1 מדד כחלון מדד ינואר שיתפרסם היום הוא הראשון לשנת 2019, ולנתונים יש הפעם משמעות פוליטית קריטית, כי שעון החול של הבחירות הולך ואוזל. לאחר פרסום נתוני הגירעון לינואר (3.3%) וכוונת מבקר המדינה לבדוק אם נעשו מניפולציות בנתונים, משה כחלון חייב להתעשת. הוא צריך להתפלל שהמדד יכיל בשורה חיובית כמו המשך ירידת מחירי הדיור, אבל גם ירידת מחירי המזון תיחשב להישג לא רע. כל תוצאה אחרת תפגע בו פוליטית, ומפלגתו תמשיך להתדרדר בסקרים. 
אבל כחלון לא ממתין לנסים. שלשום הוא החל בחשיפת תוכניות העבודה ל־2019, אך מכיוון שהקופה ריקה, הוא רושם "על החשבון". הוזלת מחירי מעונות היום היא יופי של תוכנית שתוריד את המחיר ל־1,200 שקל לחודש, רק שעל השאלה מניין יגיע הכסף אף אחד לא ענה. זאת רק סנונית ראשונה שאחריה יגיעו פינוקים נוספים. 
חזרה לקרקע המציאות. נזכיר שמדד דצמבר ירד ב־0.3% והאינפלציה הסתכמה ב־2018 ב־0.8%. הפעם האחרונה שבה בנק ישראל עמד ביעד האינפלציה (1%־3%) הייתה 2013, כך שנוצר הרושם שבנק ישראל הפך למפספס סדרתי. האם היעד ב־2019 יפוספס מחדש? הנגיד החדש פרופ' אמיר ירון עושה הכל כדי שהשנה זה לא יקרה, אבל זה לא תלוי רק בו. החזאים מעריכים שהאינפלציה השנה תהיה בחלק התחתון של היעד (כ־1%). כך שהסיכוי שהריבית תמשיך לעלות בקצב שנחזה לפני חודשיים בלבד - אפסי. הריבית לא תעלה כל עוד יש האטה בצמיחה (כ־3% ב־2019) והדולר ממשיך לדשדש סביב 3.6־3.65 שקלים. זה רק מוכיח כמה נחפזת הייתה נדין טרכטנברג, ממלאת המקום של קרנית פלוג, כשבחלון ההזדמנויות הצר שלה ביצעה מחטף והעלתה את הריבית ל־0.25%.

השארת הריבית ברמתה הנוכחית היא בשורה מצוינת למקבלי המשכנתאות ולצרכני האשראי האחרים. היא גם מגדילה את תמריץ ההשקעות בשוק הדיור ובבורסה. המוטבים יהיו גם אפיקי החיסכון ארוכי הטווח, ובראשם קופות הגמל. 
מה שמסקרן בנתונים שיתפרסמו היום הוא כאמור מחירי הדיור, המתפרסמים בנפרד מהמדד. מדד הדיור לאוקטובר־נובמבר 2018 ירד ב־0.4%, ובסך הכל הוא ירד בשנה האחרונה ב־2.3%. למחיר למשתכן השפעה מרסנת על מחירי הדירות החדשות. בדצמבר 2018 נמכרו 1,500 דירות במסגרת מחיר למשתכן, מתוך 5,800 דירות חדשות. מכירות הדירות בחודש זה הגיעו לכ־11 אלף, שיא של עשור וגידול של 25% לעומת דצמבר 2018. שכר הדירה ממשיך לטפס ועלה בשנה האחרונה ב־2%.
נתוני שוק הדיור מעידים על כך שלמרות מחיר למשתכן, לציבור נמאס והוא מתגנב בהדרגה לשוק. יותר ויותר רוכשי דירות גם מאמינים שעם כל הכבוד למאמצי הבלימה, המחירים יחזרו לעלות וזאת רק שאלה של זמן.
כחלון לא מתרגש מהמדד. הוא בטוח שירידת מחירי הדיור היא עובדה קיימת ומייחל ש־60 אלף הזוכים בדירות ישימו בקלפי את הפתק הנכון. אשרי המאמין.
2 כנסים בדרך לכנסת השבוע קיבלתי שלושה כרטיסים להופעות אורח של כחלון באירועים. בזימונים לא כלולים אירועי חנוכת פרויקטים של מחיר למשתכן ברחבי המדינה. אירוע אחד יתקיים בסוף החודש בקריה האקדמית אונו, שם משמש פרופ' ירון זליכה, מקורבו של כחלון, כנשיא המועצה. אירוע נוסף נערך לפני שבוע במרכז הבינתחומי, שם הרצה שר האוצר על הרפורמה בסלולר, ואיך כנגד כל הסיכויים צלח את המכשולים. השלישי התקיים אתמול, כשכחלון זומן כאורחו של אבי ניסנקורן מההסתדרות לכנס אילת לנושאי עבודה. 
אלא שדווקא מכינוס ראשי התעשיינים, בהשתתפות כל ראשי המפלגות, החליט כחלון להבריז. ייתכן שהאירוע לא מתגמל מספיק פוליטית, או שאולי זו תולדת הקצר ביחסים עם המארגנים. 
כחלון כמובן אינו הפוליטיקאי היחיד המוזמן להופעות אורח. בסוף החודש יערוך המרכז לשלטון מקומי את ועידת החדשנות MUNI EXPO. בתערוכה, המתיימרת להיות מקצועית, יציגו 170 חברות מהארץ ומהעולם את פיתוחיהן. בפועל מדובר במפגן פוליטי מובהק של ראשי הליכוד בחסות חיים ביבס, איש המפלגה ויו"ר המרכז לשלטון מקומי. באירוע, המזכיר את ועידת הליכוד, יככבו נתניהו, ישראל כץ, יובל שטייניץ וכמובן שר הפנים אריה דרעי, ואיך לא, כחלון.
גם בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSC) בשבוע שעבר השתתפו פוליטיקאים. לזכות המארגנים ייאמר שיוצגו שם נציגי מכל גוני הקשת הפוליטית, כמו יאיר לפיד, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, בוגי יעלון, אבי גבאי, ציפי לבני ותמר זנדברג. האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (ה־IATI) יקיים ביום שני הקרוב כנס בהנחיית ידידתי רינה מצליח עם מיטב הפוליטיקאים, תחת הכותרת "מפגש מיוחד לחשיפת מצעי המפלגות בקידום תעשיות ההייטק בישראל".
לסיכום ביניים של תעשיית הכנסים, נציין שב־3 במרץ תקיים חברת הדירוג מידרוג את פורום שוק החוב תחת הכותרת "ימין או שמאל כלכלי", עם שרת המשפטים איילת שקד ויו"ר העבודה גבאי. אגב, דעותיהם הכלכליות די דומות.

איילת שקד. צילום: פלאש 90
בימים אלה של טרום בחירות הפוליטיקאים ייענו בחיוב לכל הזמנה לכנס, גם אם מדובר בוועידה השנתית של איגוד השרברבים או של פורום מתקיני המזגנים (בלי לפגוע חלילה בבעלי מקצוע אלה). ועדיין, טוב ואפילו רצוי לשמוע מה יש לפוליטיקאים לומר לשם שינוי גם בענייני הכלכלה. כשיגיעו לעמדת השלטון, הלוואי שיממנו עשירית מהבטחות החינם. 
כנסים פרטיים או מסחריים לגיטימיים מבחינת ההיגיינה הציבורית. נחמד לשלב בהם הופעת אורח של כחלון או נתניהו. הבעיה מתחילה כשמדובר במוסדות ציבור הנתמכים, הסמוכים על תקציב המדינה. המרכז לשלטון מקומי הוא דוגמה מצוינת. מוסדות אקדמיים כמו המרכז האקדמי אונו, שם ניגוד האינטרסים בולט במיוחד, הם דוגמה נוספת. פרופ' זליכה נחשב לאיש אמונו של כחלון, כיהן מטעמו במספר ועדות ציבוריות ואמור היה לעמוד בראשות הוועדה לבדיקת יוקר המחיה. כדי להיזהר מזהות פוליטית כלשהי של המוסד, הייתה חובה להזמין מולו את לפיד, גבאי או גנץ.
ייתכן שגופי הציבור אינם מספיק ערים לבעייתיות. ייתכן שעלולה להתעורר בעיה עם חוק מימון מפלגות. מבקר המדינה חייב להתריע על כך ולרענן בדחיפות את הנהלים. עד ל־9 באפריל נותר מספיק זמן.
3 תעלומת כבל הבחירות המקדימות לעבודה חיסלו את ח"כ איתן כבל, אף שסיים בהצטיינות יתרה את תפקיד יו"ר ועדת הכלכלה. לא רק שלא תוגמל פוליטית כמו ח"כ איציק שמולי הצעיר, אלא שהוא נענש על סעיף מוטיבציית יתר. בעוד כבל התדרדר למקום ה־11 הלא ריאלי, שמולי, המרענן הרשמי של הכנסת האחרונה, כבש בסערה את המקום הראשון. אכן, נפלאות דרכיה של הפוליטיקה. 
כבל תלה את תקוותו בפעילותו כראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי לטייקונים. היו שחשבו שהוועדה תהווה מקפצה לקידומם הפוליטי של חבריה, רגע לפני הפריימריז. הם האמינו שהקמפיין המתריס כלפי הבנקאים יתגמל אותם. המתפקדים לא קנו את זה, והתוצאות בהתאם. ח"כ איילת נחמיאס ורבין המצוינת, שיזמה את הקמת הוועדה, חסכה מעצמה את הבושה ולא התמודדה בפריימריז. את הכנסת הבאה תראה ממסך הטלוויזיה. גם ח"כ דב חנין, היהודי היחיד ברשימה המשותפת (מטעם חד"ש), שהיה דומיננטי בוועדה, פרש. ח"כ יואב קיש (הליכוד), יו"ר ועדת הפנים ופעיל מרכזי בוועדה, נדחק למקום ה־24 בבחירות המקדימות. זה יבטיח לו ביום טוב אולי תפקיד באחת מוועדות מהכנסת.
וכבל? למרות הממלכתיות בניהול דיוני ועדת החקירה, הוא יראה את דיוני הכנסת הבאה מיציע האורחים. קמפיין הגעוואלד מהשבועות האחרונים לא הועיל, ומתפקדי העבודה הענישו אותו. אבל אף שוועדת חקירת האשראי לטייקונים לא תגמלה אותו, הוא לא מתכוון להרים ידיים ויגיש המלצות ומסקנות, וזה כבר נראה פתטי.
מילא הטייקונים, אבל לכבל היה מה למכור כיו"ר ועדת הכלכלה. הוא קידם חקיקה צרכנית המתכתבת במישרין עם כיסו של הצרכן יותר מכל חבר כנסת אחר. בדקתי מה עשה בשלושת החודשים האחרונים בלבד, כי בשלב מסוים הפסקתי לספור. הטיפול בחוק הקנאביס, המאבק בתאונות הדרכים, התקנות המחייבות רוכבי אופניים חשמליים בתיאוריה, הפחתה של 40% בתעריפי המתווכים, מכסות לייצור ביצי מאכל, טיפול בהפצת סרטים פיראטיים באינטרנט, שיפור השירות בחברות לגז ביתי וטיפול בעושק הקשישים בעסקאות אשראי.
כבל גם אישר את צמצום מספר תאגידי המים ל־30, יזם חוק המחייב אחריות של שנה לעבודת השיפוצניקים, אִפשר עלייה לאוטובוס גם מאחור, הגביל פיצוציות בהצגת מוצרי עישון, נתן אפשרות לסוכני נסיעות להציע נופשונים בזול ללא זכות ביטול, פעל לצמצום תופעת סגירת סניפי בנקים, וקידם דחיית פירעון משכנתה בנסיבות מיוחדות.
נושאי כלכלה וצרכנות אמורים לעניין את הציבור בכל מדינה נורמלית. ביטחון הכיס, ולא רק ביטחון המולדת, אמורים לתגמל פוליטית, אבל לא במקרה של כבל. 
ואולי הבעיה מתחילה ונגרמת בכלל בהתנהלותו הפוליטית השנויה במחלוקת. למרות כל הניסיון העצום שצבר, יש לו עדיין מה ללמוד גם בעניין זה משמולי הצעיר. בתחילת 2017 חתם כבל על דיל מסריח עם שלי יחימוביץ' נגד אבי ניסנקורן בבחירות להסתדרות. שמולי, לעומת זאת, חבר לניסנקורן שגמל לו ביד רחבה בפריימריז השבוע. גם חפירת מנהרת התקיפה נגד אבי גבאי לא הועילה בדיוק. 
ולמרות כל הטעויות, האיש הוא נכס אלקטורלי למפלגת העבודה, וראוי היה שאיש כמוהו יישב בכנסת.

איתן כבל. צילום: אריאל בשור
4 ברוש סוגר חשבון כנס אילת ה־23 לנושאי עבודה בשיתוף ההסתדרות והתאחדות התעשיינים ננעל אתמול בטונים צורמים. עבור נשיא התעשיינים שרגא ברוש זאת הייתה הזדמנות לסגור חשבון עם שר האוצר, שהשתתף בה כאורחו של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן. למגינת לבו של ברוש, כחלון בחר להחרים את כנס הארגונים העסקיים בחמישי הבא. בכנס ישתתפו ראשי כל המפלגות, חוץ מבני גנץ השתקן. כנראה שאין לו עדיין מה לומר בענייני כלכלה. גם נתניהו עמד להשתתף, אבל נאלץ לבטל בגלל נסיעה לרוסיה. בכנס ייחשפו המצעים הכלכליים ותוכניות העבודה ביחס למגזר העסקי.
מערכת היחסים בין ברוש לכחלון ידעה בשנתיים האחרונות מורדות ומורדות. שר האוצר הרגיש ככוס בדולח, נפגע לא פעם ולא פעמיים מדברי הביקורת של ברוש. באחד המקרים, בערב ראש השנה, התקשר ברוש כדי לאחל לכחלון חג שמח. בתגובה הופתע לשמוע ביקורת חריפה משר האוצר על כך שהוא נוסע במכונית מפוארת ועוד טורח לבקר. ברוש לא נותר חייב והשיב שאינו חייב לכחלון דין וחשבון במה ואיך הוא נוסע. 
על מערכת היחסים עם כחלון אמר לי ברוש: "זה לא עניין אישי. כחלון לא הסכים להגיע לכנס עם כל ראשי המפלגות ורצה לשלוח את השר אלי כהן. זה לא לעניין וזה לא פחות מחוצפה. הוא שר האוצר והשפעתו על המגזר עסקי עצומה. כנראה שהוא לא יודע שום דבר על כלכלה ואין לו מה להגיד בנושא. הוא הצהיר על רצונו להיות שר אוצר גם בקדנציה הבאה, ולכן אנחנו מעוניינים לשמוע את תוכניותיו הכלכליות. אז איך הוא מעז שלא להגיע? כנראה שבאמת אין לו מה להגיד".
אף שהיחסים האישיים שלך איתו לא טובים, איך אתה מסכם את עידן כחלון, והאם לדעתך הוא ראוי להיות שר האוצר הבא?
"זה לא עניין אישי, כי לשנינו יש אחריות ציבורית. עובדה שלא התנגדתי לבקשת ניסנקורן להזמינו לכנס באילת. לגופו של עניין, אני חושב שטוב יעשה כחלון אם לא יבקש כהונה נוספת כשר אוצר. מחכה לנו תקופה קשה, הכוללת התמודדות עם גירעון, ירידה בצמיחה, עלייה ביחס חוב־תוצר, וגם האבטלה תגדל. לא בטוח שיש לו כלים להתמודד עם זה. האם הוא יודע מה לעשות? אני לא בטוח. אם תשאל אותי מה המספר בין אפס לעשר שאני נותן לשיתוף הפעולה איתו, זה בקושי ארבע".
האם ראשי המפלגות שהופיעו לפני הבחירות הקודמות עמדו בהתחייבויותיהם?
"אנחנו עושים בדיוק בימים אלה את הבדיקה, אבל ההתחייבויות של מי שרלוונטי מבחינתנו הן של שר האוצר ושל יו"ר ועדת הכספים משה גפני. לגבי כחלון, אני מאוכזב. מה שלא פחות חשוב בכינוס בשבוע הבא הוא ההתייחסות של ראשי המפלגות למה שיעשו. אנחנו הולכים לגירעון עצום. איך מתמודדים? מעלים מסים? מקצצים? משקיעים? איך מתמודדים עם הצמיחה היורדת? ישראל זה לא רק ביטחון ופלסטינים, אלא גם מדינה שצריך לחיות בה".
אבל היצוא ב־2018 שבר שיא של 100 מיליארד דולר וכבר מסמנים יעד של 120 מיליארד דולר.
"הנתונים נכונים, אבל מה שגדל זה יצוא השירות, בעוד יצוא הסחורות לא גדל, למרות הגידול בסחר העולמי. בשנים הטובות, עד לפני חמש־שש שנים, הצמיחה במשק הייתה גדולה יותר מהגידול בסחר העולמי. אנחנו מדינה קטנה וזריזה, המבוססת על ידע ומחקר, וידענו לגדול יותר. העובדה שיצוא הסחורות יורד אומרת שאנחנו הולכים ומתדרדרים. אוהבים לספר שהיקף ההשקעות במחקר ופיתוח עומד על 4% מהתוצר, אבל מדובר בעיקר בהשקעה של הסקטור הפרטי. השקעת הסקטור הממשלתי אפילו לא מגיעה ל־1.5%".
האם לפי הנתונים שבידך סגירת מפעלים והעברת קווי ייצור לחו"ל נמשכת או שהמגמה נבלמה? אתה עצמך שקלת להעביר את המפעל שבבעלותך לירדן.
"היקף סגירת המפעלים לא הגיע אף פעם לממדים של מגיפה. מחיר עשיית עסקים בישראל גבוה מאוד, ואתה מכיר את הנתונים. מבחינת הגידול בעלויות העבודה, בשלוש השנים האחרונות אנחנו במקום השני בעולם. הארנונה גבוהה פי שניים מהמקובל באירופה, וכך גם המים לתעשייה, היקרים ב־50%. החשמל יתייקר ב־2.9% ועלול להמשיך להתייקר.
"למרות כל המאמצים, גם ברגולציה אנחנו רק מתדרדרים. קיים מחסור משווע בכוח אדם טכנולוגי. עלותו של מהנדס בישראל יקרה מארה"ב. התוצאה היא שתעשיינים החיים בעולם גלובלי ומייצאים שואלים מדוע בעצם להחזיק מפעל בישראל. ואז כל אחד בשקט, בלי הרבה הצהרות, מחליט מה הוא רוצה לעשות. חלקם עוזבים וחלקם מפסיקים להשקיע ואת קפיצת המדרגה הם עושים בחו"ל".
אז מה ההסבר שלך למחסור בבעלי מקצוע ולפריון הנמוך יחסית?
"הנתונים אכן מראים שהפריון נמוך ב־25% בהשוואה לעולם. העלאת הפריון היא הדרך להתמודד עם בעיות הדולר הנמוך ויוקר המחיה. מדובר בצורך בהשקעות בהון ובכוח אדם מיומן שמסוגל להפעיל ציוד חדשני. זה צריך להתחיל בחינוך המקצועי בבתי ספר תיכוניים ואולי אפילו לפני. אני מתפלא איך הוועדה שהקים מנכ"ל האוצר שי באב"ד ממליצה להעביר את החינוך הטכנולוגי ממשרד החינוך למשרד העבודה, ולקצץ את מספר השעות לצורך קבלת תואר מ־3,300 שעות כפי שהיה במשרד החינוך ל־1,700 במשרד העבודה. התוצאה תהיה כוח אדם ברמה הרבה יותר נמוכה. אסור להסתפק רק ביוצאי 8200, ולצורך הבטחת העתיד הטכנולוגי לא רק שאסור לקצץ שעות לימוד, צריך להגדילן. לא נתפס לי איך בגלל שיקולים פוליטיים פוגעים בעתיד החינוך הטכנולוגי". 
בוא נדבר על עסקת אינטל, שבמסגרתה ניתנה הטבת מס של כ־4 מיליארד שקל לחברה אחת. זה הרבה מאוד כסף שיכול היה לשמש מאות עסקים אחרים.
"ראשית, אני תומך בעידוד חברות זרות כדוגמת אינטל להקים מפעלים בישראל. העסקה היא תעודת כבוד לישראל, והיא תתרום לידע המצטבר של ישראל. זה לא פשוט לוותר על השקעה של 40 מיליארד שקל. נכון שנותנים כ־4 מיליארד שקל, אבל ההשקעה הולכת לכיוונים שונים. הוועדה המקצועית שאמורה לבחון את מתן הטבת המס חייבת לבחון את התרומה הממשית של העסקה למשק, בלי ססמאות. לאזרחים מגיע לדעת שאם נותנים 4 מיליארד, עסקת אינטל תביא 8 מיליארד שקל. מדובר בסדרי גודל של כסף שלא ידענו עד היום. זה כסף גדול שיכול היה ללכת לקשישים, לעניים, או להשקעה בחינוך הטכנולוגי לצורך קבלת כוח אדם ברמה גבוהה. צריך לחשוב טוב־טוב לפני שמחליטים".
מהן התוכניות שלך לעתיד? פרסמתי ולא הכחשת שאתה שוקל את המשך דרכך בהתאחדות, ושרוני קוברובסקי יחליף אותך. דובר על כניסתך לפוליטיקה.
"לפני שנה נבחרתי לשלוש שנים נוספות לנשיא ההתאחדות, ונותרו לי עוד שנתיים. יש רבים שעוסקים ברחש בחש, וזה לא מענייני. אני עוסק בעבודה ובשלב זה אין לי תוכניות פרישה. גם אני קראתי את הכותרות על כניסתי לפעילות פוליטית, אבל עיני לא נשואות לשם. אני תעשיין, ורואה בפעילותי אתגר עצום".
שר האוצר הביע את צערו על כך שברוש יורד לפסים אישיים. "נשיא התעשיינים לא צריך להיעלב ממני", מסר כחלון בתגובה. "במסגרת חלוקת העבודה של הכנסים הוחלט שבכנס התעשיינים ישתתף השר אלי כהן, שהוא האחראי הישיר לנושאי התעשייה, ופעל רבות למענה. חבל שברוש סירב לכך".