אני ואפסי עוד: אגואיסט הוא אדם ששם אך ורק את עצמו ואת צרכיו בראש סדר העדיפויות, ולא אכפת לו מאחרים. נכון, אדם קרוב אצל עצמו, אבל עד כמה? 
בני אדם שחיים בחברה מפתחים קודים התנהגותיים שנועדו להישרדות בתוך הקבוצה. שבירת קודים אלה עלולה להביא את הסורר להיפלט מהחברה.

אבל ככל שהחברה גדלה ומתפתחת, כך יש טווח רחב יותר להתפתחות קווים אנוכיים. האנונימיות של הפרט בתוך ההמון מאפשרת התנהגויות שבחברה קטנה, כמו למשל הקיבוצים של פעם, היו בלתי נסבלות ובלתי נסלחות. כאשר אדם יודע שהסיכוי שייתפס בקלקלתו הוא נמוך, הוא מרשה לעצמו להתנהג באנוכיות ובחוסר התחשבות עד כדי פגיעה בזולת.
 
אינני מפליג פה בהתפלספות על התנהגויות אנושיות והמניעים שלהן, אבל די בלהעיף מבט על מגרשי חניה כדי להבין על מה אני מדבר: מרגיז להסתובב זמן ממושך בחיפוש אחר מקום חניה פנוי, רק כי רכב חונה בחוצפה תהומית על פני שני מקומות. 
 

וזה לא נגמר שם: אנשים משליכים אשפה לרשות הרבים מתוך רכב נוסע ומשליכים רפש בטוקבקים שבהם הם מרשים לעצמם להעביר ביקורת ארסית על כל אחד ואחת בעודם מסתתרים מאחורי מעטה האנונימיות.
 
אז כדי שבאמת יהיה חג שמח לכולנו ונחיה טוב יותר בעולם הזה, בואו נתייחס לאלה החולקים איתנו את המרחב הציבורי, ונתחשב זה בזה. חג שמח.