נגמרו התירוצים:
תירוצים למחדלי אי־עשייה בגלל ממשלת המעבר תמיד אפשר למצוא. אבל כבר הוכח שאפילו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מוכן להתגמש ולאשר החלטות מהותיות, כאשר במקרה שלפנינו "ממשלת המעבר" ארוכה כאורך הגלות. את זה בדיוק תפס השבוע נשיא לשכות המסחר אוריאל לין. שלשום שיגר למנדלבליט מכתב עם העתקים לנתניהו ולכחלון, שבו הוא מאיץ לאשר קבלת החלטות חשובות, שחיוניות למגזר העסקי ותקועות בצנרת.
לין: "כולנו מקבלים את העיקרון שבתקופת המעבר ראוי להגביל פעולות ממשל, אבל השנה נקלענו לסיטואציה חריגה שבה המעבר נמשך כשנה. יש לאשר מהלכים המהווים תיקון עוולות הפוגעות בציבור או במגזר העסקי. יש להוציא אל הפועל מינויים חיוניים כמו מפכ"ל למשטרת ישראל למניעת שיתוק פעולתם של ארגונים".
אבל לין הפעלתן אינו מסתפק בשיגור מכתבים כדי לצאת ידי חובה. איגוד לשכות המסחר, בשיתוף ארגון הגג של המעסיקים (שהצטרף בלית ברירה), התחילו בקמפיין הקורא לשינוי נוסחת הארנונה, שבאופן אבסורדי צמודה אוטומטית לעליית שכר במגזר הציבורי. בנוסף, הם מדרבנים את שרי האוצר והפנים למנוע אישור אוטומטי של 65 בקשות שכבר הוגשו להעלאת ארנונה חריגה (מעבר להעלאה שאושרה של 2.58%).
לשכות המסחר וארגוני העצמאים מוטרדים במיוחד מהפטור מתשלום מס על מוצרים מיובאים מחו"ל עד לסכום של 75 דולר. "זה לא הוגן, לא שוויוני ולא צודק, ופוגע שלא לצורך בעשרות אלפי בעלי עסקים קטנים הנמצאים בסכנת סגירה", אמר לי לין. מדובר בפטור כואב הפוגע בקופת המזומנים, המכבידים בעיקר על רשתות האופנה.
התוצאות העסקיות של רשתות האופנה ברבעון הראשון מוכיחות שמשהו בסיסי בכל השיטה עקום. רשות המסים תומכת בביטול הפטור, מכיוון שפטורים דומים הולכים ונעלמים ממדיניות האיחוד האירופי. עד לחודשים האחרונים התעקש כחלון, בשם המאבק ביוקר המחיה, להשאיר את הפטור. בלשכות המסחר מתעקשים שכחלון מסוגל משפטית לבטל את הפטור שלא דרך הכנסת ושזה יעשה טוב לכולם, גם מבחינת השיפור הצפוי בהיקף גביית המסים.
אולי זה בגלל תוצאות הבחירות האחרונות, אבל משהו בעמדת שר האוצר מתחיל להשתנות. הוא בוחן מחדש את עמדתו וייתכן שבסופו של דבר הפטור יבוטל באופן הדרגתי.
בכנס השנתי של לשכת רואי החשבון השבוע התברר שגם לראשי הארגונים האחרים נמאס לחכות, והם פרקו את תסכולם על ערן יעקב, מנהל רשות המסים. מבחינתם הוא חלק מהפקידות שהתקרנפה, ואינו ממליץ לפוליטיקאים בצורה נחושה לקבל החלטות לא פופולריות כמו ביטול הפטור ממס על השכרת דירה, הטלת מע"מ על פירות וירקות, ביטול הפטור ממע"מ באילת ועוד.
יעקב מקפיד לשמור על כבודו של כחלון שמינה אותו. לכן אפילו גם כשדובר על היקפי הגירעון, שאינם שנויים במחלוקת, העדיף יעקב לדבר בסגנון של "לקחת דברים בפרופורציות", ונתן להבין שהבעיה רחוקה מלהיות קרדינלית. במכבסת המילים הדיפלומטית שלו מדובר על "תקופה כלכלית לא פשוטה והמון אתגרים פיסקליים. אנחנו מזהים פער בין ההכנסות להוצאות". מילים מנומסות כאלה לא יטרידו שום פוליטיקאי, אבל בהחלט את ראשי הארגונים.
מנהל רשות המסים חייב להפנים שבסופו של דבר אסור לו להסתפק בתפקידו כגובה המסים הראשי ולשנן בעל פה את פקודת מס ההכנסה. תפקידו העיקרי כאיש מקצועי הוא התוויית מדיניות המס, ועם זה אסור להמתין עד להקמת הממשלה הבאה, מה שיקרה לקראת סוף השנה במקרה הטוב.
חוץ מארגוני המעסיקים למיניהם, מי שצריך לומר את דברו הוא הציבור הרחב. בזכות נתניהו, פורים הגיע כמילות השיר "פעמיים בשבוע". מועד ב' של הבחירות הוא הזדמנות פז להשקיע ולהשפיע, כי מועד ג' לא יהיה. הציבור חייב הפעם להסתער בהמוניו על הקלפיות ולהצביע בעד מי שבאמת מסוגל לקדם את האג'נדה הכלכלית ולא רק להבטיח.
לין שלח לי העתק מכתב ששיגר לשר הפנים אריה דרעי. הוא דורש לאפשר יום חופש אך ורק לאזרחים המנצלים את חובתם ויוצאים להצביע. מצדו, שאחרי ההצבעה ילכו לשחק מטקות. "אין אנו שוללים יום חופש למי שמממש את זכותו האזרחית, אבל לא ייתכן שהמגזר העסקי יממן על חשבונו חופשה לאזרחים שבמקום להצביע הולכים לים", הוא כותב. בסך הכל זה נשמע הגיוני, אבל הסיכוי למימוש היוזמה על ידי מפלגת השלטון אפסי.
נותר לקוות שההיגיון הפנימי ישלח את האזרחים החרדים ממדינת הלכה, מקסאמים, מהגרעין האיראני ומהגירעון בתקציב - להסתער על הקלפיות. נקווה שלאחר שמפלגת השלטון בלעה את כולנו, היא תכלול לשם שינוי בקמפיין מסרים כלכליים. הפעם אין להם אפשרות להתחבא מאחורי ההישגים של כחלון בין שתי מערכות הבחירות ההזויות. מסרים שליליים על התוכן בסלולר של בני גנץ, או על הטענות כלפיו להטרדה מינית (אגב, לאן נעלמה המתלוננת?) חייבים להיעלם.
גם ההבטחה להגיש תביעת דיבה נגד גנץ ויעלון, שלכאורה כינו את נתניהו "בוגד", מיותרת לגמרי (אגב לשום בית משפט ישראלי או בינלאומי לא הוגשה נכון לסוף השבוע תביעה כזאת). קשה להאמין שנתניהו או בני ביתו כמו יאיר יתאפקו גם הפעם, אבל נראה שהכתובת למשלוח הנאצות תשתנה. הקורבנות למתקפות הפייק ניוז יהיו הפעם יהיה ליברמן וקהל המצביעים הרוסי, אבל ליברמן, בניגוד לחבר'ה מכחול לבן, יודע היטב לענות.
אילת מתייבשת:
רמון הוא שדה תעופה מודרני ומצוחצח כמו מדים של נגן בתזמורת צה"ל. עמדות הבידוק הביטחוני רחוקות מלהזכיר את החלטורה הקודמת. לאולם הנוסעים היוצאים הוכנסו בתי קפה ומיטב החנויות. במתקן שאמור לספק שירותי טיסה לאילת, אך גם למקומות אחרים, הושקעו 2 מיליארד שקל. בפועל, מאז חנוכת השדה בינואר השנה, תנועת הנוסעים האווירית לעיר הדרומית דלילה כמו החמצן בגובה 30 אלף רגל. על פי הערכות, מספר הנוסעים בארקיע צנח מאז החנוכה ב־30%־40%. כחצי מהמטוס שבו טסתי משדה דב לאילת היה ריק.
מדובר בהערכות, שכן בארקיע סירבו להגיב לפנייתי בנושא. כשנחתנו ברמון הבנתי את הסיבות לעודף מקומות הטיסה. ההליכה הרגלית מהמטוס לטרמינל בחום של 45 מעלות בלתי נסבלת, גם אם מדובר בחמש־עשר דקות. כבר עדיף היה שארקיע תארגן אוטובוס מהמטוס לטרמינל גם אם המרחק קצר.
שירות המוניות לאילת מסודר, אם כי לפני שבוע נוצר בלגן לאחר שברשות שדות התעופה הוחלט לשנות את סדרי ההעסקה של הסדרנים. עלות הנסיעה - 85 שקל לשני נוסעים, ועל כל נוסע או מזוודה משלמים תוספת - היא גבוהה. יש אומנם אוטובוסים במחיר מוזל, אבל הם בתדירות נמוכה יחסית. ולבסוף, הזמן עושה את כל ההבדל: הנחיתה ברמון ולא באילת גוזלת מהטסים כשעה וחצי (לשני הכיוונים).
אז האם במלונות אילת מודגשת גם כן הירידה במספר הטסים? למרבה ההפתעה התשובה שלילית. אילת נחשבת לעיר נופש עם איכויות משל עצמה, והפטור ממע"מ הוא אחד מהם. הנופשים זורמים לעיר לא רק בטיסות אלא גם במכוניות פרטיות. התוצאה תהיה הגדלת העומס בכביש הערבה, ואולי תשפיע על מספר הנפגעים.
יש שמגיעים באוטובוסים. רכבת עדיין אין, למרבה הצער. המלצתי לארקיע ולבתי המלון היא לצאת במיזם של נסיעות משותפות לבתי המלון מתל אביב לעיר הדרומית ובדרך חזרה עם אוטובוסים מהודרים (כולל כיבוד). לשם התחלה יש להתחיל את השירות מרמון לאילת ובדרך חזרה.
זה מומלץ כי סגירת השדה באילת היא רק הפרומו. מ־1 ביולי יופסקו הטיסות (וכנראה שהפעם זה רציני) משדה דב לאילת וחזרה. לאחר מכן יטריחו את עצמם הטסים לנתב"ג. לנוסע במונית מתל אביב לנתב"ג ומרמון לאילת יהיה התענוג כרוך בהוצאה נוספת של 420 שקל: 250 שקל הלוך ושוב לנתב"ג ו־170 שקל נוספים הלוך ושוב מרמון. מי שיגיע לנתב"ג ברכב פרטי ישלם (בהנחה אופטימית שתימצא חנייה במקום) כ־50 שקל ליום. עומס הנוסעים בנתב"ג יגדיל את הפיגור בלוח הטיסות. לשעות ההמראה הרשמיות תוצמד כוכבית הכוללת את שלל האיחורים.
ביום שלישי הבא תקיים התאחדות בתי המלון, בהשתתפות ראש עיריית אילת, אירוע תקשורתי המזהיר בפעם האחרונה מההשלכות החמורות של סגירת שדה דב. עד היום הפוליטיקאים לא ספרו את העיר, וגם אביגדור ליברמן לא הועיל. מה שנשאר זה להתפלל לנס שיתרחש במועד ב' של הבחירות. אחד המקווים לשינוי הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שפעל בכנסת למניעת סגירת השדה, ובאותה נשימה חותר להפוך את חלום מדינת ההלכה למציאות.
הקרב על הקציצה:
מקדונלד'ס מתמודדת במכרז של רשות שדות התעופה לקבלת זיכיון לממכר הקציצות בנתב"ג. המכרז ייסגר בסוף החודש, וכעת מופעלים לחצים מכל הכיוונים בניסיון למנוע ממנה את הזכייה. עד לפני שמונה שנים מקדונלד'ס שימשה כזכיינית, עד שהפסידה לבורגראנץ' המתחרה. מקדונלד'ס כבר זכתה במכרזים ממשלתיים לזכיינות במקומות ציבוריים כמו בתי חולים, ואז הכל היה בסדר. אבל בימים שסמוטריץ' מפנטז על מדינת הלכה, וכשבמו"מ הקואליציוני דובר על ביטול איסור ההפרדה בין נשים לגברים במקומות ציבורי, שום דבר כבר לא הזוי או מפתיע.
דווקא בעיתוי הנוכחי צצה הטענה שיש למנוע ממקדונלד'ס את הזכייה בעילה שהיא מחרימה את היישובים בשטחים. והנה מתברר שסיפורי החרמות IN, ושיקולים כלכליים ענייניים כמו המחיר, איכות המוצר, המוניטין והתעסוקה OUT. מי שהציף את סיפור החרם הוא יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. השבוע שיגר לשרי האוצר והתחבורה ולמנכ"ל רשות שדות התעופה דרישה למנוע ממקדונלד'ס, "המחרימה את יו"ש", להתמודד במכרז הרשות.
לדבריו, זה חלק מחוק החרם, שמטרתו להטיל סנקציות על אלה המחרימים חלקים ממדינת ישראל ואזרחיה. עברו יומיים בלבד וכבר התעוררנו עם שלטי מחאה בפתח סניפי מקדונלד'ס. בדיעבד, התברר שהם הוצבו על ידי פורום נכי צה"ל למען ביטחון ישראל. "אסור לאפשר לחברה שמחרימה חלק מהמדינה להתמודד במכרזים ממשלתיים", טענו אנשי הפורום, והוסיפו שמקדונלד'ס ישראל מחרימה אזרחים ושטחים מעבר לקו הירוק. "עמרי פדן הבעלים סירב ב־2013 לפתוח סניף באריאל", נכתב לגורמים האחראים.
יו"ר הפורום לירן ברוך: "אם מקדונלד'ס תזכה במכרז, זה יוביל לאבסורד שלפיו אותם אזרחים שסובלים מהחרם ייקלעו למצב בלתי נסבל שבו יצטרכו להחליט אם לרכוש במסעדה שמחרימה אותם או לקוות לפתרון חלופי". אכן, דילמה קולינרית לא פשוטה. ברוך הבהיר: "פדן משתמש באידיאולוגיה שמאלנית רדיקלית במטרה לפגוע בציבור שלם. כנכי צה"ל שנפצעו ונפגעו בהגנה על אותם אזרחים לא נוכל לאפשר זאת".
אז בואו נעשה קצת סדר במפלס ההתלהמות. מקדונלד'ס, כמו חברות רב־לאומיות אחרות, הסתערה לישראל ב־1993 כשנשמעו פעמי השלום בעקבות הסכמי אוסלו (שאותם כל כך הרבה מרבים להשמיץ). עד אז נמנעו מקדונלד'ס וחברות רב־לאומיות לפעול בישראל מחשש לחרם ערבי. מאז שהחלה לפעול בישראל נמנעה מפעילות בשטחים משיקולים עסקיים. הסניף בישראל קיבל זיכיון לפעול רק בתוך שטחי הקו הירוק, וזאת הסיבה שאין סניף ברמאללה או אפילו במזרח ירושלים, שעבור מרביתנו אינה שנויה במחלוקת.
את קציצות הרשת ניתן לזלול באחד מ־186 סניפים בישראל. אחד מהם נמצא בים המלח, המקום הנמוך בעולם. לא בדקתי אם בחרמון יש סניף (כנראה שלא). בניגוד למקדונלד'ס, חברות ישראליות אחרות, כמו בייגל בייגל של יוניליוור או סודהסטרים, שהקימו מפעלים בשטחים, התקפלו בלחץ הראשון של בעלי המניות מחו"ל. יוניליוור ברחה מברקן לצפת, וסודהסטרים נטשה את מעלה אדומים לטובת הנגב, והן אינן היחידות. מקדונלד'ס מנגד מעולם לא פעלה בשטחים, כך שהטענות כלפיה בעיתוי הנוכחי תמוהות, למעט עניין המכרז. באותו הקשר, בלתי אפשרי לטעון שבנקים המסרבים לתת משכנתאות מחרימים את המתנחלים.
ואם בחרם עסקינן, המגזר החרדי הוא חניך מצטיין בתחום. הם מאיימים ללא בושה בחרם על אל־על במקרה שתעז לטוס בשבת, על בתי מלון שירחמו על האורחים ויגישו אספרסו בשבת בבוקר, ועדיין לא שכחנו את החרם של חסידות גור על פניציה.
לפורום נכי צה"ל, הממליץ לפסול את מקדונלד'ס, ראוי להזכיר שחופש הביטוי שמור גם לעמרי פדן. פדן, כמו נתניהו, הוא לוחם לשעבר בסיירת מטכ"ל שזכאי להשמיע את דעותיו. העובדה שתנועת שלום עכשיו, שאת הקמתה יזם, הפכה בחסות ביבי לתנועת שמאל לא לגיטימית, אינה צריכה לפגוע במקדונלד'ס.
עדיין לא ברור מה תחליט הנהלת רשות שדות התעופה. יש לקוות ששיקוליה יהיו ענייניים, שכן תנאי מכרז הזכיינות אינם כוללים חובת הפעלת סניפי מקדונלד'ס בשטחים.
ממקדונלד'ס ישראל נמסר: "לחברת אלוניאל, שפתחה בשנת 1993 בקניון איילון ברמת גן את הסניף הראשון של מקדונלד'ס במזרח התיכון, מעולם לא היה זיכיון לפתוח סניפים בגדה המערבית".
מפתח שוודי: סקוט בול נחת השבוע לביקור קצרצר ראשון בישראל. הוא תושב ארה"ב שעשה רילוקשיין לשטוקהולם. קודם לכן ניהל עסקים בטורונטו. הוא קיבל מחיים כצמן, בעל הבית של סיטיקון (Citycon) הפינית (שבשליטת גזית גלוב), הצעה שקשה לסרב לה.
בול חתם על הסכם לניהול סיטיקון, ובשלוש השנים הקרובות הוא יבלה במשרדי ההנהלה בשטוקהולם. עושה רושם שהוא נהנה מכל רגע. כצמן אירח אותו לביקור ראשון בישראל, שנועד ל"רוד שואו" ופגישות עם משקיעים מוסדיים, כמו בית ההשקעות פסגות וחברות ביטוח.
כשמדברים בישראל על קניונים כמו עזריאלי או מליסרון, מתקבל הרושם שמדובר במפלצות קמעונאות. אבל כשמדברים על Citycon, מדובר בענק אמיתי. החברה שולטת במרכזי קניות בשווי 4.5 מיליארד יורו בפינלנד, שוודיה, נורווגיה, דנמרק, ובטאלין בירת אסטוניה. היא נסחרת בבורסת הלסינקי ונחשבת לחברת הנדל"ן הגדולה בסקנדינביה, עם שווי שוק של 1.6 מיליארד יורו. בבעלותה 40 מרכזי קניות, שבהם מבקרים 170 מיליון איש בשנה. 350 אלף מהלקוחות משתמשים בערוצים דיגיטליים לצורך קניות.
לסקוט 30 שנות ניסיון בניהול השקעות ופיתוח פלטפורמות קמעונאיות בארה"ב, בקנדה ובאירופה. בתפקידו האחרון שימש כמייסד ומנכ"ל חברת LADS המתמחה בייעוץ נדל"ן וקמעונאות.
בראיון ראשון ובלעדי הוא מביע את התפעלותו מתנופת הבנייה והפיתוח בתל אביב. "זה מדהים ומלהיב. בהלסינקי לא רואים כל כך הרבה מנופים כמו בתל אביב, המזכירה לי את מיאמי. יש לה את הבאוהאוס וארט־דקו", הוא מוסיף.
כיצד נוצר החיבור עם חיים כצמן?
"פגשתי אותו דרך ה־Urban Land Institute. היינו באותה ועדה, וכך הכרנו. הוא חיפש מישהו שיעשה לו עבודת ייעוץ על ההשקעה שלו ב־Citycon שהייתה ב־2004. בדיוק עזבתי את חברת Starwood Capital. זה התחיל בעבודת ייעוץ, וכשהתחלנו לדבר על זה, אז תוך כדי שיחה זה הפך למעבר לשטוקהולם ולניהול החברה. בשטוקהולם מרוכז כל ההון של המדינות הנורדיות".
מה בעצם מייחד את אסטרטגיית ההשקעה שלכם?
"אנחנו הבעלים של קניונים עם מאפיינים מסוימים: בדרך כלל מדובר בקניונים גדולים, באזורים אורבניים גדולים. אנחנו מאוד אוהבים ערי בירה: הלסינקי, שטוקהולם, אוסלו, קופנהגן, טאלין. אנחנו נמצאים באזורים עם צפיפות אוכלוסין גבוהה עם קישור לתחבורה, וזה דבר חשוב מאוד במדינות הנורדיות. במקרים רבים הקניונים שלנו יושבים על תחנת רכבת או מחוברים ישירות לתחנת רכבת. אם חושבים על מזג האוויר, אז זה לא כמו בישראל שבה נעים להסתובב ברגל. מה שבאמת חשוב הוא אם אנשים יכולים להגיע אלינו בקלות בלי שיצטרכו ללכת שני רחובות".
באת מארה"ב ועכשיו אתה בשטוקהולם. האם שיטת הניהול של הקניונים דומה בכל העולם?
"היא דומה, אבל יש גם הבדלים. עבדתי באירופה ב־The Mills והיו לנו כמה קניונים. עבדתי תקופה קצרה גם בחברה בבעלות קרן ההשקעות אפולו, והיו לנו אלפי חנויות, כמו רשת בשם Claire's. כלומר, היה לי ידע מסוים על נדל"ן באירופה, אבל בשום אופן לא הייתי מומחה לארצות הנורדיות.
"אני לא יכול לדבר במקומו של כצמן. אבל אולי הוא חשב להביא מישהו עם תפיסה שונה על האופן שבו צריך לנהל, עם היגיון אחר. במדינות הנורדיות, בניגוד לישראל ולארה"ב, זו כמעט גסות רוח לנהל מו"מ קשוח. לכן חיים רצה שמישהו יבוא וממש יניע את העסק קדימה. הוא רוצה ליישם דברים שכבר קרו בישראל או בארה"ב ובבריטניה, ולא ממש הגיעו למדינות הנורדיות".
כולם, וכמובן גם בישראל, מדברים על אי־ביי ומהפכת אמזון. איך זה ישפיע על הקניונים והחנויות הקמעונאיות? אולי אנשים במדינות הנורדיות יעדיפו להישאר בבית ולא לצאת לשופינג באמצע החורף?
"אמזון והאינטרנט כבר השתרשו בארה"ב. האינטרנט השפיע על עסקים במדינות הנורדיות, אבל לא כמו בארה"ב. המגמות בתחום השופינג מגיעות למדינות הנורדיות בשלב מאוחר יותר.
"כולם מדברים על האינטרנט וההשפעה על קמעונאות, אבל הם בעצם מדברים על ביגוד. זה התחום שהושפע יותר מכל, ולא מדובר בכל הקמעונאות. כשאתה הולך לקנות מוצרי חשמל באמזון, אתה למעשה קונה מ־Best Buy, ואנשים לא מבינים את זה. אומרים שהאינטרנט משפיע על המכירות של ביגוד, אבל לא זו ההשפעה האמיתית.
"האינטרנט מספק לצרכן שקיפות מוחלטת לגבי תמחור. אני זוכר שפעם היו קונים בגד, מכפילים את העלות פי 2.5 ומוכרים אותו במחיר הזה. אבל היום הצרכן יודע איפה לקנות, וזה מפעיל לחץ עצום על קמעונאי האופנה מבחינת שולי הרווח. המרווחים הצטמצמו וחנויות שרווחיותן הייתה מצומצמת בעבר כבר לא יכולות להתקיים והרשתות מתחילות לסגור. הן לא צריכות כבר 1,000 חנויות, כי הן יכולות להסתדר עם 600. בארה"ב הלחץ הרבה יותר גדול, כי יש שם פי חמישה שטחי מסחר לנפש לעומת הארצות הנורדיות.
"ושוב, עיקר ההשפעה היא על אופנה וביגוד. אם תסתכל בקניונים בארה"ב, חנויות העוגן הן בעיקר בתחום הביגוד. אבל אצלנו בקבוצה רק 24% מהכנסות השכירות בפורטפוליו קשורים לאופנה. אז הרעיון שהאינטרנט יגרום לקריסה של קניונים לא מדויק. הוא יגרום לקריסה של קניונים גרועים שאין להם נדל"ן מעולה".
האם לא מופעל עליכם לחץ כמו בישראל להוריד את דמי השכירות לחנויות?
"בארה"ב יש לחץ כי צריך לסגור חנויות. אם יש לך קניון שולי באיכותו, יש עליך לחץ אמיתי להוריד את דמי השכירות. אבל אם יש לך קניון ממש טוב, כמו Roosevelt Field או 50 קניונים אחרים בארה"ב שקמעונאים חייבים להיות בהם, לבעלים יש יתרון. זה א"ב של מו"מ. אז הם מסוגלים לשמור על רמת דמי השכירות שהם גובים".
האם קיים דמיון מסחרי בין המדינות הנורדיות לישראל?
"אולי, אבל יש גם הבדלים. תחשוב על הקניונים שלנו. שוכרי העוגן שלנו הם סופרמרקטים. בדרך כלל יש שלושה סופרמרקטים. אנחנו מאוד מקושרים לתחבורה ציבורית ובמדינות הנורדיות נעשה בה שימוש רב.
"אני יודע שאצלכם בונים את התשתיות וזה יהפוך לחלק משמעותי בסגנון החיים שלכם. התחבורה היא כוח מניע עיקרי. לדעתי, זה העוגן הכי טוב בקניונים שלנו. את זה למדתי לפני הרבה מאוד זמן. הדבר הכי מאתגר הוא לגרום לאנשים להגיע לקניון שלך".
אז מה אתם עושים כדי למשוך אנשים לקניונים שלכם?
"כדי להביא אותם לקניון צריך לא רק תחבורה, אלא גם לתת להם את מה שהם רוצים - וזה תמהיל נכון של סחורה. צריך את הסופרמרקט, שהוא מאוד חשוב. תחשוב על זה שאם מישהו מגיע בתחבורה ציבורית ולא במכונית הפרטית, הוא לא יקנה מצרכים לכל השבוע כי הוא צריך לסחוב ברכבת.
"השירותים העירוניים הם רכיב מאוד מעניין בקניונים שלנו. לממשלות יש תקציבים גבוהים, כי במדינות הנורדיות לא מפחדים ממסים, ולכן הם לא נרתעים מלשכור שטחים בקניונים שלנו. באחד הקניונים הם לקחו קומה שלמה עם ספרייה, שירותי בריאות. חלק משירותי העירייה ניתנים שם. לעולם לא תראה דבר כזה בארה"ב".
איך נראים מחירי הנדל"ן בסקנדינביה? האם הם עולים כמו בישראל או מתייצבים?
"אם אתה מסתכל על ערי הבירה, שהן אזורי הליבה, המחירים עדיין בעלייה. הרבה אנשים רוצים לעבור למרכזים, ויש שם צמיחה. הצפי הוא ששטוקהולם תצמח ב־25% ב־20 השנים הבאות. האוכלוסייה של הלסינקי גדולה. צעירים מסיימים את הלימודים ואומרים לעצמם: אני רוצה לגור בהלסינקי. הערים נעשות יותר ויותר צפופות והן צומחות הכי מהר באירופה. זה דומה מאוד למה שקורה בישראל. הרבה אנשים רוצים לגור בתל אביב, בגבעתיים או ברמת גן. אף אחד לא רוצה להיתקע בפרברים בלי תחבורה או עבודה".
מיהם בעלי המניות העיקריים של סיטיקון?
"בעל השליטה היא חברת גזית גלוב המחזיקה ב־48.9%. בעלת המניות השנייה בגודלה היא CPP מקנדה, המחזיקה ב־15% מהחברה. שני בעלי מניות מוסדיים נוספים הם מהמדינות הנורדיות ושתי קרנות פנסיה: אחת פינית ואחת שוודית. כולם משקיעים נהדרים. אני מכיר את חיים כצמן. הוא ג'נטלמן אמיתי. למרות שגזית גלוב הם הבעלים, הם לא מתערבים ונותנים לנו לעבוד. אם אני צריך מחיים משהו, הוא נענה מיד".