לפני 20 שנה מדורת השבט הייתה תשדירי הבחירות. הבה נקשיב שוב לראש הממשלה (בנימין נתניהו, כמובן) המסביר לבוחרים מדוע עליהם להצביע לליכוד, כי הוא הבטיח והוא מקיים. "הבטחתי להשיג שלום אמיתי", הוא אמר, "שלום עם הדדיות. אתם יודעים מה זה: ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו. העיקרון הפשוט הזה לא היה קיים בזמן ממשלת השמאל. אבל הבטחתי להכניס אותו לתוך המו"מ - וקיימתי".
המשפט הזה, שנתניהו טבע אותו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה, הפך במהרה לקיצור משנתו המדינית מול הערבים. זה משפט טוב. הלוואי והיה גם מקיים אותו. רק לפני שבועות אחדים זכינו לראות כי הפרשנות הנוכחית שלו למשנתו הפוליטית התעוותה מעט. הם נתנו לנו 500 רקטות, ולכן הם מקבלים 15 מיליון דולר על בסיס חודשי, בנוסף לחשמל, גז, דלק, מים, מזון וצעצועים.
עסאם עאקל, ירושלמי תושב ישראל (שהוא גם אזרח אמריקאי), נחטף לרמאללה בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ומוחזק שם בכלא כי מכר קרקעות ליהודים. ישראל עצרה לשעות אחדות את "מושל ירושלים" מטעם הרש"פ ושחררה אותו קל מהרה. כך נראית ההדדיות של נתניהו נוסח 2018.
ואין זו כמובן הדוגמה היחידה. על כל פרובוקציה מבית מדרשה של הרש"פ, כמו פנייה לאו"ם כדי לזכות בהכרה חד־צדדית המנוגדת אפילו להסכמי אוסלו הארורים, או פנייה שלהם למוסדות האו"ם כדי שאלו יגנו את ישראל, יצהירו כי אין לישראל המדינה או לעם ישראל כל קשר היסטורי או זיקה לירושלים, למערת המכפלה, ולשאר קודשי האומה, או פנייה שלהם לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי שיקבע כי מפקדי צה"ל הם פושעי מלחמה.
על כל אלה קיבלו בתמורה עצימת עין מהפלישות שלהם לשטחי "סי" והבנייה המסיבית בהם, התעלמות מנטיעות של מאות אלפי עצי זית בתחומים שהם באחריות בלעדית של ישראל כדי להשתלט על קרקעות, הימנעות מקיום צווים מפורשים של בתי משפט בישראל להרוס מבנים לא חוקיים שבנו ערבים בשטחי "סי", וגולת הכותרת - המאחז שבנו הערבים מטרים ספורים מכביש מס' 1, חאן אל־אחמר, ניצב על מכונו אף על פי שבג"ץ קבע שהממשלה שהתחייבה להרוס אותו - רשאית לעשות כן.
בתמורה לכל הטוב שהרש"פ השפיעה עלינו חסם ראש הממשלה בחתימת ידו את ההריסה המובטחת, תוך שהוא מפטיר הצהרת שקר מפורשת: "נהרוס, נהרוס".
תגמול הולם
השבוע התבשרנו כי שר החקלאות אורי אריאל הורה למנוע מעבר תוצרת חקלאית מתחומי הרשות אל תוך תחומי הקו הירוק. הסיבה - הערבים התחייבו לרכוש טלאים מישראל. המגדלים גידלו בהתאם לביקוש הצפוי. יום אחד החליט אבו מאזן שייבוא תוצרת חקלאית מישראל אינו מתאים לתוכניותיו המדיניות, או הכלכליות, והורה לסוחרי הבשר בתחומי הרש"פ לא לקנות מישראל. הפסדי מגדלי הבקר והצאן אצלנו גדולים.
במאי השנה נכנס לתפקידו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון. שר החקלאות נפגש עמו זמן קצר לאחר מכן והציע לו להרחיב את ההיתרים לייצוא תוצרת חקלאית מהרש"פ. להוסיף מוצרים שלפני כן לא יכלו לייצא: למשל בטטות, או דגי ים טריים (בכמות קטנה, מעזה). אלא שההקלות הללו לא גרמו לרש"פ אפילו לעמוד בהסכמים שכבר נחתמו עמם בעבר, וכאמור הצאן והבקר שגידלו אצלנו נשארו אצלנו.
אריאל פנה למתפ"ש כדי שיבררו מה פשר העיכוב ונענה שאכן מדובר בהפרה של ההסכמים, אך המינהל האזרחי, שתמיד ידע לייצג טוב מכל את העניין הפלסטיני, הפציר בשר החקלאות ש"דווקא בעיתוי הרגיש הזה" יימנע מהחלת עקרון ההדדיות על הרשות. כי הרי הם נתנו לנו לאחרונה שרשרת מעשי טרור ורצח של מחבלים שיצאו מתחומם ומיהרו להסתתר בשטחם, ולכן ראוי כי יצפו מאיתנו לתגמול הולם בדמות קניית התוצרת החקלאית שלהם.
אבל אריאל לא הסכים "לגלות רגישות". הוא בשלו. ייתנו - יקבלו. חברת החדשות, אשר במהדורה המרכזית שלה ביום ג' בערב פרסמה דנה ויס לראשונה את הידיעה, גם מיהרה לגייס תגובות נזעמות. גורם חתרני עלום שם מתוך משרד החקלאות צוטט כי "הצעד של אריאל משמעותו 'מכת מוות' לחקלאות הפלסטינית, כי מדובר על 280־300 טונות של סחורה חקלאית מדי יום, הפסד של מיליון שקל ליום לכלכלה הפלסטינית".
כתבי חברת החדשות אצו לקבל גם תגובה מ"גורמי הביטחון הרלוונטיים". גם הללו נותרו עלומי שם כשאמרו כי שמעו על הצעד "החד־צדדי הזה" (מה "חד־צדדי" בתגובה על מהלך ערבי?) רק מחברת החדשות. והם אמרו כי השר לא רק שלא שעה לאזהרה שלהם אלא גם מידר אותם לחלוטין ואפילו לא עדכן את ראש הממשלה.
"זו החלטה חסרת אחריות ופופוליסטית, שנובעת רק משיקולים פוליטיים על חשבון הביטחון של כל הציבור כולל המתיישבים", נמסר לחברת החדשות ממערכת הביטחון. "גורמי הביטחון" הללו גם גילו הבנה כלכלית כשציינו שסגירת השערים בפני התוצרת הערבית "תעודד הברחות ותביא גם לעליית מחירים כאן בישראל".
הניסיון להטיל על שר החקלאות את חוסר ההצלחה של גורמי הביטחון לסכל חלק מהפיגועים הרצחניים האחרונים היה אולי מצליח לו סגר אריאל את המעברים לפני חודש. אבל כשזה נעשה בעיצומו של גל טרור - הניסיון הזה נלעג. גם הניסיון להטיל עליו את האחריות לגל עליות המחירים הגיוני באותה מידה, ובכל זאת - הניסיון מלמד כי גורמי הביטחון ישכנעו את שר הביטחון לדבר עם ראש הממשלה. גם שר החוץ ודאי ילחץ עליו לבטל את הסגירה. למיטב הערכתי, ושר החקלאות שותף לה - ראש הממשלה ינחה לפתוח לרווחה את המעברים כדי להציל את הכלכלה הפלסטינית. בין שייתנו, בין שלא ייתנו - יקבלו. אז למה שירצו לתת?