לא רק פגיעה בשכבות החלשות: אלו הנזקים של חוק המזומן

החוק, שקובע גם הגבלות על השימוש במזומן ובצ'קים סחירים, אמור לעזור לשלטונות המס, שאינם מצליחים בדרכים רגילות לצמצם את היקף ההון השחור בישראל, המגיע לחמישית מהתוצר. אכן, אין ראוי מכך.
 

אולם בצד הכוונות הטובות של החוק החדש, הוא גם דורס את "כבוד האדם וחירותו". "אין פוגעים בקניינו של אדם", נאמר בסעיף 3 בחוק היסוד, ובסעיף 7 נאמר "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" וכן "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם בכתביו או ברשומותיו". 
 

אדם שעבד, שילם מסים על הכנסותיו וקיים את החוק, רשאי להחזיק בהונו גם מזומנים ולעשות בהם כרצונו. זהו קניינו. ירצה, יפקיד את הכסף בבנק. לא ירצה, יחזיק אותו בכד נסתר מתחת לביתו או יחביאו בחבית.
 

בא החוק החדש ואומר למאן דהוא: אינך רשאי לעשות בכספך כרצונך. נכון, אתה יכול להחזיק במזומן, אבל בבואך לשלם מעל 11,000 שקל, כאשר אחד הצדדים בעסקה הוא עסק, אסור לשלם במזומן עבור כל העסקה, אלא רק עד לגובה 10% מהעסקה. בכל מקרה, אסור לשלם יותר מ־11,000 שקל במזומן. לדוגמה, בעסקה של 25,000 שקל, אפשר לשלם במזומן 2,500 שקל בלבד, והשאר באמצעי תשלום אחרים כמו צ'קים או כרטיסי אשראי. 
 

ברגע שנעשה שימוש באמצעי תשלום שאינו מזומן, למעשה יש רישום על תנועת הכספים והרכישות. כך פוגעים בסוד שיחו של אדם ורשומותיו. אם ירצו השלטון או פצחן, הם יוכלו ללמוד על תנועת רכישותיו של מאן דהוא. הנה עוד דרך לאיבוד הפרטיות תחת השלטון הדיגיטלי, לאחר איבוד הפרטיות בתעודת הזהות הביומטרית ושאר מרעין בישין. 

 

נוסף על כך, דרכי תשלום שאינן מזומן משיתות על האזרח הוצאה נוספת (עמלות לבנק או לחברת האשראי וכו'), ואם ירצה מאן דהוא לשלם במזומן כדי לקבל הנחה, כפי שנהוג בשוק, הוא לא יוכל לעשות זאת. המשמעות המיידית היא עלייה בעלויות העסקאות והתייקרויות שיגולגלו על הצרכנים. מי שייצאו נשכרות ורווחים נוספים בידיהן הן מערכת הבנקאות וחברות כרטיסי האשראי, כאילו אינן לופתות דיין את גרוננו כבר היום. 
 

על פי החוק החדש, אפשר להעביר במזומן 50,000 שקל כאשר שני הצדדים לעסקה אינם עסקים, למשל בין שכנים או בני משפחה. גם במקרה זה, התשלום במזומן יהיה 10% או 50,000 שקל, הנמוך מביניהם. אין הגבלה זו חלה על בני משפחה, ילדים, בני זוגם, אחים ואחיות וצאצאיהם (עד נינים) או על הסמוכים על שולחן נותן המתנה. 
 

אם רוצים לשלם סכום גבוה יותר, אזי חייבים לעשות זאת באמצעי תשלום אחרים. כלומר, מאלצים את הציבור להוציא את מרבית כספו מהכדים ולהפקיד אותו בבנק כדי לשלם לאחרים באמצעי תשלום שאינם מזומן.
 

יתרה מכך, ישמה פרצה שהמחוקק לא שם לב אליה: נניח שהבנק, שבו הציבור נאלץ להפקיד את כספו, פשט רגל? כבר היו דברים מעולם. מי יפצה את האזרח התמים במקרה זה? בישראל אין חוק לביטוח פיקדונות בבנקים כפי שקיים בארה"ב מאז השפל הגדול של שנות ה־30 של המאה שעברה. בארץ, הממשלה, שמאלצת את הציבור להפקיד את כספו במערכת הבנקאות המתעשרת, לא מבטחת את הכסף. על ביטוח פיקדונות בבנקים מדברים כבר 40 שנה, אך דבר לא נעשה. בשנת 2008 הייתה התחייבות זמנית בעל פה של הממשלה שהיא תבטח את כספי הציבור, אך הייתה זו הצהרה מעורפלת חסרת בסיס חוקי. 
 

החוק החדש לצמצום השימוש במזומן מגביל ל־11,000 שקל העברה במזומן בגין שכר עבודה, תרומה או הלוואה. בישראל יש עשרות אלפי (אולי אף מאות אלפי) עובדים יומיים, לרוב שעתיים, מזדמנים, מקבוצות חלשות בחברה, שהם בבחינת שכירי יום החיים מהיד לפה. אותם עובדים תלויים בשכר המזומן כדי לחיות. לרבים מהם כלל אין חשבון בנק, כרטיסי אשראי או פנקס המחאות.
 

 עד היום, מי שקיבל כסף במזומן עבור שירות או מוצר ושאל "רוצה לשלם ללא קבלה במזומן, ללא מע"מ או עם קבלה כולל מע"מ?" היה העבריין. מהיום, גם מי שנותן כסף מזומן בניגוד לחוק החדש הוא עבריין, והוא מסתכן בקנסות ואף בעד שלוש שנות מאסר.
 

החוק החדש מגביל קבלת מתנה או תשלום מתנה במזומן בסכום העולה על 50,000 שקל. ואם יש גביר, למשל, או עושה חסד בסתר ובצניעות, רחוק מעין הציבור, להציל יתום או אלמנה או חסרי דיור, גם הוא לא יוכל לתת סכום העולה על 50,000 שקל במזומן, אלא רק 10% מהסכום במזומן, והשאר באמצעי תשלום אחרים. אם לא ינהג כך, גם הנדבן יהפוך לעבריין. 
 

גזירה נוספת היא הגבלת הסבה של צ'קים. לפי החוק החדש, מי שנותן צ'ק לפלוני בסכום הגבוה מ־10,000 שקל שאינו "למוטב בלבד", יכול לחתום על הצ'ק ולהסב אותו לאחר. האחר יהיה חייב לפדות את הצ'ק ולא יוכל להמשיך להסב אותו לשלישי ולרביעי וכך הלאה. איסור זה יביא לעלייה חדה בכתיבת צ'קים בסכום של פחות מ־10,000 שקל ויקשה על עסקים רבים החיים כיום מגלגול צ'קים. ישנה תעשייה אדירה של גלגול צ'קים וניכוי המחאות. פלוני מקבל צ'ק, מסב אותו לאלמוני וכך הלאה, וכל זאת טרם הגיע הצ'ק לפירעון. במקרים רבים מדובר בצ'ק דחוי ל־90 יום, 180 יום ואף יותר. היקף התעשייה של ניכוי הצ'קים עצום, וכל התעשייה הזו תיפגע.
 

לא זו בלבד, ישנו פה עניין מוניטרי, שאולי מחוקקי החוק הטרי לא חשבו עליו. למעשה, כתיבת צ'קים דחויים וגלגולם באמצעות הסבות, יצרו לעסקים רבים, בעיקר החלשים, מקור מימון. למעשה, עסקים אלה, שבדרך כלל מצויים בשולי עולם העסקים, יצרו כסף יש מאין, כתבו צ'קים בעשרות, מאות, אלפי ומיליוני שקלים. "כסף" וירטואלי זה התגלגל לאורך חודשים והרחיב את הפעילות העסקית, הכל מתוך תקווה של כותבי הצ'קים כי יהיה בכוחם לעמוד בהתחייבות הרשומה על הצ'ק עד למועד הפירעון הנקוב.
 

עתה, המסלול הזה ייחסם באחת, ומיליוני שקלים שגולגלו ייעלמו. מעתה, עסקים קטנים ובינוניים, ולפעמים גם מפעלים, יצטרכו לחפש מימון בבנק. אבל מלכתחילה, מי שנמצא בעולם הצ'קים הדחויים, המוסבים והמנוכים, הם החלשים, חסרי הגישה להון במחיר סביר במערכת הבנקאות.
 

מבחינה זו, משמעות החוק היא חנק ופשיטות רגל של עסקים רבים. החוק יביא גם לצמצום מוניטרי אדיר ולעלייה בשערי הריבית בשווקים, כי לחברות ולעסקים רבים לא תהיה הזכות לגלגל צ'קים.
 

החוק החדש מחייב גם את מי שרוכש או מוכר מקרקעין לדווח על אמצעי התשלום בעסקה. כיום, כאשר מוכרים דירה, יש המדווחים על חלק מהעסקה  ומעבירים את היתרה "מתחת לשולחן", במזומן, כדי להפחית תשלום מס רכישה, לדוגמה. מי שיעשה זאת יעבור עתה שתי עבירות פליליות - אי דיווח אמת על גובה העסקה ותשלום אסור במזומן. החוק קובע כי מעשה מרמה שכזה יוכל לעלות לעבריין במאסר של עד שלוש שנים. 
 

מי שעושה עסקאות עם תושבים ברשות הפלסטינית יהיה פטור מהחוק למשך שלוש שנים, אולם אם סכום העסקה גבוה מ־50,000 שקל, עליו לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. 
 

ממוצע ההון השחור הלא מדווח באירופה מגיע ל־18.5% מהתוצר, במזרח אירופה מדובר ביותר מ־25%, ואילו בשווייץ - 7%. על פי הערכות בחו"ל, שיעור ההון השחור בישראל מגיע ל־21%, כפול מבריטניה וסין, פי שלושה מארה"ב, פי 1.5 מצרפת ווייטנאם וזהה למתרחש בנורווגיה ובהודו. ברוב מדינות אירופה (בבריטניה, בגרמניה, באוסטריה ובנורווגיה למשל) טרם הגבילו את השימוש במזומן, אף שדנים בכך. הגבלה מסוימת קיימת בפולין, שם ההון השחור מגיע ל־26% מהתוצר. 
 

על פי הערכה גסה ולפי נתוני התוצר, בכל שבוע נוצר הון שחור בהיקף 5 מיליארד שקל. אפילו אם היו משלמים רבע מזה כמסים, הרווח לקופת המדינה היה כ־1.25 מיליארד שקל לשבוע.
 

חשוב לציין שאין בנאמר בסקירה זו כדי לפגוע במטרת החוק, שנוצר לאחר שב־2014 מינתה הממשלה ועדה (בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז הראל לוקר) כדי להילחם בהון השחור - אלא רק להצביע על זוויות נוספות שלא הובאו בחשבון. אין ספק שככל שהמלחמה בהון השחור תצלח, כך תוכלו לקבל שירותי חינוך, בריאות, תחבורה ועזרה לעת זקנה טובים יותר. כל מדינה הייתה מתברכת ב־1.25 מיליארד שקל נוספים בכל שבוע למימון מטרות חשובות אלה. 

השבוע נכנס לתוקף החוק לצמצום השימוש במזומן , הידוע גם בשמו השני, "החוק למלחמה בהון השחור". 
 

אולם, ברחוב כבר נשמעת ביקורת כלפי החוק, שאמור לכאורה להיאבק בהון השחור ובהלבנת הון על ידי צמצום השימוש של רכישה במזומן. אלא שבפועל התחושה היא שהחוק החדש פוגע בעיקר בשכבות החלשות באוכלוסייה, באלו  שלא מנסים להלבין את הכספים בשביל לרכוש דירות רחבות ידיים, מכוניות פאר או לצאת חופשה יוקרתית בחו"ל - אלא פשוט לנסות לגמור את החודש.
 

לא ניתן לדעת בוודאות את ההיקף המדויק של ההון השחור בארץ, אך הערכות בתחום מדברות על כ-77 מיליארד דולר  שמחליפים ידיים מדי שנה מאחורי גבו של מס הכנסה. 
 

החוק החדש כבר  גורם לבלבול רב בקרב הציבור. מכיוון שרבים אינם מבינים אותו עדיין לפרטי פרטים, הם גם לא יכולים לדעת איזה השלכות יהיו לחוק על חיי היומיום.

"החוק החדש פוגע בחירות הפרט ומעניש את כלל הציבור", אומר ארי מירושלים. "אני ממליץ לממשלה , שבמקום לפגוע באזרחים מהשורה כדי לגבות מיסים, תשקיע את המאמצים בייעול המערכת הנוכחית ובהגברת האכיפה  נגד עבריינים".
 

ואילו נמרוד מראשון לציון אומר: "זה חוק מטומטם שרק יפגע בכלכלה של המדינה. יש הרבה אנשים שבשביל לגמור את החודש עובדים בעבודה שנייה וברוב העבודות מהסוג הזה  משלמים בשחור כדי לא לשלם מס גבוה. אז עכשיו פוגעים דווקא בהם".