לשרים נפתלי בנט ואיילת שקד לא היתה אתמול כל ברירה, אלא לשחק לפי הכללים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולהודיע שהם לא מפרקים את מה שמכונה "ממשלת הימין". אלא שבסך הכל מדובר בקבלת כללי משחק השחמט הפוליטי שהכתיב נתניהו, משחק מגונה וצבוע, לקראת הצעדים הפוליטיים הבאים שכולם "ירי בתוך הנגמ"ש". ובמשחק הזה, אם ישוחק נכון, אין לנתניהו הרבה קלפים. אלא אם כן יתחיל באמת להיות ראש ממשלה "ימני" ויוציא לפועל, סוף סוף, את האידיאולוגיה של המפלגה והמחנה שלו.
שם המשחק של נתניהו הוא על מי תוטל האחריות של פגיעה ב"מחנה הימין". המשחק בנוי, כמובן, על עלילת השווא, לפיה פירקה מפלגת התחיה את ממשלת הימין של יצחק שמיר והביאה עלינו את הסכמי אוסלו. ומכאן – הליכוד ונתניהו מלהטטים אל מול הבוחרים הפוטנציאלים של אותו מחנה, כדי להשחיר את יריביהם ולשתות להם מנדטים.
אלא שהמשחק הזה מתאפשר עכשיו רק משום שבנט ושקד שמרו עד כה על גבו של נתניהו ולא חשפו את האמת על אופי הממשלה הנוכחית. הם נמנעו מלהצביע על העובדה שלפי מדיניותה, זו לא "ממשלת ימין", כי נתניהו מדבר אמנם "ימנית" אבל פועל בעיקר בדרכו של המחנה היריב. מחנק הבניה בירושלים וביו"ש ועד להפקרת שטחי סי להשתלטות פלסטינית. מקידום המדינה הפלסטינית ועד לכניעה בעזה.
אולם, כאשר נתניהו החליט לנהל מערכה של האשמות בתוך המחנה, בתואנה של שימור קואליציית הימין, המשחק קל הרבה יותר. מעכשיו ועד להכרזה על בחירות ניתן לייצר לו מבחני "ימניות" מעשיים ופומביים בכל שבוע. מפינוי חאן אל אחמר ועד לפיטורי דינה זילבר. מעצירת החוצפה של האיחוד האירופי ועד החזרת ההרתעה וריסוק חמאס. ומעל הכל – מבחן הסכמי אוסלו. כי נתניהו הוא המגן הגדול של הרשות הפלסטינית. הוא זה שמחזיק את שלטון אבו מאזן בחיים והפך לממשיך דרכם המובהק של יצחק רבין ושמעון פרס.
לכן, אדרבא, אם נתניהו יתחיל לייצר מעכשיו מדיניות "ימנית" אמיתית – כולנו הרווחנו. אבל אם הוא ימשיך לדבר ימין ולעשות שמאל, חשוב שמצביעי הימין ישמעו על כך מבנט ומשקד בקול גדול ובזמן אמת. זה גם יעזור להם בשחמט הפוליטי וגם יוביל אותנו לבחירות הקרובות ללא מסכות מגונות.