קשה לדמיין קיץ ישראלי בלי יתושים ובלי איומי מלחמה, וכשהקיץ משתלב עם עונת בחירות חדשה - האיומים רק מחריפים. הפעם נרתמה גם קהילת המודיעין למאמץ ההפחדה, ומתריעה בימים האחרונים על כוונה איראנית לפעול נגד ישראל. אכן, יש אפשרות שאיראן תיזום התגרות נגד ישראל, כפי שכבר עשתה לא פעם בשנתיים האחרונות, אבל בין זה לבין מלחמה עוד גדול המרחק.
איראן יוצאת מגדרה בניסיונות למשוך תשומת לב אליה ואל מצוקותיה, ונתקלת עד כה בתגובה אמריקאית מפוהקת. שורת הפיגועים שיזמו האיראנים נגד מכליות במפרץ, פיגועים שבהם נעשה מאמץ לא לגרום לנפגעים, לא הביאו לתוצאה המקווה: מחירי הנפט לא זינקו, וארצות הברית נותרה באדישותה. אתמול עשו האיראנים עוד צעד והפילו מטוס אמריקאי לא מאויש, אבל ספק אם גם זה יגרום לאמריקאים להגיב.
טהרן, הקורסת תחת הסנקציות, מאמינה שרק מתוך משבר אפשר יהיה ליצור הידברות מחודשת עם ארצות הברית ולהביא לידי הקלה בסנקציות. אבל היא נזהרת מאוד מכל מהלך שיגרום לה לחוש את נחת זרועה של ארה"ב. האמריקאים מצדם לא מתכוונים להיגרר לפעולה שיש בה סיכון, ומסתפקים בינתיים בתגבור כוחות במפרץ.
על רקע הניתוח הזה, ובעקבות מידע שהגיע לישראל, נולדה ההתרעה מפני פעולה איראנית כלפינו. מרחב הפעולה האיראני מצומצם: חיזבאללה מאוד לא מעוניין לגרור את לבנון למערכה, ולכן נזהר שלא ליזום פעולות בגבול הצפון. היכולות האיראניות בסוריה מוגבלות: נותרו רק מעט ארגונים בדרום המדינה שיוכלו לשגר רקטה לעבר ישראל, וירי של טיל איראני ממרכז המדינה יוביל לתקיפה ישראלית רחבה של התשתיות האיראניות בסוריה.
הבכירים הישראלים שתודרכו בשבוע האחרון בידי אגף המודיעין של צה"ל יצאו מודאגים מהתדרוך: אמ"ן הציג תמונת מצב קודרת על סכנת ההידרדרות. אבל יש גם קולות אחרים הרואים התנהלות איראנית מחושבת וזהירה מאוד שלא לחצות את הסף. ככלל, כשמקשיבים להצהרות היוצאות מאמ"ן בתקופה האחרונה, קשה לדעת אם מדובר בהערכה מפוכחת או במאמץ של הארגון להישמע רלוונטי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעד השבוע הקפיד בתבונה להשאיר את ישראל מחוץ למתיחות במפרץ, כבר לא יכול היה להתאפק, וחזר לשגר איומים כשהוא מצטלם על רקע חיילים. אל ז'רגון האיומים המזרח־תיכוני שאימצנו בשנים האחרונות הוסיף נתניהו שם פעולה חדש שהמציא בעברית: הֶשְׁמֵד. רוצה לומר: לא רק אתם מאיימים בהשמדה - גם אנחנו יכולים.
היום שאחרי טראמפ
אבל עוד לפני שנצא להשמיד את האיראנים, הם יחזרו למשא ומתן עם ארה"ב. פשוט כי אין להם ברירה אחרת. הדילמה נמצאת כרגע במגרש שלהם: בעוד כעשרה ימים יצברו כמות אורניום מועשר החוצה את מה שמתיר להם ההסכם. אם ימשיכו - יגרמו גם לאירופה לפרוש מהסכם הגרעין וישקעו עמוק יותר. לכן הלחץ שלהם להגיע מהר להידברות עם ארה"ב.
גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ רוצה לחזור להידברות איתם, אבל הוא לא ממהר. חשוב לו שייכנסו אליה חלשים, כדי שניתן יהיה לאכוף עליהם הסכם גרעין חדש ומגביל הרבה יותר. זה ייקח זמן, אבל זה עוד יקרה.
בינתיים ידונו בשבוע הקרוב בירושלים בעתידה של איראן בסוריה עם היועצים לביטחון לאומי של ארה"ב ורוסיה. קשה להפריז בעוצמת ההישג הישראלי בעצם קיומה של ועידה כזאת כאן. אומנם היועץ לביטחון לאומי הרוסי ניקולאי פטרושב לא נחשב לקובע מדיניות במוסקבה, אבל הוא לא היה מתייצב לוועידה אילולא היה לו מנדט להגיע להסכמות.
ישראל וארה"ב יוכלו להעניק לרוסיה הכרה בשלטונו של הנשיא אסד. בתמורה תתבקש רוסיה לאשרר הבנות שכבר הוסכמו בעבר על יציאת הכוחות הזרים מסוריה. להסכמה כזאת, אם תושג, יהיה ערך הצהרתי בלבד: בסוריה נוכחים כיום איראנים, לבנונים (חיזבאללה), טורקים, אמריקאים ורוסים. למימוש הצהרה כזאת נדרשת הסכמה של כל החמישה, ובעיקר הצהרה של המארח - אסד - שתדרוש מהזרים לצאת מארצו. זה כבר חזון מרחיק לכת.
אין ספק שקיום המפגש החשוב הזה בירושלים לא היה מתאפשר ללא הברית ההדוקה בין הנשיא האמריקאי לישראל. אין גם ספק שטראמפ הוא הנשיא הידידותי ביותר שהיה לנו בבית הלבן. לנתניהו - ויותר ממנו, לשגריר רון דרמר - מגיע כל הקרדיט על הקמת הברית החשובה הזאת. אבל כמו שנשאלתי פעם אחר פעם השבוע בסיבוב הרצאות בקהילות של ארה"ב: "ומה אם הוא לא ייבחר שוב?".
במשך שנים הקפידה ישראל לשמר את תדמיתה כנושא חוצה מפלגות בארה"ב. היא טיפחה קשרים בשתי המפלגות וזכתה לתמיכה משני אגפי הקונגרס. בשנים האחרונות התמסרה ישראל לחלוטין לקשר עם טראמפ וזנחה את קשריה במפלגה הדמוקרטית, ובעיקר עם הדורות החדשים שלה.
למרות הסקרים הלא מבטיחים, עדיין לא מסתמן מועמד דמוקרטי שמאיים משמעותית על טראמפ בבחירות הקרובות. אבל אם לא בעוד שנה, הרי מתישהו יחזרו הדמוקרטים לשלטון בארה"ב. הידידות הנפלאה עם טראמפ היא נכס נדיר, אבל יש לו תאריך תפוגה. ישראל חייבת להתחיל להתכונן ליום שאחריו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13