חבר אישי של השר, עונים להם. הם מנסים לברר פרטים על אודותיו, אבל האמת היא שאף אחד לא יודע.
למחרת המצב מחמיר. השב"כ של דובאי פושט על פמליית השר ומתחיל לתחקר בעלי תפקידים באשר לזהותו של אותו חבר מסתורי. הדובאיניקים מציגים מידע, סרטונים ועדויות על פעילות חשודה של האיש בדובאי, על העובדה שנכנס עם דרכון אירופי "נקי" ללא חותמות ועוד לא מעט סימנים מחשידים. מתחילה מהומה. אנשי פמליה ישראלית נעלמים, מתברר שנלקחו לתחקורים מאולתרים. אנשי הביטחון של דובאי מתנהגים כאילו תכף עומדים לחסל להם עוד איזה מבחוח מתחת לאף. הם עצבניים אש.
בינתיים חתן השמחה עצמו מופיע במלון של המשלחת הישראלית. אותו חבר של איוב קרא. הישראלים, שכבר מבינים את גודל הצרה, מבקשים ממנו להסתלק מיד. הוא גורם צרות ואין לאף אחד עניין בקשר איתו. הפעם הוא מציית. אלא שלמחרת בבוקר העניינים לא משתפרים. הם מחמירים שוב. התברר שהחבר של השר יצא מדובאי במהלך הלילה. הוא כנראה הבין שעלה על הכוונת המקומית. לך תדע, אולי היו לו עוד דרכונים. כשהשב"כ של דובאי הבין שהילד איננו, הגיעה ההתפוצצות. הם חיפשו אותו, לא מצאו אותו ודרשו מהמשלחת הישראלית הסברים, שלא היו.
זה היה יום העזיבה של השר קרא את דובאי. אבל בדובאי לא לגמרי מסכימים שיעזוב. הם רוצים לדעת מי היה האיש המסתורי ההוא, מה הוא עשה בדובאי, מה הקשר שלו לשר. הפמליה הישראלית מגיעה לשדה התעופה. הדרכונים נלקחים, אבל הכרטיסים לא מגיעים. חולפות שעות. האנשים בטירוף. הלחץ גובר. כל הזמן הזה יושב השר קרא בחדר נפרד ומשחק עם הסלולרי שלו. אנשיו מתקשרים לכל העולם ורל"שו. למשרד החוץ, לשב"כ, למנכ"ל שנותר בארץ. מתחילה התרוצצות. בינתים התברר שהמטוס המריא. הלחץ המריא בעקבותיו.
בשלב הזה, ואחרי עיכוב של שעות ארוכות מאוד, הציעו הדובאיניקים שהשר יעזוב עם מלווה אחד בלבד. כל השאר נשארים. כאן מגיע הפאנץ'. במקום שיסרב בתקיפות ויודיע שהוא עוזב רק עם כל אנשיו ומאבטחיו עד האחרון שבהם, הסכים השר איוב קרא לעזוב ולהשאיר את כולם מאחוריו. פרצה מהומה. "רק הביטחוני שלי חשוב", הוא נשמע צועק, "אני הכי חשוב". אחד מאנשיו, נדמה לי שזו הייתה הרל"שית שלו שירלי שיף, נשמע שואג עליו. הצעקות התפשטו בכל המתחם. "היא נלחמה בשבילנו כמו לביאה", אמר אחד המאבטחים, "היא פשוט לא הסכימה שנישאר מאחור". זה לא היה מאבק פשוט. קרא התעקש לטוס. שיף חסמה אותו בגופה. "אני שר בממשלה", הוא צעק, וניסה לפלס דרך למטוס וירטואלי. "אתה שר במדינת ישראל", היא אמרה לו, על פי עדויות הסובבים, "אתה לא טס לשום מקום לבד, אנחנו לא משאירים כאן אף אחד מאחור".
זה לא היה קל, אבל זה נגמר טוב. בסופו של דבר, ורק בזכות ההתעקשות של כמה מאנשיו של איוב קרא שלא הסכימו להפקיר אף אחד מאחור, המריאה המשלחת משם בשלום. אם זה היה תלוי בשר קרא, הוא היה נמלט משם הרבה קודם, לבדו. אף על פי שהשערוריה כולה פרצה, בעצם, בגללו.
תגובת לשכת קרא: "אין תגובה".