דיברתי אתמול עם ידיד פולני בוורשה, סופר ועיתונאי ובכיר באגודת הסופרים הפולנית, שמו איננו סוד אבל לא אזכיר אותו, כי זה לא היה ראיון עיתונאי. שאלתי אותו מה אומרים בפולין על הוועידה. "לא הרבה", הוא אמר, אבל בכל זאת הוא קרא ניתוחים בעיתונות הפולנית, שלא ניבאו לוועידה הצלחה גדולה, בעיקר כיוון שרוסיה לא משתתפת. עם זאת ציינו שהדבר החיובי בכל הועידה הזו היא הקשרים שיתהדקו בה בין ישראל למדינות ערביות. אולי הניתוח הפולני הזה צודק, למרות שהשאיפות של הוועידה היו גבוהות בהרבה, ובראשן הרצון להדק את הלחץ על איראן.
חוץ מזה, הוא אמר שעצם העובדה שנתניהו נמצא בורשה היא חיובית. הוא מצפה לשמוע את הנאום שלו. צריך לומר שרוב סופרי פולין כיום, ורוב האינטלקטואלים, מרגישים ניכור גדול מהממשלה הלאומנית שקמה. הם לא אוהבים אותה, וכותבים לי דברים נוראים עליה. ביקור נתניהו בורשה נראה להם, לפחות לו, דבר טוב אחד שהממשלה שלהם עשתה.
בעיתונות הפולנית שלא כולה מבינה את מטרת הוועידה ולא מאמינה בהצלחתה יש טוענים שזו בכלל "ועידה ביבי". הטענה היא שהוועידה נועדה רק להגדיל את הסיכויים של נתניהו בבחירות. הגישה הזו, כאילו השאלה העיקרית בוועידה הבינלאומית בורשה, היא האם היא טובה לנתניהו או לא, שולטת גם בשיח ברשתות החברתיות ובטוקבקים בישראל. מצד אחד נשמעת הטענה שאין בוועידה שום צורך והיא נועדה רק לסייע לבחירות של ביבי. על כך ענו מגיבי רשת שאם ביבי מצליח לארגן כל כך הרבה מנהיגים בעולם כולל מארצות ערב, רק כדי לסייע לו במסע הבחירות, יש לו כנראה עוצמה שלא לכל פוליטיקאי יש. יש עוד פן לשיח הרשת הפנים ישראלי: אם מישהו ימנה את מספר הכותבים ברשת השואלים מדוע שרה הצטרפה לביקור הזה, נגיע להרבה K.
החלוקה המידית למחנה ביבי ומחנה אנטי ביבי בכל נושא די מצחיקה, אבל עובדה היא שבציבור ישראלי מיד נוצרו שני מחנות: הביביסטים שרואים את הוועידה באור חיובי, והאנטי ביבי שלגביהם אין בוועידה הזו שום חיוב ונדמה שהם מייחלים שתיכשל.
נכון, זה מפגש בינלאומי די מוזר. באחד הערוצים האירופיים שמעתי שאומרים שלא ברור מה מטרת הוועידה וכנראה אפילו המשתתפים לא יודעים זאת. ייתכן שדווקא העמימות וחוסר הכיוון האלה יובילו לדברים טובים.
מצד אחד אמריקה עצמה נוכחת, ומדינות ערב לא מעטות וישראל נמצאות יחד באותם אולמות למען אתנה מטרה. מצד שני, מדינות חשובות לא הגיעו, וגם שם הוועידה רוכך במרכך כביסה חזק. מכינוס בינלאומי שמטרתו דיון בבעייתיות של איראן, שונה השם לכיוון שמציע דיון כללי בקידום שלום במזרח התיכון.
זה לא נורא כל כך כאשר מדינות ערביות דנות בשלום מזרח תיכוני בשיתוף כל כך הדוק עם ישראל. לא נחזור עם שלום הביתה מפולניה, את זה כולם יודעים, אבל אולי זה עוד צעד, שגם יפסיק את הסתרת הקשרים והמגעים שקיימים ממילא בין ישראל לבין מדינות ערביות רבות.
יחד עם התקווה שמשהו יתקדם בקבלת ישראל על ידי המשטרים הערביים, ואולי בכל זאת עוד לחץ יופעל על איראן, יש צד מדאיג בוועידה, והוא "תכנית המאה", תכנית השלום שיציעו האמריקאים. אנחנו רגילים כבר לחשוד שכל תכנית שלום פירושה נסיגות ישראליות, ולא הענקת שטחים לישראל. קשה להאמין שטראמפ, אוהד ישראל בהכרתו, ומייקל פנס סגן הנשיא, שגם הוא קשור בנימי נפשו העמוקים לישראל ולעם ישראל, בשל אמונתו האוונגליסטית יגרמו רע לישראל בזדון, אבל למזרח התיכון חוקים משלו. לא פעם מה שנראה פתרון יוצר בעיה. את הסיכונים אף ידיד ישראל לא לוקח על עצמו, עם התוצאות נתמודד רק אנחנו.