הקרב על היהדות הישראלית: הסיבה שהרבה מפלגות מצטופפות במרכז

הבוחרים של שלוש מפלגות בלבד ממוקמים מחוץ לקונצנזוס היהודי־ישראלי. וזה מצד אחד די מדהים, ומצד שני כמעט מובן מאליו. מדהים, כי הנתונים מסתדרים בצורה כל כך מתאימה למה שאפשר היה לנחש. מובן מאליו, כי כנראה לא יכלו להסתדר אחרת. תכף נסביר. אבל קודם נציג את אותה כותרת, רק באופן קצת אחר. כל המפלגות שפונות למצביעים יהודים, חוץ משלוש, מתחרות למעשה על אותו טיפוס של מצביע. מיהו הטיפוס? זה הטיפוס שאנחנו מכנים "יהודי־ישראלי". 

עכשיו הסבר. לאחרונה ערכנו מחקר גדול במסגרת פרויקט #יהדותישראלית (ראו מסגרת), וגם כתבנו עליו ספר (כן, הוא עכשיו בחנויות). במרכזו של הספר יש מודל שמחלק את החברה הישראלית היהודית לארבע קבוצות שאינן שוות בגודלן. הקבוצה העיקרית, שמונה יותר ממחצית היהודים בישראל, היא קבוצת ה"יהודים־ישראלים". מה מאפיין אותה? זו הקבוצה של מי שבממוצע התשובות שלהם ל־32 שאלות, מחציתן נוגעות למסורת יהודית, והמחצית השנייה ללאומיות ישראלית, חיוביות. כלומר: מי שמקיימים, לפחות במידה מסוימת, גם מנהגי מסורת, וגם מנהגי לאומיות. ניתן דוגמה כדי להבהיר: הם גם עושים קידוש ביום שישי בערב (כמו המנופאים מגשר יהודית. אם לא ראיתם את הסרטון הקורע שרץ ברשת, רוצו לחפש), והם גם מניפים דגל ביום העצמאות. 

הביטו בפינה הימנית העליונה של האיור האדום. מפת היהדות הישראלית לפי מפלגות שיצרנו במיוחד לטור הזה ב"מעריב" על פי ממצאי הסקר. בפינה הזאת נמצאים "יהודים ישראלים". שם נמצאים גם בוחרי כמעט כל המפלגות (לפי נתוני הצבעה מבחירות 2015). ככל שהמצביעים האלה למעלה יותר על הגרף, כך הם מקיימים יותר מנהגי מסורת (כמו בוחרי ש"ס), ככל שהם ימינה יותר על הגרף, כך הם מקיימים יותר מנהגי לאומיות. 

מי שרוצה לבדוק איפה הוא (או היא) נמצא על הגרף, מוזמן לעשות זאת. אפשר לסרוק את הקוד שעל הגרף, ואפשר גם לגלוש לשאלון בכתובת www.ij.jppi.org.il. לאחר שתמלאו אותו, תקבלו מיד את התוצאה על פי המודל שפיתח פרופ׳ קמיל פוקס. בשבוע הבא אולי נציג כאן ממוצע של גולשי "מעריב" שמילאו את השאלון.

כמו שאתם יכולים לראות, שלוש מפלגות לא נמצאות בפינה ההיא (וגם ישראל ביתנו על הגבול). בפינה העליונה השמאלית (זאת של מי שאנחנו מכנים "יהודים") נמצאים הבוחרים החרדים של יהדות התורה. אלה יהודים שמקיימים הרבה מנהגים הקשורים למסורת (לדוגמה, אף אחד מהם לא יאמר שתשעה באב הוא מבחינתו "יום רגיל"), אבל הרבה פחות מנהגים של לאומיות ישראלית (מעטים מהם, למשל, יציינו את יום ירושלים). 

בפינה הימנית התחתונה, די קרוב לגבול, נמצאים בוחרי המחנה הציוני (שהתפרקה מאז). הם מאוד "ישראלים" (לדוגמה, יאזינו בעיקר למוזיקה עברית), אבל פחות בעניין של מסורת יהודית (רק מעטים מהם ילכו לבית כנסת פעם בשבוע). הם קצת הצברים של פעם. כמו האיור של "שרוליק" שמופיע על כריכת הספר שלנו. 
 

בפינה השמאלית התחתונה הבוחרים ה"אוניברסלים". בוחרים שפחות מחוברים ללאומיות ישראלית, ופחות למסורת יהודית. למי הם מצביעים? כל מי שגר כאן לא יתקשה לנחש: למרצ. קחו לדוגמה אירוע כמו בר מצווה. בערך ארבעה מכל חמישה יהודים (בנים) בישראל עושים בר מצווה. אך מקרב בוחרי מרצ אחוז נמוך בהרבה (57%). הכי נמוך מבוחרי כל המפלגות. קחו לדוגמה עניין כמו יישוב הארץ. יותר מחצי מהבוחרים סבורים שלהיות יהודי טוב זה ליישב
את ארץ ישראל השלמה. אבל רק 4% מבוחרי מרצ חושבים כך (לשם השוואה, 34% ממצביעי יש עתיד חושבים כך ו־75% ממצביעי הליכוד).

מה התובנה הפוליטית שאפשר להפיק מהגרף הזה? אפשר ללמוד ממנו למה יש כל כך הרבה מפלגות שמצטופפות במרכז. אפשר ללמוד ממנו למה יש כל כך הרבה מפלגות שאומרות אותו דבר (כולן בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, ביטחון וחינוך מעל הכל). הרוב הגדול של הבוחרים היהודים - שהם הבוחרים שמשתתפים באופן פעיל במשחק הפוליטי של השלטון - פשוט נמצאים באזור הזה. מפלגה שלא נמצאת שם, יכולה למצוא קצת בוחרים, אבל לא יותר מקצת, בטח לא מספיק כדי לחלום על דומיננטיות ועל שלטון.
 

בראש פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אונ׳ תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר של 3,000 יהודים ישראלים שנערך בשני סבבים, האחד של 2,000 יהודים ישראלים, והשני של 1,000 נוספים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%, והיא גדולה בהתאמה עבור תוצאות המתקבלות מתשובותיהם של פחות נשאלים. הספר "יהדות ישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.