1. פרשת שופטים: זמן קצר לאחר חזרתו מדאבוס המושלגת שבשווייץ ייאלץ שר האוצר משה כחלון להתמודד ביום ראשון עם הכרעת בג"ץ, שאמורה לשים קץ לסחבת בהעלאת המס על הטבק לגלגול סיגריות. בעוד שר האוצר הגביל את תעשיית ההימורים והסביר יפה מדוע יש לנתק אזרחים קשי יום מחיש גד, הוא מתעקש להימנע מהעלאת המס על טבק לגלגול למרות הנזקים האיומים לבריאות, שלא לדבר על אובדן הכנסות ממסים.
ההתחמקות בנושא הטבק נחשבת לשיא הציניות בעידן כחלון, אך היא לא היחידה. שופטי העליון נאלצים לעבוד בשירותו שעות נוספות ולוקחים אחריות על הקלות הבלתי נסבלת של בריחתו מקבלת החלטות, והכל משיקולים קצרי טווח.
סימפטום הבריחה הביא לפתחם את הטיפול בבעיות מיסוי הסיגריות האלקטרוניות אייקוס, חלוקת נטל המס לתושבי הפריפריה, שכר הבכירים בבנקים והרגולציה על חברות הביטוח. שר האוצר מחכה שהשופטים יוציאו עבורו את הערמונים מהאש. סוגיות אחרות טלטלו ועדיין מטלטלות את המשק. מיסוי דירה שלישית, חוק שבגללו געש שוק הנדל"ן במהלך 2017, הוא אחת מהן. עתירה לבג"ץ מעכבת את יישום ההחלטה, ועד היום לא הובאה לדיון מחודש בוועדת הכספים כהמלצת השופטים. בעקבות שאלות קוראים בדקתי היכן עומד החוק למיסוי דירה שלישית, האם ירד סופית מהפרק, ומה נסגר עם בעלי דירות שכבר מכרו דירות בגללו. תגובת האוצר לא התקבלה.
מרשות המסים נמסר: "החוק שעל בסיסו ניתן המענק לבעלי דירה שלישית ומעלה שמכרו את דירותיהם בוטל על ידי בג"ץ בתאריך 6.8.17. בגין עסקאות למכירת 1,355 דירות שנחתמו עד לביטול החוק, שולם למוכרים פיצוי של 55.5 מיליון שקל".
יש שופטים בירושלים גם כששר האוצר עומד בסירובו לחתום על עדכון מחירי החלב הגולמי. בקרוב המחיר יעלה ביותר מ־5%, אבל את מי זה מעניין. בינתיים אין ארוחות (חלביות) חינם: תנובה וטרה הפחיתו בייצור חמאה עתירת חלב, לטובת מכירת מוצרי חלב ללא פיקוח. כבר שבועות יש מחסור בחמאה, והסוגיה לא תיפתר אלא אם המחירים יעודכנו.
יש התמהים כיצד ייתכן שלמרות ההישגים ביוקר המחיה כולנו מדשדשת, ולפי הסקרים, ביום טוב במיוחד תקבל בכנסת הבאה 5־6 מנדטים. אז זהו, שהציבור לא מטומטם. שר האוצר נתפס כמי שבורח מהחלטות לא פופולריות וכמי שרוצה לרצות את כולם. הציבור עורג למבוגר אחראי שיודע לחלק מתנות אך גם לשמור על הקופה. זו לא חוכמה להיענות אוטומטית לדרישות ההסתדרות, השוטרים, המורים, העובדים הסוציאליים והנכים. כחלון הפך לנדבן סדרתי, ועל כך ישלם כנראה את המחיר הפוליטי.
2. קצר בתקשורת
לא תיפלו מהכיסא כשאגלה שענף הסלולר סובל מקצר בתקשורת. לא מדובר רק בפיצוץ בסלקום ובבזק מהשבוע האחרון, אלא זה תהליך שנגרר חמש שנים. סערת סלקום, שבמרכזה תוכנית לפיטורי 250 עובדים, היא דוגמית קטנה. בזק הבאה בתור. סלקום תסיים את 2018 בהפסד. אדוארדו אלשטיין, בעל הבית, רצה מזמן להיפטר ממנה ולקנות את בזק, אבל אין קופצים. חברות הסלולר אינן להיט.
גם בהוט המצב לא משהו. לנוכח המצב הקשה והצורך בשיפור תזרים המזומנים נבחנת מכירת רשת הסלולר, שהיא לב לבה של הפעילות. על פי הערכות, העסק שווה 7 מיליארד שקל, אך ספק אם הוט תגיע לסכומים אלה. בפרטנר מנסים לשדר אופטימיות אך גם שם המצב רחוק מלהיות מדהים. חיים סבן רכש לפני שש שנים את השליטה, ונכון להיום הוא מופסד ביותר מ־600 מיליון שקל. עסקת פרטנר לא תירשם בתולדות עסקיו כמשהו שאפשר להתפאר בו.
בעוד שנה אמור סבן לפרוע לחברת האצ'יסון, בעלת הבית לשעבר, חוב של 300 מיליון דולר. באוקטובר שעבר אמור היה לשלם בגין ההלוואה ריבית של עשרות מיליוני שקלים שלא שולמה. ההסתברות שיפרע את החוב במחיר כלכלי של 30 שקל למניית פרטנר, זהה להסתברות שאבי גבאי יהיה ראש הממשלה הבא. אם לא תתחולל איזו דרמה, פרטנר תחזור לסינים בסבירות גבוהה, וכאב הראש יעבור אליהם.
גם המצב בבזק ובפלאפון שבבעלותה טעון שיפור. 2018 תסתיים בהפסד, ופירמידת החברות שמעל בזק מתחילה להתנדנד. הנהלת בזק מנסה להמציא את עצמה במסלולים עוקפי רגולציה עוינת, ולהפוך את תשתית הסיבים למנוע צמיחה.
הלקוחות בשלב זה לא מוטרדים. מבחינתם המצב גן עדן. מה רע לצרוך חבילת הכל כלול ב־30 שקל לחודש ולהישאר עם עודף? האם טלוויזיית סלקום או פרטנר ב־100 שקל לחודש אינה דיל מצוין? אז זהו, שלא. אולי זה נכון בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך נשלם ביוקר על שירותי התוכן היקרים, תחזוקת הרשת הלקויה ועוד. וחוץ מזה, אין ארוחות חינם: המחיר האפסי בא על חשבון שירות לקוי במוקדים, ניתוקים תכופים של שיחות וניסיונות עוקץ של החברות נגד לקוחות תמימים במקומות נוחים לסחיטה.
הטווח הקצר מצוין גם לעובדים. לאחר פיטורי עשרת אלפים עובדים, ההסתדרות השכילה לאגד אותם בהסכמי עבודה מפנקים. פלאפון הייתה החלוצה, ובהמשך הגיעו פרטנר וסלקום. נכון שתנאי העסקה הוגנים הם תנאי בסיסי בכל מקום עבודה. אבל כשהעולם מתהפך, כפי שראינו בסלקום, העובדים חייבים לתת כתף. לאורך זמן זה האינטרס שלהם.
מה שעדיין תמוה בסיפור הסלולר הוא האדישות הבלתי נתפסת של משרדי התקשורת והאוצר. הפוליטיקאים במשרדים אלה ידעו יפה לגזור את הקופונים בעקבות הרפורמה בסלולר, שגררה צניחה של עשרות אחוזים בתעריפים. בזכות הרפורמה בסלולר כחלון הקים את מפלגת כולנו וגרף 10 מנדטים. אבל כשהמצב השתנה לרעה, שר התקשורת איוב קרא וכחלון פשוט נעלמו. הם מתמקדים בטווח הקצר, והטיפול בענף הקורס ייעשה במקרה הטוב רק אחרי הבחירות. מילא הפוליטיקאים. היכן הדרג המקצועי כמו הממונה על התקציבים שאחראי על הרפורמות?
באופן די מדהים, מי שהפך בכל אלה למבוגר האחראי הוא יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. הוא מבין את המצב אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר ונכנס השבוע בעובי הקורה. לדבריו, ללא כניסה מאסיבית של חברות הסלולר לרשתות המתקדמות מדור 5 או הקמת תשתיות ראויות, נהיה בדרך להפוך למדינת תקשורת מפגרת. בעוד זמן לא רב נתחיל לגלוש בקצב של טרקטור סובייטי. ענף בפיגור יפגע בעתידם התעסוקתי של העובדים. לכן הגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל לעודד השקעות בתשתיות סלולר דרך מענקי עידוד. מדוע מה שטוב לתעשייה המסורתית אינו טוב לתעשיית הסלולר? מדוע רק מיזם הסיבים IBC (אנלימיטד) של חברת החשמל יזכה לתמיכה ממשלתית של 150 מיליון שקל? אפשר גם לוותר (זמנית) על חלק מדמי השימוש בתדרים, שההוצאה השנתית בגינם נאמדת ב־350 מיליון שקל.
חייבים גם לעודד התייעלות באמצעות היתרים נדיבים למיזוגים עם אורחים חדשים כמו גולן טלקום או חברת WE4G. אם לא, עדיין ניהנה מחבילת הכל כלול, אבל בשלב מסוים נוכל לגלוש בקצב של צב ונפסיק להוריד ולהעלות קבצים.
3. פרשת אירונאוטיקס (2)
התגוששות שתי חברות ממשלתיות על חברה פרטית שהובילה להכפלת המחיר טופלה בטור מהשבוע שעבר. רפאל זכתה באירונאוטיקס לאחר שהציעה עבורה 850 מיליון שקל, כפול מהמחיר המקורי.
מתוך מספר תגובות קוראים שהגיעו בחרתי להתייחס לשתיים. האחת ממוטי ב. - שהמליץ לי למקד את תשומת הלב באיש העסקים אהרון פרנקל, המכונה על ידו "איש עסקים ממולח, שמומחיותו במשיכת חוטים מאחורי הקלעים והיא מוכרת וידועה לכל מי שמתמצא בתחום". מוטי, אתה צודק חלקית. פרנקל אכן חתך קופון של 80 מיליון שקל, אבל זה היה בזכות טמטום המעורבים. זה עדיין לגיטימי שאיש עסקים יעשה הכל למקסם את הרווח במסגרת החוק.
הביקורת נותרה ביחס להתנהגות החברות הממשלתיות רפאל והתעשייה האווירית, שבמהלך ההתמודדות חתכו זו לזו את הגרון. רק חבל שזה על חשבוננו.
התגובה הרלוונטית השנייה הגיעה מצדו של ינקי קווינט, מנהל רשות החברות הממשלתיות. טענתי שקווינט נרדם בשמירה, אבל להגנתו הוא טוען: "התנגדתי לאופן ניהול המכרז, ואני מביע את מורת רוחי ממה שקרה. רשות ההגבלים מנעה את הגבלת התחרות בין רפאל לתעשייה האווירית. שברנו את הראש איך פותרים את הבעיה והתייעצנו עם היועץ המשפטי לאוצר. הוא הבהיר שקיימת בעיה של הגבלים עסקיים ושאין מה לעשות.
"לא ויתרתי והסברתי שמה שקורה בתחרות בין שתי חברות ממשלתיות לא ייתכן במגזר העסקי, אבל זה לא עזר. בסוף סיכמתי עם מנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם שנכין עבודה משותפת לפתרון הבעיות שעלולות להתעורר בעתיד".
קווינט לא הסתפק בכך, וב־13 בינואר שיגר מכתב לנתניהו (בתפקידו כשר הביטחון) ולכחלון (כשר האוצר), ובו התריע על האבסורד: "לפני למעלה משנה גילתה רפאל עניין ברכישת אירונאוטיקס, ולאחרונה נודע שגם התעשייה האווירית במגעים לרכישתה. נוצר מצב בעייתי שבו המדינה, כבעלת שליטה בשתי החברות, צפויה לשלם כתוצאה מהתחרות. זה ממחיש באופן מובהק את הבעייתיות של שתי חברות הפועלות באותו התחום. כניסת התעשייה האווירית העלתה את המחיר באופן מהותי ויצרה תשלום עודף שמגיע באופן עקיף מהציבור. נדרש לקיים דיון בנושא כדי לקבוע תחומי פעילות מוגדרים לכל אחת מהחברות".
כמובן שנתניהו וכחלון לא עשו הרבה עם המכתב. האחד היה עסוק בביקור בצ'אד והשני בדאבוס. למרות המכתב ולמרות עמדת רשות החברות, התעשייה האווירית ורפאל עדיין לא מוותרות. האגו של מנהליהן חזק מכל היגיון כלכלי. למבקר המדינה הנמרץ יוסי שפירא נותרו חודשים ספורים עד לסיום תפקידו ב־4 ביולי. יש לי תחושה שעד אז יהיה לו מה לומר גם על אופן ניהול העניינים בפרשה זו.
4. ימי ניסן
משלל חברי הכנסת הפורשים, אחד הבולטים הוא יו"ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). האיש פרלמנטר ופוליטיקאי משופשף, שקצר בכנסת האחרונה עשרות חוקים, חלקם פורצי דרך. השלל הפרלמנטרי שלו כולל 185 חוקים, מתוכם 90 הצעות חוק ממשלתיות, 90 הצעות חוק פרטיות וחמש הצעות חוק של הוועדה. ועדיין לא הזכרתי 173 צווים ותקנות ו־34 הצעות חוק בשלבי הכנה.
זה כולל את חוק המזומן, חוק חדלות פירעון או חוק הנגיעה (כן, יש גם חוק כזה), שמשפיעים גם מבלי שנרגיש על כל אחד ואחד מאיתנו. השבוע ביקשתי ממנו לסכם את הכהונה ואת תובנותיו מנושאים אקטואליים, ובראשם פרשת אפי נוה.
לסלומינסקי הייתה ידידות אמיצה עם נוה. במהלך כנס לשכת עורכי הדין באילת, כשהציג לו נוה את אחת השופטות, העיר סלומינסקי בחצי הלצה על זיכרונו הטוב של נוה בשמות נשים. "הופתעתי מאוד מהפרשה, וזה נראה לי דבר הזוי", אומר סלומינסקי בתגובה ראשונה לפרשה וממשיך, "אני נותן לכל אדם חזקת חפות. אני לא יודע אם נוה עשה את המיוחס לו. אם יתברר שהוא אשם, זה חמור מאוד. אבל אני לא בטוח שהוצאת מידע מנייד בניגוד לחוק זה בסדר. לפעמים מסמנים מטרה וכדי להגיע לתוצאה מקדשים את כל האמצעים. היום הכל הוא הפקר".
ובכל זאת, למרות היכרותך האישית עם נוה, אתה טוען שהופתעת?
"הוא היה מקורב אלי כמו שאיילת מקורבת אלי. הכל במישור המקצועי והענייני, וזה טבעי. ליו"ר לשכת עורכי הדין יש השפעה פוליטית ונציגים קבועים בכנסת. אין קשר לחיים הפרטיים. לא נכנסתי אף פעם לעניינים הפרטיים שלו. אני לא בברנז'ה הזאת ולא עוסק ברכילויות. פעם היינו בכנס באילת והוא הביא את אשתו עם הילדים ואת אמא שלו. בהתחלה אפילו לא ידעתי שהוא בהליכי גירושים".
ובכל זאת, באחד הכנסים באילת השמעת הערה שממנה השתמע שאתה ער לחיבתו לנשים.
"זה היה בכנס על חדלות פירעון. הוא קרא לי ורצה להשוויץ וביקש להכיר לי איזו שופטת מחוזית. קדתי קידה ואמרתי לו חצי בצחוק: 'אתה זוכר את השמות של כולן ולא של כולם'. לא היה מעבר לזה שום דבר".
נגדך אישית הוגשו תלונות על הטרדה.
"זה לא ברמה של אפי נוה, ואצלי זה היה שונה לגמרי. המשטרה בדקה את התלונות ולא מצאה כלום. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט סגר את התיק. הנורמות בנושאי ההטרדות השתנו לחלוטין. היום לא נמצא הרבה אנשים שמוכנים להיות אישי ציבור. מי שמועמד לתפקיד מסוים נבדק 20־30 שנה אחורה. גם אם בגן נתת סטירה לילדה עוד עלולים להפיל את המועמדות שלך על אלימות. מה שפעם היה שיחה בצחוק עם אישה עלול היום להיחשב כהטרדה. הכל התהפך עלינו, והיום אני נזהר. אני מפחד אפילו להגיד למישהי 'תתחדשי'. זה משהו מטורף. יש כאלה שלא רוצים להיכנס למעלית לבד עם אישה או לקחת מישהי טרמפ".
האם הפרשה עלולה להזיק פוליטית לבנט ושקד?
"לא נראה שהיא קשורה לנושא, אבל נזק זה גורם. מתקיפים אותה כל הזמן ונוצרת סיטואציה לא נעימה. אף ששקד ובנט הודיעו על עזיבת הבית היהודי אנחנו בקשר ומדברים. אני לא חושב שהיא יזמה את הפיצול, אלא בנט. שקד תשלם את המחיר יותר מכולם ורק בנט ירוויח. אם נניח הוא ימונה לשר הביטחון אבל לא יביא מספיק מנדטים, היא לא תקבל את תיק המשפטים אלא תיק זוטר. שקד יודעת שהיא תשלם את המחיר".
אתה כועס על בנט בעקבות הפיצול?
"אי אפשר לומר שאני כועס אבל בהחלט מאוכזב. הבית היהודי נמצאת עכשיו בבעיה גדולה. לו הפיצול היה קורה לפני שנתיים, היה זמן להשתקם. עכשיו אין לנו הנהגה, אין שיטה של בחירה, אין רשימה וגם לקחו חלק מהכסף. צריך להמציא מחדש את השיטה. בשבוע שעבר נערך כנס של המרכז ולא הצליחו להחליט. אני צריך לבנות ולשקם וחושש שהבית היהודי תיעלם. חברי הכנסת שנותרו חוץ ממני הם מוטי יוגב ואלי בן דהאן".
יש לך מושג למה הם החליטו לפצל?
"אני לא יודע למה, אבל אני יודע מה הם אמרו. נפתלי כל הזמן הלך בתחושה שהוא לא יוכל להיות ראש הממשלה במסגרת הבית היהודי אלא רק במפלגה עצמאית. הוא נבנה על חשבוננו וברגע שחשב שנוח לו הוא עזב. ברשימה החדשה הוא הפך לבעל בית ולא כפוף לכלום. אני שוב אומר שאני לא כועס אלא מאוכזב. אסור היה לעשות את זה בזמן מערכת בחירות. לפני כן הוא איים להתפטר כדי להיות שר ביטחון ולא הצליח, ואולי זה מניע נוסף. אישית הגעתי מבחינתי לשיא ואין לי שום אינטרס".
מה שיא הפעילות מבחינתך בכנסת ה־20?
"הצלחנו להתרומם והגענו לשיאים של 185 חוקים ותקנות. לא היה דבר כזה בתולדות ועדת החוקה. בתחום החברתי מדובר ברפורמת הכשרות המשפטית של אנשים עם מוגבלויות שלא תמיד יצטרכו אפוטרופוס. אישרנו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. מנעתי מהמשטרה לקדם את חוק המישוש במתכונת שתאפשר חיפוש ללא הגבלות על אנשים ברחוב. בשלושת השבועות האחרונים שינינו את ההגדרות של הרצח במסגרת חוק ההמתה ואת מתכונת הרישום הפלילי. החלטנו לוותר על הצורך בתעודת יושר במינויים. הגבלנו את משך החקירה ואת תקופת ההתיישנות. מדובר בנושאים המשפיעים על כל אחד מהאזרחים".
אז בוא ניגע בחוק המזומנים השנוי במחלוקת. יש לא מעט טענות על כך שקשה לעמוד במגבלות, וגם אתה שקלת לדחות אותו.
"נכון שאני לא חי בשלום עם כל סעיפי החוק. לחוק חשיבות בהיבט הביטחוני - ישבו אצלי אנשי שב"כ והסבירו את חשיבות המזומן למימון טרור; בהיבט הפלילי - המזומן הוא הדלק של ארגוני הפשע; ובהיבט הכלכלי - 130 מיליארד שקל שוכבים מתחת לרדאד ובגינם לא משולם מס. לפני שאישרתי אותו דרשתי להמתין חצי שנה לכניסתו לתוקף. בנוסף דרשתי לפתור את מצוקת מגזר החרדים, הערבים ואלה שללא חשבונות בנק. יש 220 אלף חשבונות מוגבלים ו־300 אלף סתם ללא חשבון. מס הכנסה ובנק ישראל התחייבו שעד 1 בינואר הבעיות ייפתרו. שבועיים לפני כניסתו לתוקף היה מסע פרסום עם חיים הכט, וזה לא מספיק. בנק ישראל הבטיח שיש את הדביט, אבל זה לא פותר את הבעיה לאלה ללא חשבון בנק. נשאר רק בנק הדואר והכרטיס הנטען, וזה לא מספיק".
לא תתמודד לכנסת הבאה. מהן התוכניות לעתיד?
"אני נשאר בפעילות ציבורית ואנסה לבנות מחדש את הבית היהודי. אמשיך להיות מאחורי הקלעים בפוליטיקה, כי הבית היהודי היא עדיין הבית שלי. אם אקבל הצעות מגופים עסקיים פרטיים, אשמח לשקול בחיוב. הבנקים וחברות הביטוח מכירים אותי היטב. מי שיפנה - אבדוק כל פנייה לגופו של עניין".