1. לא הבטיח לקיים
פליק פלאק השבוע שייך ללא ספק לשר האוצר משה כחלון, שהסכים להפוך לריצ'רץ' של בנימין נתניהו. כחלון, שחשש כי בחירות חדשות ימחקו אותו פוליטית וישאירו אותו ללא קורת גג, מיהר לבצע את האקזיט, בניגוד להצהרותיו המוקדמות. במקום ללכת לשתות קפה בים במקרה של כישלון פוליטי, כפי שהבטיח לי שיעשה כמה פעמים, החליט לשרוד ולשעבד את עצמו לנתניהו עד להודעה חדשה. כנראה שהחיידק הפוליטי חזק מכל דבר והרצון להישאר על הגלגל הוא חלק מכל הסיפור.
קשה להאמין שהמהלך נעשה בלי להתייעץ עם אחיו הירושלמי קובי כחלון, המנטור הפוליטי שלו. בשבוע האחרון הוא נצפה יותר ויותר בלשכתו באוצר. מאז שחזר לכנסת הוא מבקר הרבה יותר בישיבות המליאה. חושיו הפוליטיים חודדו מחדש, אם כי חייבים לומר ביושר שאפילו הוא הופתע ממהלכיו הפוליטיים של חברו אביגדור ליברמן.
כחלון הופך, אם כן, עד להודעה חדשה, לבן חסותו של נתניהו. הוא עבר ממעמד של עוסק מורשה לאדם שמחפש עבודה בלשכת התעסוקה ומוצעת לו משרת שכיר בעסק של נתניהו. למהלך של שר האוצר יש משמעויות כלכליות מרחיקות לכת, זאת בהנחה שימשיך כשר האוצר גם בממשלה הבאה. מדובר בהשלכות מקיר לקיר הנוגעות לתקציב המדינה, לתוכניות הסיוע לזוגות צעירים ולמחירי הנדל"ן.
נתחיל בתקציב 2019, שאושר כבר במרץ 2018. הדיונים על תקציב 2020 החלו לפני כמה חודשים, אבל בגלל הקדמת הבחירות הם ייעצרו. הטיפול בתקציב יידחה לתחילת 2020, ועד אז ייאלצו להסתדר במשק כמה חודשים בלי תקציב. בסך הכל מדובר ברעיון פיסקלי לא רע. כבסיס התקציב ישמש תקציב 2019, ומתוכו ייגרע לצורך הפעילות השוטפת של משרדי הממשלה החלק היחסי כל חודש. המפלגות החרדיות ייאלצו לרסן את תאוותן, שלא ידעה שובע.
מי שניצח עד עכשיו על הטיפול בתקציב היה מנכ"ל האוצר שי באב"ד. אלא שהבנאדם נמצא כבר כחצי שנה עם רגל וחצי בחוץ, והקדמת הבחירות באה לו בזמן גרוע. באב"ד תכנן כבר מזמן לחזור לסקטור העסקי, ועכשיו הוא צריך להתעסק מחדש בענייני צינון וקיצור לוח הזמנים.
הקורבן העיקרי של הבחירות החדשות וחזרת כחלון לליכוד יהיה פרויקט מחיר למשתכן, שייעלם בהדרגה מהנוף האורבני. אי־הוודאות בשוק הנדל"ן והמחסור בדירות יחזירו בהקדם את הצעירים המיואשים לשוק הדיור, ועליית המחירים תתחדש. כדי למנוע את היווצרותה של בועת מחירים, מינהל מקרקעי ישראל, שכבר לא יהיה באחריות האוצר, יצטרך לחשב מסלול מחדש ולהתחיל בשחרור מואץ של קרקעות לשוק החופשי. מהלך כזה ימריץ את הגידול בקצב התחלות הבנייה.
מיותר לציין שכל הפרויקטים היומרניים האחרים שהובטחו על ידי כחלון ערב הבחירות, כמו סבסוד נוסף בצהרונים, תוכניות לאשפוז בית והמשך הורדת המכסים יירדו לטמיון. כעת כבר אפשר לקבוע שהעלאת מסים היא אך ורק שאלה של זמן.
2. שכר ועונש
סוגיית שכר הבכירים זינקה השבוע לכותרות בעקבות אישור תנאי העסקתו החריגים של אייל לפידות כמנכ"ל שיכון ובינוי. לפידות המאושר יביא הביתה 21 מיליון שקל לשנה (כולל שבתות וחגים) ויזכה להכרה פיננסית על פועלו. אלא שהתשלום החריג הקפיץ גם בימים של פעילות פוליטית קדחתנית את כל הצדקנים, ובראשם פוליטיקאים כמו שלי יחימוביץ'. זו שחזרה את טענותיה על הפקרות והתחייבה לפעול להרחבת חוק שכר הבכירים ולהחלתו לא רק על חברות פיננסיות אלא על כלל החברות הבורסאיות.
לכל אלה לא הפריעה העובדה שהשכר הבסיסי של לפידות יעמוד על 4 מיליון שקל לשנה. כל השאר הם בונוס שנתי תלוי בביצועים (4 מיליון שקל) ואופציות "בתוך הכסף" (13 מיליון שקל), התלויים בביצועי המניה. מדוע לקאר שולץ, מנכ"ל טבע הכושלת, מותר לקבל מענק חתימה של 20 מיליון דולר כאילו מדובר בכוכב כדורגל, וללפידות לא? הרי כבר ראינו כיצד טבע מתרסקת בתקופתו והופכת בהדרגה מחברת התרופות לחברה עם מנוע צניחה של תביעות משפטיות. מדוע מה שמותר לשולץ אסור ללפידות, המגיע עם קבלות עסקיות?
אבל עם כל הכבוד ליחימוביץ' ולשאר הפופוליסטים, מי שקובעים הם בעלי הבית של שיכון ובינוי. הם מחזיקים ב־47% ממניות החברה, כך שעיקר התשלום יגיע על חשבונם. בעלי הבית בטוחים שהם מצאו את המנכ"ל האולטימטיבי שיספק את הסחורה, ואכן הטבלה לא משקרת. מאז הפרסום על הצטרפותו לשיכון ובינוי, שווי השוק של המניה זינק, בעוד הפניקס שאותה עזב דורכת במקום.
גם אסיפת בעלי המניות של שיכון ובינוי אישרה באופן חריג את התשלום. גם שם מאמינים בנורמות האמריקאיות, ושלפידות שווה כל גרוש מה־21 מיליון שקל שיקבל. למוסדיים כמו פסגות, הראל ביטוח או מיטב דש לגיטימי לחשוב אחרת. לכן קשה להאמין שאחרי הנזק המוכח שנגרם להנהלות הבנקים ולחברות הביטוח משאלתה של יחימוביץ' תתגשם, ומישהו יעז להרחיב את מגבלות השכר לכלל החברות הבורסאיות.
כבר ראינו כיצד אייל וולדמן ממלאנוקס נס מהבורסה כל עוד נפשו בו אחרי שניסו להתערב בתנאי העסקתו. וולדמן הוא רק הפרומו. כף רגלו של גיל שווייד מצ'ק פוינט לא תדרוך לעולם בבורסה הישראלית לפי הפופוליזם הנוכחי. אם מגבלות השכר יורחבו, הבורסה לניירות ערך בתל אביב תקרוס לתוך עצמה. חברות ענק כמו טבע, כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק ופז יתעופפו מישראל לחו"ל מבלי שוב. ועושה רושם שלפוליטיקאים בכלל לא אכפת.
3. בנק של יציבות
דוח הפיקוח על הבנקים ל־2018, שפורסם השבוע, כלל פסקה החושפת את העובדה שבנק ישראל ישלים בקרוב דוח המתייחס לממצאי ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי לטייקונים.
בשעה שיו"ר הוועדה, איתן כבל, נפלט מהכנסת ובזמנו החופשי מפרסם מתכונים לשבת מבית אמא, את מי מעניין הדוח. תמוה בכלל שח"כ רועי פולקמן, שעסוק בענייני החסינות לנתניהו בשעה שכולנו עומדת להימחק, עוד מנסה להפיח רוח חיים בהמלצות.
סיפור הטייקונים כבר מיצה את עצמו, ולמעט "דה מרקר", שהעניק לוועדה מגה־חסות תקשורתית, את אף אחד לא מעניין עם מי פישמן דיבר לפני 15 שנה. זה המקום להזכיר שחברי כנסת נהגו להעניק בעבר רשת ביטחון לטייקונים כמו דני דנקנר, שהנגיד סטנלי פישר דרש להדיחו.
הבעיה הנוכחית היא שבפיקוח על הבנקים, שהזמין בעצמו את ועדת החקירה (בראיון טלוויזיוני שהעניקה המפקחת חדוה בר), מסרבים להירגע, וההמלצות עדיין מטרידות. אולי זה משום שהוועדה סימנה שלא בצדק ומשיקולים פרסונליים את המפקחת בר כאחראית למחדל. זה מדיף ריח של נקמנות אישית. אבל מה לעשות, בעידן הטייקונים (תחילת שנות ה־2000) בר לא הייתה בבנק ישראל או בהנהלת בנק לאומי. היועצת המשפטית של בנק ישראל הפנתה את תשומת לב הוועדה לטעות וביקשה לתקן אותה, אבל שם אין עם מי לדבר.
וחוץ מזה, בישראל לעולם אי אפשר לדעת אם בשלב כלשהו יקום פרלמנטר צעיר ויחליט לשבור את הכלים וליזום למשל הצעת חוק לביטול חובת הסודיות הבנקאית. זה לא בשמיים, שכן חלק מהמלצות כבל כוללות הקמת ועדת משנה בכנסת שתדון בנושאים חסויים הנוגעים ליחסי בנק־לקוח. כל לקוח נורמלי היה מתקומם, לו היה מתברר לו שמצב העו"ש או האוברדראפט שלו היה מגיע לידיו של חבר כנסת תאב פרסום.
כאמור, בפיקוח השלימו הכנת דוח תגובה מקיף ובו התייחסות לאיום להסרת הסודיות הבנקאית. הדוח מזהיר מפני השלכותיו יוצאות הדופן של מהלך כזה על הבנקים. כיום חושפים הבנקאים בפני הפיקוח את כל המידע הרלוונטי על לקוחותיהם, כי הפיקוח שומר על דיסקרטיות. אבל ברגע שהמידע יגיע לכנסת ולקוח יפחד מכך שהוא עלול להיחשף, הוא יסרב לשתף פעולה. במקרה זה פרמיית הסיכון והריבית שישלם יעלו, ובסוף הדרך הוא עלול לחפש את האשראי אצל גוף חוץ־בנקאי פחות מפוקח.
בנק ישראל גם מתייחס להמלצה נוספת המופיעה בדוח, והיא יצירת חסמים שיבלמו את תופעת "הדלת המסתובבת", המאפשרת מעבר חופשי של רגולטורים למערכת הפיננסית. בוועדת כבל טענו שהתופעה היא אחד הגורמים המחלישים את אפקטיביות הפיקוח. קצת מוזר להיטפל דווקא לבנק ישראל, שאצלו קיימת תקופת צינון מורחבת, שאינה קיימת אצל רגולטורים אחרים כמו רשות ניירות ערך.
שנית, נכון להיום המעבר בין בעלי תפקידים בתוך המערכת הבנקאית חופשי כמו המעבר בין רכבות תחתיות בלונדון. דירקטורים עוברים בין הבנקים ללא שום מגבלת צינון. איציק שריר, שהיה דירקטור בדיסקונט, יתמודד על תפקיד יו"ר בנק לאומי. עו"ד דליה טל, לשעבר היועצת המשפטית הראשית של בנק לאומי, מעוניינת להצטרף לדירקטוריון הפועלים. אם כאן הכל בסדר, מדוע למנוע מפקידים בכירים בבנק ישראל ובאוצר את האפשרות למצות את יכולותיהם במגזר הפיננסי?
הרגולציה הישראלית בכלל והפיקוח על הבנקים בפרט נחשבים ליוצאי דופן באיכותם, גם בקנה מידה בינלאומי. את זה לא אני קובע, אלא קרן המטבע הבינלאומית. אם כבר ביקורת בנושא הפיקוח על האשראי, היא צריכה להיות הפוכה. הפיקוח על הבנקים נחשב לשמרן מדי בנושא היציבות, דרישות ההון ומגבלות האשראי. עודף כריית ההון פוגע ביכולת הבנקים למנף את ההון ולהגדיל את תשואת בעלי המניות, ש־83% מהן מוחזקים בידי הציבור.
4. המרוץ לדוחות
החברות הבורסאיות האחרונות יפרסמו היום (31 במאי) את הדוחות הכספיים לרבעון הראשון של 2019. לחברות כמו בזק, שנדחקו לסוף הרשימה, או לאלה שלא יפרסמו, יש סיבה טובה. הדוחות לא היו משהו שיש לרוץ ולספר עליו לחבר'ה.
מספר מילים על התוצאות. ספקי השירותים הפיננסיים הרוויחו מצוין, וזה אומר שמקצוע התיווך בישראל עדיין משתלם. זה כולל את הבנקים, חברות הביטוח, חברות כרטיסי האשראי, בתי ההשקעות וחברות החיתום. עסקי התיווך למיניהם פורחים, וזה קשור במישרין למצב המצוין בבורסה ובשוקי ההון בחודשים ינואר־מרץ 2019. מצד שני, גופים מסחריים וחברות תעשייה מסורתיות הרוויחו הרבה פחות או הפסידו.
מדובר בעיקר ברשתות האופנה למיניהן, בהן גולף, עדיקה, פוקס של הראל ויזל וכמובן רשת קסטרו, שהפסידה ברבעון הראשון סכום שיא של 50 מיליון שקל. התחרות הלא שוויונית מול חו"ל הורגת אותם. הדוחות הכספיים של רשתות שיווק כמו שופרסל, ויקטורי ורמי לוי אכזבו. אחת הסיבות היא חג הפסח שיצא השנה באפריל, ולא נכלל בדוחות הרבעון הראשון. וכזכור, היו כאלה שמיהרו להספיד את ענף הקניונים כמו עזריאלי ומליסרון של ליאורה עופר.
הדוחות מראים שהם הצליחו לא רע למרות איומי אמזון והחששות שבעתיד יעברו הסבה לבתי אבות. גיוון מקורות ההכנסה היה אחת הסיבות להצלחה.
חברות הנדל"ן מנגד דרכו במקום בגלל הירידה במכירות דירות חדשות והאטה מסוימת במחירים. המצב עומד להשתנות, ואת זה נראה כבר ברבעון השני. מאידך, בענף הסלולר והתקשורת אין שום חדש. התחרות בענף עושה בהן שמות, וההכנסה הממוצעת למינוי יורדת בלי סוף. והיו גם תקלות מביכות, כמו בטבע. הנהלת החברה עדיין מחפשת את גלולת כאב הראש האולטימטיבית שתחלץ אותה מבור התביעות המשפטיות.
הבעיה העיקרית עם כל הדוחות הרבעוניים היא העיתוי האומלל של פרסומם. בסוף חודש מאי אנחנו מקבלים מידע הרלוונטי לתחילת 2019, וזה לא נורמלי. בעוד חודש יסתיים הרבעון השני, הכולל נתונים על יוני, ואנחנו תקועים עם נתוני ינואר. נתוני הרבעון הראשון אינם עדכניים, במיוחד כשאנחנו בעידן חופש המידע, כששינויים טכנולוגיים קורים בקצב מדהים, וכשאירוע רודף אירוע. ככל שיתקצר הזמן עד המועד לפרסום הדוחות, המידע יהפוך לאקטואלי ולרלוונטי יותר.
וזו אינה גזירת גורל. חברות ענק אמריקאיות, פייסבוק עם הכנסות רבעוניות של 15 מיליארד דולר, אפל עם הכנסות של 11.5 מיליארד דולר או אמזון עם הכנסות של 60 מיליארד דולר, כבר פרסמו את הדוחות ב־24־25 באפריל. זה יוצא פחות מחודש ממועד הסגירה הרבעוני (סוף מרץ). אז אם חברות ענק אמריקאיות מסוגלות לפרסם נתונים בזמן קצר, למה לא לעשות זאת גם בישראל? המערכת הבנקאית נחשבת בתחומים חשבונאיים שונים כחלוץ ההולך לפני המחנה, וניתן לצפות כי הדוחות יפורסמו בתוך זמן קצר יותר.
כשבדקתי את הסוגיה, התברר שלפני שנתיים אכן נעשה ניסיון לקצר את לוח הזמנים לפרסום, אבל הוא כשל. הבנקאים טענו שהלו"ז החדש בלתי אפשרי בגלל תלותם בנתוני חברות מוחזקות. בסוף הוסכם שגם הבנקים יפרסמו לפי לוח הזמנים המקובל בכלל החברות הבורסאית.
מבנק ישראל נמסר בתגובה על פנייתי שלוח הזמנים לפרסום הדוחות נקבע לפי הנחיות רשות ניירות ערך, והבנקים פועלים לפני הנחיות אלו.
5. עושה חשבון
לפני כשנה ובתום מאבק מתיש נבחרה איריס שטרק לנשיאת לשכת רואי החשבון. אחד המקצועות שנחשבו מסורתית ל"גבריים" נכבש על ידי אישה, ומאז אין רגע דל בפעילותה. השיא יהיה בכנס השנתי שייפתח בשבוע הבא, שאליו יגיעו יותר מ־1,600 רואי חשבון ובני משפחותיהם.
"כמות הרגולטורים שיגיעו לכנס, כמו החשב הכללי באוצר, יו"ר רשות ניירות ערך והממונה על שוק ההון, היא יוצאת דופן", אומרת לי שטרק. "הכנס יעמוד בסימן האתגרים במקצוע, כמו חוק חדלות פירעון שייכנס לתוקף בספטמבר. החוק מהווה עוגן לכניסה משמעותית של רואי חשבון רבים יותר לתהליכי שיקום, הבראה ופירוק. אלה תהליכים המתבססים על דוחות כספיים ומידע פיננסי מעודכן, ומכאן הערך המוסף שלנו".
כשנבחרת, האם תיארת לעצמך שזה מה שמחכה לך?
"אני מודה שאין לי מנוחה לא ביום ולא בלילה, כי כמות העבודה עצומה. צריך לסייע לרואה החשבון לא רק בתחום המקצועי אלא גם בתחום הצרכני. המעורבות הכלכלית שלנו בעידוד צמיחה והסרת חסמים לקראת הקמת הממשלה החדשה היא רבה. אנחנו מסייעים להעמקת הגבייה וצריכים לפרוס בפנינו את השטיח האדום שאנחנו ראויים לו. בעקבות הגירעון וההמלצה של קרן המטבע הבינלאומית לצמצם אותו, נסייע לכל מי שצריך בעצות מקצועיות.
"המטרה הנוספת שלי היא לתת ייצוג מלא לרואי חשבון בסוגיות מיסוי מקרקעין כמו מס שבח ולא להגביל אותנו בתירוצים משפטיים. אנחנו לא שואפים להיכנס לתחום המשפטי ולא לכתוב חוזים, אבל מס שבח הוא באחריותנו. אנחנו בענף במוקד קבלת החלטות ותורמים מניסיוננו כמבקרים, כדירקטורים ובתפקידי ניהול בחברות בורסאיות. שמחתי שבסוגיית מינוי מבקר המדינה התפקיד הוצע לרואה חשבון, וזאת הפעם הראשונה שזה קורה. אנחנו היחידים שיש להם הכוח לעשות את הביקורת בצורה בלתי תלויה".
מהו הדבר החשוב ביותר מבחינתך בסדר היום לענף?
"הקטנת הנטל הבירוקרטי מול רשות המסים. ברשות המסים יש מאמצים להקל, אבל בשטח יש צורך בשינוי ובמהלכים רבים כדי לשפר את הייצוג מולנו. מערימים קשיים רבים על מתן ייפוי כוח עבור לקוחות לחיוב חשבון בהוראת קבע, ובפועל בלתי אפשרי לקלוט את ההרשאה. ברשות המסים קיימת בעיה קשה של מחסור בכוח אדם שפוגע בממשק השירות. למרות שאנחנו הזרוע הארוכה של הגבייה והדוחות המבוקרים הם הבסיס לתשלום המס, מקשים עלינו מאוד. הבעיה היא שאין עם מי לדבר גם כשמדובר בבעיות טכניות של עיקולים או ביטולם. אנחנו זרוע אכיפה משמעותית אבל ביותר מדי פעמים יש רצון טוב שלא מגובה בביצוע.
"אתן לך דוגמה על נושא הדיווח על בסיס מזומן. יש ועדה משותפת שיוצרת שיח מקצועי לפתרון הבעיות במגזר הערבי והמגזר החרדי, אבל עד עכשיו נענינו בצורה המחמירה והנוקשה ביותר. חייבים להיות יותר קשובים. אני בעד מלחמה בהון השחור ואכיפה. אז לפחות שיקלו עלינו בנושא הקנסות והעיקולים הנגרמים מטעויות אנוש".
מהם האתגרים המקצועיים שלך מול לשכות המקצוע האחרות כמו לשכת עורכי הדין?
"עורכי הדין ואנחנו במקצועות שונים. הם עוסקים בנושאים משפטיים, ואנחנו בנושאים חשבונאיים. גם מעורבותנו במס שבח לא צריכה לפגוע בעורכי הדין. גם היום אנחנו עוסקים בתחום אבל אסור לנו לעמוד בחזית הייצוג. אנחנו לא בתחרות מול עורכי הדין. הבידול שלנו בתחום ייחודי זה הוא מוכר, ויש לנו מעמד מיוחד. אנחנו יכולים לאחד כוחות בשיתוף פעולה עם גורמים כלכליים משותפים. למשל בעקבות פסק הדין של בר רפאלי יש כאוס בנושא הגדרת תושבות ישראלית, וזה קריטי".
האם את תומכת בחלוקת דיווידנדים של רווחים כלואים שנצברו?
"אני בעד למצוא כל דרך לסגירת הגירעון, והגדלת היקף גביית המסים היא אחת הדרכים. אין סיבה שלא לטפל במקום האפל שבו שוכבים מיליארדים ולעודד את חלוקתם. חוץ משחרור הרווחים הכלואים הייתי ממליצה להפעיל מהלך נוסף של גילוי מרצון לגבי חלק מהנישומים. בעקבות כך נקבל מידע ונגלה לא מעט חורים שחורים שלא נחשפו עד היום. כל מהלך שיקטין את הנטל על רשות המסים יסייע".
בואי נדבר על נושא שעלה לא מעט בשנים האחרונות והוא תשלום שכר הטרחה במקצוע.
"מדובר במלחמה ענקית שאני מבצעת היום. בכל מכרז אני דורשת תיקון של תנאי הסף ושינוי מרכיב שכר הטרחה. יש כבר סימנים לשינויים במגזר הציבורי כתוצאה משיח עם החשב הכללי באוצר. עם כל הכבוד לעניין המחיר, אסור להתעלם מעניין האיכות. חייבים לשנות את תנאי הסף כך שגם משרדים קטנים יוכלו להשתתף במכרזים, לבזר את העבודות ולתת הזדמנות לכולם. כבר יש לנו הצלחות. מתקיים דו־שיח קשה מול משרד הפנים. יש 257 רשויות שהתחילו לבקר אותן, והכל שקוף. דרשתי להעלות שם את שכר הטרחה, העומד על 150 שקל לשעה, ל־200 שקל. מנכ"ל משרד הפנים מתכוון לצמצם את כמות משרדי רואי החשבון שמטפלים ברשויות ל־60 בלבד, ואני לא מבינה מדוע בשם ההתייעלות יגזלו עבודה ממספר לא קטן של משרדים".
מה את אומרת על הליך הבחירות של מבקר המדינה, שהכנסת אמורה לאשר בשבוע הבא?
"אני חד־משמעית שמחה על כך שסוף־סוף בחרו במועמד שהינו רואה חשבון ולא בהכרח משפטן. אני רואה בכך הכרה בתדמית ובערך המוסף של מקצוע ראיית החשבון. כל רואה חשבון יודע לשים בזמן הביקורת את המצגים במקום הנכון, ויש לו גם את יכולת האכיפה. לאור ניסיון השנים האחרונות בביקורת, אני יכולה לקבוע שרואה החשבון יודע להבחין בין עיקר לטפל ולא מסתפק בלשבת במגדל השן".
איך ישפיע פיזור הכנסת על הכלכלה והמשק?
"זה אסון. חייבים להתאחד ולדאוג לכך שמוקדם ככל שניתן תוקם ממשלה חדשה וחזקה. כל החלפת ממשלה וכל תקופת ביניים הכרוכה בכך גורמת נזק עצום למשק. כבר חודשים שום דבר לא מתפקד ולא קורה כלום. יש עלויות אדירות, וכולם עסוקים בפוליטיקה. יש שיתוק של משרדי הממשלה, מה שמעביר את הסמכות לשלטון הפקידים. לאנשים כמוני בתפקידים ציבוריים יש מחויבות עצומה לציבור. תהליך הבחירות במישור הפוליטי מהווה תירוץ להימנעות מעשייה. לו ניתן היה קצת לוותר על האגו, ניתן היה להגיע למכנה משותף ולממשלה מאוחדת".