הגיע זמנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ללכת הביתה. הוא מיצה את עצמו. כך סבורים כל המצפים לרשת אותו - בכירים בליכוד וראשי מפלגות יריבות. לא מסכימים לכך המוני מצביעי ליכוד שחוזרים ונותנים בו אמון. תגובתם על הקביעה שהגיע זמנו ללכת היא בדרך כלל - “תראה לי מי מסוגל להחליף אותו”, והם מאמינים בכך בכל לבם. 



בכירים בליכוד הרואים עצמם כיורשי נתניהו נזהרים ומקפידים להדגיש כי יהיו מועמדים לראשות הממשלה רק לאחר פרישתו. אבל זה לא כל כך עוזר להם. מי מהם שחשוד על ידי ראש הממשלה שדבריו הנם רק מן השפה ולחוץ – ובעצם מי אינו חשוד בעיניו - לא יעזור לו גם אם יחזור על כך מדי יום. הוא מסומן, הוא חשוד, ונתניהו יעשה הכל כדי לחסלו פוליטית. עיין ערך גדעון סער.
 
אשר לראשי המפלגות היריבות שמטרתם להפיל את ראש הממשלה בבחירות, העניין קצת יותר מסובך ואף מוזר. יש להם, לטעמם, משימה ראשונה במעלה, שטובת המדינה דורשת את הגשמתה – לסלק את נתניהו מהשלטון. הסכנה הנשקפת למדינה מהמשך כהונתו מחייבת לדעתם לעשות הכל כדי לחלצה מידיו. אלא ש”הכל” הזה אינו באמת כולל הכל.

פעילים למען איחוד בערב נאומו של גנץ בגני התערוכה. צילום: יח"צ

 

שהרי ברור לגמרי שכדי לגבור על הליכוד בבחירות, יש צורך באיחוד כוחות של כמה מפלגות ואישים ברשימה משותפת אחת. רק כך יש סיכוי כלשהו לקבל יותר קולות מאשר הליכוד, ולזכות במנדט להקמת הממשלה מידי הנשיא. סקרים הראו שגם רשימת גנץ־יעלון לא תצליח, נכון להיום, לקבל יותר קולות מהליכוד. לעומת זאת, סקר “פגוש את העיתונות” נתן בסוף השבוע לרשימה משותפת של גנץ, לפיד וגבי אשכנזי 36 מנדטים מול 32 בלבד לליכוד. אלא שמתברר ש”לעשות הכל” למען החלפת השלטון אינו כולל את שאלת העמידה בראש הרשימה המשותפת. כאן האינטרס האישי גובר על טובת המדינה.
 
הדברים אמורים בעיקר כלפי גנץ ולפיד. אם הם רוצים להגיע לשלטון בבחירות הקרובות ומאמינים שטובת המדינה דורשת זאת, עליהם להסדיר ביניהם את עניין הראשות ולרוץ יחד. ואני מרשה לעצמי לומר שבעיניי גנץ הוא המועדף להובלה, וגם יביא לרשימה המשותפת יותר קולות מאשר לפיד.
 
ובחסות כל זה, יצא נפתלי בנט עם זוגתו הפוליטית איילת שקד לדרך שתובילו לדעתו לכס ראש הממשלה. בנט מעולם לא הסתיר שזו מטרתו, והיה ברור שלא יוכל להשיגה כשהוא מנהיג מפלגה סקטוריאלית קטנה יחסית. היה צפוי שינקוט מהלך כלשהו שיסמן את תחילת דרכו ליעד הנכסף. פרישתו מהבית היהודי והתייצבותו בראש מפלגה חדשה הפתוחה לכלל הימנים, דתיים וחילוניים, היא המהלך הזה. 
 
לאן צריך המהלך להוביל? לאחת משתיים: או לתוך הליכוד, כשהמטרה היא להגיע להנהגתו ומשם לראשות הממשלה, או למעמד מפלגתי וציבורי עצמאי המגובה במספר מנדטים מתאים, שיאפשר לבנט להתמודד ישירות על הנהגת המדינה. הסקרים מחמיאים למפלגה החדשה ומדאיגים את ראש הממשלה. סביר שאת רוב תומכיו ימשוך בנט מהליכוד וינקום בכך בנתניהו על מה שעולל לו בבחירות האחרונות. אין פלא שראש הממשלה ביקר את מהלכם של בנט ושקד, שגם בלי זה היה מעדיף, הוא וביתו, שיסתלקו להם מהעיניים.