מערכת הבחירות תתמקד הפעם בחלומות הדירה, שחמקה מהישג היד של דור שלם

הבעיה המרכזית היא שדור חדש וצעיר, בני 35 ומטה, לא חווה נפילות כה עזות בשערי המניות בתקופת חייו הבוגרים. הנפילות בשוק ניירות הערך, שהחלו בתחילת אוקטובר בעולם, התגברו בסוף דצמבר. אלה הן הירידות הראשונות הפוגעות בחיסכון של ציבור צעיר זה, אם בחיסכון הפנסיוני ובקרנות ההשתלמות ואם בחיסכון הקריטי והמיידי שנצבר בתיקי השקעה, שבהם אותם צעירים מנסים לצרף פרוטה לפרוטה כדי להגיע לדירה, שברחה להם בשל האמרת המחירים. 
 

המשברים בישראל הם בדרך כלל תוצאה של המשברים הכלכליים או הפיננסיים בעולם, ובדרך כלל הם מיובאים מארה"ב. ב־21 בחודש ירד מדד מניות הנאסד"ק בשיעור של 22% ביחס לשיאו ונכנס לשוק דובי (המוגדר כירידה ב־20% ומעלה ביחס לשיא). אולם הפעם, המשבר בשוק המניות אינו על רקע פיננסי, אלא על רקע אי הוודאות שמשדרת התנהלותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. 
 

הירידה של הנאסד"ק היא הגבוהה ביותר מאז המשבר של 2007־2009, עת כל המערכת הפיננסית קרסה על רקע משבר משכנתאות המשנה, הסאב־פריים. גם המדד החשוב ביותר בעולם, S&P 500, הפך עתה לדובי לאחר שירד ב־20.05% מהשיא. 
 

מאז המשבר לפני עשור, שפרץ עם נפילת בנק להמן ברדרס בספטמבר 2008, היו כמה משברים בשוק ההון. ב־27 לאפריל 2010,  לאחר שיוון זייפה נתוני תוצר וחשבונות לאומיים כפי ששום מדינה בגוש היורו לא עשתה בעבר, הורידה סוכנות הדירוג סטנדרט אנד פורס את דירוג האשראי שלה לאג"ח זבל והביאה לירידה בשערי ניירות הערך בעולם. 
 

משבר החוב של מדינות גוש היורו התפשט במהירות וכלל את מדינות ה־PIIGS - פורטוגל, אירלנד, איטליה (שכמעט נכנסה למשבר), יוון וספרד. בהמשך היה משבר גם בקפריסין. תשואות האג"ח במדינות אלה העפילו והתעורר חשש ליציבות גוש היורו ואפילו לעצם קיומו. רק תנועת תמיכה מקיפה של המשק החזק ביותר בגוש, גרמניה, וכן הלוואות של מוסדות האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית והטלת גזירות קשות על האוכלוסייה תוך העלאות מסים וצמצום התמיכה הנדיבה של המדינות לתושבים, הביאו לרגיעה.
 

בד בבד, שוק הדירות התמוטט. בספרד, שכונות שלמות של בנייה בועתית נותרו מיותמות כאבן שאין לה הופכין. במסגרת ניסיונות ההצלה של גוש היורו, הריבית ירדה לאפס ואפילו הפכה לשלילית. הבנק המרכזי של אירופה הדפיס כסף ובאמצעותו רכש אג"ח, תחילה ממשלתיות ובהמשך קונצרניות. בסך הכל הדפיסו הבנק וגופים פיננסים סמוכים סכום עתק בגובה 2.532 טריליון יורו. הבנק המרכזי החליט להזרים כמות אינסופית של הון, העיקר להרגיע את השווקים. מי שרכש אג"ח של המדינות במצוקה שבגוש היורו ראה ברכה ועדנה - זינוק אדיר בשערי האג"ח - וגרף הון. כמובן, מי שנכנס לפאניקה, הפסיד כסף רב. 

 

מ־2 מאי עד 4 באוקטובר 2011 היה משבר בשוק המניות האמריקאי, ובמהלכו ירד מדד ה־500 בארה"ב והיה לדובי, עם העמקת הירידה מהשיא בשיעור של 21.6%. משבר זה היה למעשה זנבו של משבר החוב באירופה שהוזכר לעיל. המשבר התפשט מארה"ב בחזרה לאירופה, למזרח התיכון ולאסיה. זאת המשמעות של גלובליזציה - הכסף וההון נעים ממקום למקום במהירות ובלא גבולות. 
 

עד כדי כך היה המשבר מפחיד, שסטנדרט אנד פורס הפחיתה את דירוג האשראי של ארה"ב (!) מהשיא לדרגה אחת מתחת - AA+. עד סוף השנה נמשכה התנודתיות בשערי המניות בארה"ב, ובסך הכל, החזר תשואה, כולל דיבידנדים, הסתכם בשנת 2011 ב־2.1% בלבד. שוב, מי שמכר בפאניקה, הפסיד. החזר התשואה ב־2012 היה נאה (16%), ומי שהמשיך לרכוב על הגל עשה על הרווחים עוד רווח של 32.3% ב־2013 ו־13.7% ב־2014. 
 

כמו גלי ים המכים בצוקים ללא הרף ואינם מוותרים עד שיחרצו בהם בקע, כך שוקי ני"ע, האג"ח והמניות. ב־12 ביוני 2015 התרסקו שערי המניות בבורסה של סין. פתאום גילו הסינים שאפשר לחיות בלי לעבוד, לשתול כסף ולאפשר לו לצמוח ולשגשג - ממש פלא מערבי. במסגרת מסע ההתעוררות של הנשיא שי ג'ינפינג, הוא קרא לסינים להצטרף ל"חלום הסיני" ולהשקיע במניות. יותר ויותר השקיעו בכסף לא שלהם, בעזרת הלוואות מהבנקים או מהשוק האפור.
 

בין יוני 2014 ליוני 2015 עלו שערי המניות ב־150%. בינואר 2016 היו שתי התרסקויות נוספות בשערי המניות בסי, והירידה (ב־18%) שלחה גם את שערי המניות בעולם מטה. הדאו ג'ונס ירד באותו חודש ב־8.2%. אפשר לומר שמאז, שערי המניות בסין טרם התאוששו, אף שהמשבר הסתיים לכאורה בפברואר 2016. הפחד נצרב בזיכרון, והרווחים הקלים מעולם לא חזרו, למרות ניסיונות הממשלה להחיות את השוק באמצעים מלאכותיים. 
 

התמוטטות השוק הסיני, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, הביאה לירידות בשערי המניות בעולם, משום שסין הצטרפה למועדון המשפיעים על השוק העולמי. הנפילה בסין הביאה בשנת 2015 להחזר תשואה של מדד ה־500 בניו יורק בשיעור 1.4% בלבד. פעם נוספת, מי שגילה עצבים חזקים ולא ברח, ראה החזר תשואה על הרווחים הקודמים של 12% ב־2016 ועוד 21.8% ב־2017. המשברים בשנים 2015־2016 היו תכופים, אך לבסוף המשקיעים צלחו אותם ברווח.
 

לא קל לחיות עם התנודות בשוק ההון, אך בטווח רחוק ובממוצעים רב־שנתיים, הרווח של השקעה במניות מנצח אפיקי השקעה אחרים. כך, בממוצע עד שנת 2017 וכולל, החזר התשואה, כלומר הרווח בממוצע לשנה במשך חמש שנים, היה 15.8%. אם ניקח את החזר התשואה, הרווח לשנה בממוצע בעשר שנים עד 2017 - כולל הנפילות של משבר 2008 - היה בשיעור שנתי ממוצע 8.5%, ב־20 שנה היה הרווח הממוצע 7.2%, וב־25 שנה - 9.7%.
 

ומה עשה שוק הדירות הפופולרי בארץ באותה תקופה? בחמש השנים עד 2017 חלה בשוק הדירות עליית מחירים ממוצעת בשיעור 5.3%, לא כולל הרווח הנקי משכר דירה. בעשר שנים עמדה עליית מחירי הדירות על 8.3%, וב־20 השנה עד סוף 2017 - 3.9% לשנה בממוצע. 
 

הנקודה המעניינת במשבר הנוכחי היא שזאת הפעם הראשונה שארה"ב מובילה לשוק דובי ללא משבר פיננסי. זהו משבר ייחודי, הנובע משינוי האקלים הפוליטי בעולם, בעיקר על רקע הסדר העולמי החדש של טראמפ.
 

בסיבות למשבר הנוכחי אפשר להזכיר דווקא את התחזקות המשק האמריקאי - צמיחה בקצב שנתי של 3.4% ברבע השלישי של השנה, הרבה מעבר לפוטנציאל הצמיחה של המשק האמריקאי, העומד על 2%. ההערכה היא כי הצמיחה ברבע הנוכחי תהיה 2.9%. 
 

הצמיחה באה לאחר שטראמפ הפחית את מס החברות ב־1.5 טריליון דולר, מ־37% ל־21%. רווחי החברות עלו בארה"ב ברבע השלישי של השנה ב־3.5%, לאחר 2.1% ברבע השני. המשק האמריקאי כה חזק, ולכן יו"ר הבנק המרכזי (הפאד) ג'רום פאוול ממשיך להעלות את הריבית. הפאד העלה את הריבית החודש ל־2.4% ויעלה אותה פעמיים נוספות, ובסך הכל בעוד 0.5%, בשנת 2019. כעת חוששים בבורסות הן מדעיכתו של אפקט הפחתת מס החברות יסתיים והן מכוונת הפאד להמשיך להעלות ריבית, כפי שנהוג לעשות במשק מתחזק בלבד.
 

יש גם סיבה נוספת למשבר: הפאד סופג נזילות בהיקף של 50 מיליארד דולר בחודש כדי לצמצם את מאזנו, שהתרחב באמצעות ההקלה המוניטרית מ־882 מיליארד דולר במאי 2007 ל־4.473 טריליון דולר במאי 2017. עד סוף השנה ירד המאזן לפחות מ־3.8 טריליון דולר. אם הפאד לא רוכש אג"ח כפי שעשה עם מדיניות ההקלה המוניטרית, עת רכש אג"ח ממשלתיות וקונצרניות ואג"ח מגובה משכנתאות רעיל, אזי התשואות על האג"ח עולות. עליות אלה מביאות להתייקרויות במימון השקעות או לגלגול חובות קיימים של הפירמות, ובכך עלולות להקשות על הצמיחה. 
 

סיבה שלישית היא מלחמת הסחר מול סין וההתנגשות בין שני נשיאים כוחניים, שי וטראמפ. איש מהם אינו מוותר, ולפי שעה הם הכריזו על הפסקת אש כלכלית למשך חודשיים. בגלל הטלת מכסים על היבוא מסין, ג'נרל מוטורס דווקא מתכוונת לסגור מפעלים, בניגוד למדיניות יצירת מקומות עבודה עבור האמריקאים בתוכנית המקורית של טראמפ. המכסים על היבוא הסיני כבר הביאו להאטה של ממש בקצב הצמיחה בסין ולפיכך לפגיעה באירופה, בעיקר בגרמניה, שמתקשה לייצא למעצמה במזרח, כך שהמשבר מתפזר בעולם.
 

סיבה רביעית למשבר הפיננסי הנוכחי בארה"ב, שהתפשט במסגרת הגלובליזציה, היא ההתנגשות בין הממשל לבין הדמוקרטים, שהרוב שזכו בו בבית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, אינו מאפשר לאשר תקציב ומביא לסגירת סוכנויות פדרליות רבות ולשיתוק חלק חשוב במינהל הציבורי הפדרלי, אולי עד סוף השבוע הראשון של שנת 2019. 
 

ויש גם סיבה חמישית - הסיכויים להדחת טראמפ. החוקר המיוחד רוברט מולר אמור להגיש דוח לתובע הכללי בעניין המעורבות הרוסית בבחירות 2016, אולי כבר בחצי הראשון של פברואר. ישנו חשש כי ההרכב החדש בבית הנבחרים יחל בתהליכי הדחה. אם אכן כך יקרה, הסנאט בעל הרוב הרפובליקני יתבקש לאשרר את ההדחה. הסיכוי לכך נמוך, אבל המהומה הרבה פוגעת ביכולתו של הנשיא לתפקד ומכניסה את השווקים לחששות. 

 

אולם, עם כל הכבוד לנתוני הכלכלה העולמית, מה שמעניין את הצעירים בישראל הוא נישולם בעשור האחרון מהיכולת לרכוש דירה משלהם. דרושות כיום 150 משכורות לרכוש דירה, לעומת 100 משכורות לפני עשור. 
 

נתוני המקרו בישראל דווקא טובים מאוד. החוב לתוצר נמוך מ־60%, נתון שמעטות המדינות מתגאות בו. האבטלה בדרך נמוכה מ־4% - נתון של תעסוקה מלאה, ומספר המשרות הפנויות גבוהה מ־110,000. האינפלציה, בניגוד לכותרות, נמוכה למדי, ובכל 3.5 שנות כהונתו של כחלון היא הסתכמה ב־1.6% בלבד. המסעדות מלאות עד אפס מקום, נמל התעופה עמוס, והחיסכון של הישראלים גבוה. הגירעון התקציבי עלה, אבל ב־3.5% בלבד. תוחלת החיים עולה ב־2־2.5 שנים בכל עשור, והטיפול הרפואי הוא מהמשובחים בעולם, למרות הקיטורים. גני טרום חובה ממומנים על ידי המדינה, מדד השוויון החברתי הוא הטוב ביותר זה 20 שנה, ישראל חזקה כפי שלא הייתה מעולם ולא נשקף לה איום קיומי. 
 

לכן נשאלת השאלה על מה תיסוב מערכת הבחירות; ובכן, מה שמעניין את הציבור, לפחות עד גיל 50, הוא הבית שממשיך לברוח. בעשור האחרון ירד שיעור הבעלות על דירה מ־68.5% בשנת 2007 ל־61.8% בשנת 2017. זאת ממש קריסה. הציבור חש מרומה לנוכח העובדה ששיעור משקי הבית שבבעלותם שתי דירות עלה מ־2.5% בשנת 2007 ל־10% בשנת 2017. ל־28.2% ממשקי הבית אין בעלות על דירה, לעומת 27.5% עם כניסתו של כחלון למשרד האוצר. 
 

אומנם, המצב הביטחוני הוא הקובע כמעט תמיד את סדר היום של הבחירות, אולם לדעתי, הבחירות הפעם יהיו על הבית. הבית שברח, בורח, ועכשיו, עם הנפילות בבורסות, הוא יחמוק הרחק מהישג ידם של אותם צעירים.