מכתבו של אל"מ מדנס חושף את צה"ל בבינוניותו, ובעיקר את הפחד לדבר

ניסיתי להזהיר מפני טיפוח הבינוניות שמאפיין את הצבא עד היום; ההערצה של “פתרון בית הספר" השבלוני בקורסי המפקדים, והלעג המושחז כלפי כל מי שמציע פתרון שונה, מקורי. תקפתי את שיטת קידום הקצינים לא על פי הערכת מפקדיהם, אלא באמצעות ועדות “מקצועיות" עם פסיכולוגים ארגוניים, מחלה חמורה שהצבא לא השתחרר ממנה עד היום, פרי ההנחה המעוותת שצבא הוא “עוד ארגון" ככל ארגון; פסיכולוגים ארגוניים שהם “קבלני העפר" של קווי בר־לב שהצבא בנה בתוכו פנימה בהשראת מפקדים שההליכה בתלם טופחה אצלם בעקביות. הצבעתי על תופעה מדאיגה מאוד: מפקדים בכירים נזהרים שלא לומר בפני הממונים עליהם מה הם באמת חושבים. 

באותה תקופה ניסה הרמטכ"ל דאז שאול מופז להוביל רפורמות מפליגות לשינוי מבנה הצבא ודרכי הפעלתו. אף שרוב הקצינים הבכירים בצה"ל חשבו שהרפורמות הללו הן אסוניות ויוליכו לצבא שאינו מתפקד, הם נמנעו מלהביע עמדתם זו. הם חששו - וידעו היטב מדוע - כי מי שמבקר, מסתכן בעיכוב קידום או דחיקה החוצה. אמרתי לחבריי כי השינויים במבנה חיל הרפואה וכפיפותו יפגעו בפינוי הפצועים במלחמה הבאה, אך גם אמרתי להם שזה לא הדבר הגרוע ביותר ברפורמות שהוכתבו לצבא, וחמורה מכל היא העובדה כי איש מהמפקדים אינו מעז להציג את הרעיונות הללו כרעיונות הבל ולהפשיטם עירום ועריה. לכן היה צורך במלחמה כושלת אחת ובעוד כמה מבצעים לא מוצלחים מאוד ברצועת עזה כדי לתקן את מה שקלקלו בשנת 2000, ועד היום לא השלימו את כל התיקונים הנחוצים.

המכתב שכתבתי עם סיום תפקידי הודלף בידי כמה מחברי פורום המטכ"ל לתקשורת ופורסם במלואו. כמעט העמידו אותי לדין משמעתי, כי כתבתי גם שחיי חזירים וכלבים וקדושת גופות מתים גוברת על קדושת חיי אדם, ומנעו מקצין הרפואה הראשי להכשיר כהלכה רופאים צבאיים לפני שהם עולים לפעילות מבצעית בלבנון. 

בכל אלה נזכרתי השבוע כששמעתי על קצין האג"מ של פיקוד המרכז, אל"מ אלון מדנס, שכתב לפני חודשים אחדים מסמך “סיום תפקיד". המסמך הודלף לתקשורת. נאמרו בו דברים חמורים על מצוקות כוח אדם, שחיתות ושחיקה ערכית, ועל הרוגים ופצועים שאפשר היה למנוע את נפילתם אם הצבא היה מטפל נכון ברשלנות ובהיעדר משמעת. מדנס כתב על “ההתמכרות למודיעין" במקום על ההיסטוריה הגזרתית. המודיעין לא יידע תמיד לצפות פיגוע בצומת איו"ש, ניסיונות דקירה בשער שכם או את הפיגוע הבא בחלמיש. אבל, כותב מדנס, אלו יתרחשו בוודאות. והיעדר המודיעין המדויק (וזאת כבר התובנה שלי ממכתבו) לא יפטור מאחריות את המפקדים שהתמכרו למודיעין. ואז הוא מגיע אל מה שבעיניי הוא החמור מכל, מפני שהוא מונע אפשרות תיקון כל הליקויים הללו: “ככל שעולים ברמה מתפתח פחד בלתי מובן להביע דעה".

ובכן - דבר לא השתנה ב־20 השנה האחרונות. אני מקווה שלא יבולע לאל"מ מדנס על שחשף את צה"ל בקלון בינוניותו, באמירת האמן של מפקדיו. מי שתמה מדוע אין הצבא מציע דרכים להכרעת חמאס וממליץ על הסדרה, חייב לזכור כי קציני צה"ל מנגנים לקברניט את המנגינה שהוא רוצה לשמוע. הליכה בתלם משתלמת כנראה לצורכי קידום, אבל לא אם רוצים לנצח.