לא חמאס ולא איראן: המלחמה הכי חשובה של איזנקוט הייתה נגד הפוליטיקאים

הרמטכ"ל גדי איזנקוט סיים אתמול את תפקידו. הוא כשל בכל הקרבות שצה"ל היה אמור "לנצח" בהם: בעזה, בגדה, בסוריה, באיראן ובלבנון. המשמעות של לנצח היא לכפות על האויב הסכם או הסדר, כפי שהחזק כופה על החלש. אבל איזנקוט, שהעריך נכוחה ונכונה את יחסי הכוחות שמעבר ללהרוג ולהרוס, ניצח במלחמה החשובה ביותר שלו ושל עם ישראל: המלחמה בפוליטיקאים. אלה שהתעקשו פעם אחר פעם לנסות להקריב חיילים ואזרחים לטובת חיזוק תדמיתם כמי שמסוגלים לנצח את חמאס, לחסל את האינתיפאדה, להכות מכה ניצחת בחיזבאללה, לחסל את האיום האיראני ולהיכנס לסוריה כדי לעשות שם סדר. 
 

כל אימת שהפוליטיקאים של הימין הלאומני־דתי היו במצוקה, הם תבעו ממנו לבצע מעשה דרסטי - והוא פשוט צפצף. התוצאה: ציבור חסר ביטחון שסופג אירועי טרור אחרי שפוטם בהצהרות רהב ותוהה איפה היד החזקה. 
 

הפוליטיקאים תבעו מאיזנקוט את ליטרת הדם שתשכך חרדות. במקום תוכניות מטורפות לחסל את האיראנים בסוריה ובלבנון, או את הפלסטינים בעזה, הרמטכ"ל העדיף להפציץ פה מתקן ושם עמדה כדי להרגיע את היהודים, בידיעה ברורה שזה לא ישנה את המצב במאום. הראיה שכך חשב היא שזה בדיוק מה שקרה וקורה בשטח. 
 

אני מניח שהשיקול שלו היה שהפגיעות המדודות הללו יהיו במסגרת כללי משחק משותפים לצה"ל ולשכנים מעבר לגבולות עד שיקומו, בשני הצדדים, פוליטיקאים מעשיים ואמיצים יותר. 

 

בישיבת ועדת חוץ וביטחון שדנה במצב בגדה, הסביר איזנקוט כי גישת הצבא מתבססת בראש ובראשונה על דאגה לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, אך דווקא משום כך "זהו אינטרס שלנו שתהיה ביהודה ושומרון תקווה לפלסטינים". אלופי צה"ל חזרו ודרשו, בפקודת איזנקוט, להקל על החיים בעזה. אלא שהחלטות לגבי הלחץ על האוכלוסייה הן של הדרג הפוליטי, שזהו שם מכובס לכל מיני בנט, גלנט ודומיהם, שמקוששים חרדות ותקוות שווא סטייל נתניהו, שיודע דווקא להיעלם כשאיזנקוט מציג את המציאות. 
 

התגובה של מחנה הימין הלאומני הייתה תביעתו של אחד, הרב שמואל אליהו, שביקש לפטר את איזנקוט. ''ראש המערכת הוא שאשם בירידה במוטיבציה ליחידות הקרביות", אמר אליהו לתקשורת. "הוא סילק את ההסברה של הרבנות הצבאית והכניס ארגוני שמאל קיצוני שמורידים את המוטיבציה; הוא נלחם באלאור אזריה ובחיילים דתיים ושבר אותם והכניס בנות ליחידות לוחמות". 
 

איזנקוט מוריש לאביב כוכבי מלחמה לא פשוטה מול פוליטיקאים חסרי אחריות. את בעיות החיכוך המדמם בגבולות תפתור המכונה הצה"לית הגדולה שפועלת, לטוב או לרע, כמעט על אוטומט, או בלשון גנרלים וכתבים צבאיים "כקפיץ דרוך". הג'וב של הרמטכ"ל הנכנס הוא לא לשחרר אותו לפני שלגמרי ברור לאן הוא עף. ובעיקר לא להתהדר בטקטיקה של מעבר דרך בתים כפי שביצע במחנה בלאטה במבצע חומת מגן, אלא לחשב מסלול מחדש.