חילופי הדורות בהנהלות הבנקים מכניסים את המערכת לעידן של אי־ודאות

1 דוח ברודט: נער הייתי וגם זקנתי, ולא זכיתי לחוות שבוע בנקאי כל כך סוער בהיבט הפרסונלי. זה היה שבוע של דרמות שבו מנכ"לים עוזבים וחדשים נכנסים, יושבי ראש דירקטוריונים נפרדים ומוחלפים באחרים - אך אתחיל בסיפור שפרטיו נחשפים כאן לראשונה. ביום שבו התכנסו הדירקטוריונים של בנק דיסקונט (בבניין ההנהלה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב) ובנק הפועלים (במלון "דן אכדיה" בהרצליה) לבחירת המנכ"ל, ערכה מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח מסיבת פרידה ליו"ר הדירקטוריון דוד ברודט. האירוע שנערך בנמל תל אביב (רדינג 3) היה סגור לתקשורת. רוסק־עמינח אינה בדיוק חובבת קבלות ואירועי פרידה "שמאלציים", אז מדוע הייתה מוכנה לבזבז מאות אלפי שקלים כדי לרצות את ברודט? היא בעצמה הסבירה באירוע את הסיבה: היא סיפרה על פרטנר אידיאלי שהעניק לה גיבוי במהלך כל כהונתה (ברודט עצמו מינה אותה), וכי בקומה שבה ישב (קומה 12 בבניין הנהלת הבנק בתל אביב) תמיד היה על מי לסמוך. 

מהאירוע גם ניתן היה ללמוד על חבריו של ברודט, ואפשר לכנותם אותם בשתי מילים - "דור המפא"יניקים". נצפו שם שר האוצר לשעבר בייגה שוחט, חיים (ג'ומס) אורון (חבר ועדת המינויים של הדירקטורים בבנקים), יו"ר בנק מזרחי טפחות משה וידמן, יו"ר בנק הפועלים לשעבר יאיר סרוסי, יו"ר בנק לאומי לשעבר מאיר חת, וכמובן היו"ר הנכנס של הבנק - סאמר חאג' יחיא.

בלטו בהיעדרם: יו"ר הדירקטוריון הקודם איתן רף והמנכ"לית הקודמת גליה מאור (שככל הנראה הייתה בביקור באופרה בחו"ל). לצד אלה היו אנשי עסקים שאינם נמנים עם קהילת הטייקונים, כמו נתן חץ. מנכ"ל הקאמרי לשעבר נעם סמל הנחה את האירוע בסגנון "חיים שכאלה": הוקרן סרט קצר עם אבו עלא מהרשות הפלסטינית, וסרטון הכולל ראיון עם ברודט שאותו ערך איש הטלוויזיה רוני קובן וכלל תמונות מהקריירה העסקית שלו. הצד האומנותי כלל מופע קצר של להקת הגבעטרון וקטע היתולי של שלמה בראבא והאקורדיון הנצחי. 

מהדברים שאמר ברודט התברר שמה שהשפיע על עיצוב חייו היה התייתמותו בגיל 4 מאביו, שנהרג בהפגזה בירושלים. גם בתו דנה עלתה לבמה וסיפרה על אביה. ברודט סיפר על חוויותיו כיו"ר הבנק ועל האירוע הטראומטי שקרה לו - ניסיון הסחיטה שהתרחש בבנק לפני מספר שנים, מה שגרם לו לא להירדם במשך שבוע. הוא התוודה על כך שבנק לאומי הפך בתשע שנות כהונתו לבית השני שלו. דירקטוריון בנק לאומי יתכנס ביום ראשון הקרוב לישיבת פרידה אחרונה מברודט, אז גם ייכנס חאג' יחיא לתפקיד באופן רשמי. 

אירוע הפרידה נחשב ליוצא דופן בנוף הבנקאי. בשנים האחרונות נמנעו הבנקאים מאירועים נוצצים. גרמה לכך הביקורת הציבורית החריפה, במיוחד מאז המחאה החברתית. איגוד הבנקים ביטל לפני מספר שנים את ארוחת הצהריים המסורתית שנערכה באחד מבתי המלון, כדי שלא לנקר עיניים. אם בכל זאת לברודט נערך אירוע כזה, ניתן לומר שהוא אכן הטביע את חותמו בבנק. הוא פורש אחרי עשייה ציבורית ועסקית יוצאת דופן. כששאלתי אותו לאן פניו מועדות ומה התחנה הבאה בקריירה, הוא השיב שבשלב זה אין לו תוכניות עסקיות. עם זאת, הבטיח להמשיך בפעילותו הציבורית, כמו תפקידו כיו"ר קרן ירושלים.

2 בנקאות דור 4.0: המעבר הבין־דורי בניהול המערכת הבנקאית אינו עניין של מה בכך, והדבר בולט במיוחד בבנק הפועלים. ועדת האיתור בראשות היו"ר עודד ערן (שאמור היה להיבחר אתמול לתקופת כהונה נוספת) עשתה מאחורי הקלעים עבודה לא פשוטה. לראשונה הובילה הוועדה חשיבה עצמאית לחלוטין ולא העדיפה מועמד שסומן מראש. 

מנכ"ל הבנק אריק פינטו, שהופיע בפני הדירקטוריון, ניסה להוכיח בכל כוחו את חשיבות ההמשכיות הארגונית ואת החיוניות למנות מישהו שצמח בבנק. כל דירקטוריון נורמלי חייב היה להקשיב לטיעוני המנכ"ל. פינטו הבין שבנושאת מטוסים פיננסית כמו בנק הפועלים, אין הלוקסוס להמר על מנכ"ל מבחוץ. הניסיון האחרון היה ב־2003, כשאלי יונס הוצנח לבנק, והוא הסתיים בכישלון. יונס נאלץ לעזוב לאחר שאיבד את האמון של בעלת הבית שרי אריסון.

למרבה ההפתעה ועדת האיתור התעלמה מההיסטוריה ושברה את המסורת. שלושת חברי הוועדה הטריים בבנק המליצו על מינוי מנכ"ל שאמור לחרוץ את גורלם של 10,000 עובדים. מינוי כזה הוא על גבול ההימור. מנכ"ל בנק הפועלים דור 4.0 מונה משתי סיבות: האחת היא שהבנק נותר ללא בעל בית (אריסון), וכשאין את רוח המפקד - איש הישר בעיניו יעשה; שנית, ועדת המינויים כללה את דליה לב, חברה בכירה באלפיון העליון במועדון בעלי ההון. בעבר הייתה מחוברת למשפחת רקנאטי, לבינו צדיק ולאחרונה גם לאירית איזקסון. הדומיננטיות של לב בוועדה עודדה את חבריה לרעות בשדות זרים ולחפש "כוכבים" מבחוץ. הם העפילו למנכ"לית הבנק הבינלאומי סמדר ברבר־צדיק, זימנו את מנכ"ל דיסקונט ניו יורק אורי לוין, וחיזרו אחרי מנכ"ל ישראכרט לשעבר דב קוטלר.

ברבר־צדיק ענתה בשלילה. לוין, שהיה מועמד מוסכם על כל הצדדים, הבריז ברגע האחרון ולא התייצב לפגישה המכרעת עם יו"ר הוועדה. הוא העדיף את דיסקונט וזכה למחיאות כפיים מלילך אשר־טופילסקי. קוטלר לא נבחר פה אחד, דבר חסר תקדים במערכת הבנקאית. אומנם אין עוררין על מקצועיותו, ומינויו יאושר בסופו של דבר גם בפיקוח על הבנקים, אך עם זאת הוא מזכיר בהתנהלותו את יונס, שגם הוא הוצנח מבחוץ. קוטלר זהיר, ובניגוד לקודמיו הוא לא "סחבק" או איש של צ'פחות וחיבוקים. כמו אחיו התאום עופר, הוא משדר קצת שחצנות המהולה ביהירות. קוטלר לא התמחה בגניבת סוסים, ולא ברור איך יצלח את אתגר המגעים מול ועד העובדים הקשוח. כניסתו עשויה לזעזע את הדנ"א בבנק. הניחוש שלי הוא שבסוף הדרך סביר שמרבית חברי ההנהלה יישרו קו איתו, אבל בהזדמנות הראשונה הם יעזבו.  

מנהלי הבנקים החדשים יצטרכו להציג קבלות עסקיות, אחרת הם יהפכו לפיקדון בנקאי מסוג עובר ולא שב. האתגר הגדול של אורי לוין מדיסקונט יהיה בחירה במנכ"ל המתאים שיחליף אותו בניו יורק. ככלות הכל מדובר בהשקעה הפיננסית הגדולה ביותר של הבנק.

אם לוין וקוטלר, שהרוויחו יותר מ־2.5 מיליון שקל בשנה (גובה מגבלות שכר הבנקאים), מוכנים לעזוב הכל כדי להצטרף לאתגר הלא פופולרי של ניהול בנק, כנראה שמשהו בוער בעצמותיהם. מבחינה זו הם חסרי תקנה. הם לא הגיעו להחתים כרטיס ולארגן קוקטיילים עם הלקוחות העסקיים. זאת אינה תוכנית עבודה. מטרתם להטביע את חותמם ולהוכיח לכל העולם שלמרות הספקות הם מצליחים להתמודד עם האתגר גם תמורת 2.5 מיליון שקל לשנה.

הבנקאות בעולם המנכ"לים דור 4.0 תהיה שונה ממה שהורגלנו לה. הם לא יהיו מנהלים "דומיננטיים", אלא כאלה שהגיעו לעבוד. הפיקוח מצד הדירקטוריון יהיה הדוק כמו מכנסי ג'ינס בגוף גבר שמן. אחת לרבעון הם יחויבו להציג קבלות ולהצדיק את האמון. אם ייכשלו, תור המועמדים להחלפתם ארוך מתמיד.

לאומי הוא היחיד שנותר ללא מחליף לרוסק־עמינח. להערכתי, המועמד להחלפתה יגיע מבחוץ. מנכ"לית לאומי עוזבת על רקע מערכת יחסים רעועה עם חדוה בר, המפקחת על הבנקים, שהייתה בעבר כפופה אליה. כפי שחשפתי השבוע, פגישת הפרידה של מנהלי הבנקים מבר לפני כשלושה שבועות הייתה טעונה ביותר. במהלך הפגישה סירבה מנכ"לית לאומי להיכנע לבקשת המפקחת ולהפקיד את הטלפון הסלולרי שלה (אגב, לא ברור מאיפה נובע חוסר האמון הקיצוני הזה). החלטורה החדשה של רוסק־עמינח בקבוצת ההייטק 8 Team לא תהיה יחידה. בדרך מחכה לה ג'וב רציני הרבה יותר שעדיין לא נחשף.

3 קצר בתקשורת: ההחלטה המהותית ביותר שקיבל שר התקשורת החדש דודי אמסלם, חוץ מהביקור בדואר ישראל, הייתה פרסום מכרז התדרים לדור 5 בסלולר. זה קרה זמן קצר לאחר שהשר החדש הבהיר לכל העולם שהתקשורת לא מאוזנת, שהיא חד־צדדית ושיש צורך בתחרות. אכן, תוצרת לא רעה למי שנמצא בתפקיד בקושי עשרה ימים. 

עוד לפני שהשר למד את מידת המורכבות של שוק התקשורת, וחודשיים לפני הבחירות, הוא יוצא במכרז שהיתכנותו העסקית מוטלת בספק. אמסלם צריך לחשב מסלול מחדש. הפיתוי הגדול במכרז לחברות הסלולר הוא קבלת מענק של 500 מיליון שקל להקמת הרשת, תשלום מוזל לתדרים ודחיית תשלום דמי הרישיון. אגב, יש לקוות שמשרד התקשורת מתואם עם אגף התקציבים באוצר, שלא מוותר בקלות על הכסף.

בכל מקרה, ההטבות הן טיפה בים. הדירקטוריונים של חברות הסלולר חייבים לבדוק את ההיתכנות העסקית של השקעת מאות מיליוני שקלים, ואם יש סיכוי שאי־פעם הם יראו את הכסף. לו אני דירקטור בסלקום, פרטנר או פלאפון, ספק אם הייתי מאשר השתתפות במכרז. עוד לפני דור 5, הייתי מברר אם ההשקעה בדור 4 בכלל הצדיקה את עצמה. 

המצב בסלקום הוא הבעייתי ביותר. החברה גוררת נכון להיום בעיות נזילות גדולות עם חובות בהיקף 2.5 מיליארד שקל. ברבעון הראשון של 2019 הפסידה 19 מיליון שקל, ולא אופתע אם התחרות בענף והמשך השחיקה במכירות ובדמי המינוי ימשיכו להשפיע לרעה, וההפסד ברבעון השני (הדוחות יפורסמו בעוד כחודש) יזנק ל־30 מיליון שקל ואולי יותר.

סלקום מדממת, ובזמן שמדברים על קיצוץ בהשקעות, הדבר האחרון הדרוש לה כעת הוא דור 5. בוועד העובדים בהובלת מיה יניב הדעתנית מוטרדים, ויש להם סיבות טובות לכך. לפני חודשיים נענו לבקשת המנכ"ל ניר שטרן וויתרו על תוספות שכר. במקומם קיבלו אופציות שלפי מחירי המניה הנוכחיים שוות אפס. הנהלת סלקום צריכה להיות מרוצה מהעובדה שיניב נמצאת בפוזיציה של יו"ר הוועד. היא מוכנה לעשות להנהלה גם את העבודה הפוליטית השחורה. היא מזכירה את מירי רובינו, יו"ר ועד עובדי בנק לאומי.

כך או אחרת, ללא הזרמה כספית מצד בעל הבית בסלקום, אין סיכוי שהחברה תשקיע בדור החמישי מאות מיליוני שקלים, רק כדי לגלות שמפעיל וירטואלי "רוכב" על ההשקעה חינם אין כסף. כדי שאדוארדו אלשטיין יפתח את הכיס, משרד התקשורת - בתיאום אגף התקציבים - חייב לעשות פעולות מקדימות ובראשן ויתור על דמי השימוש בתדרים הנגבים מחברות הסלולר, בהיקף 350 מיליון שקל לשנה.

ואולי הגיע הזמן לאפשר מיזוג עם אחת מחברות הסלולר (רצוי הגדולות). במשרד התקשורת טוענים שהם לא יתנגדו למהלך כזה. ויש דרכים להקלות נוספות, לו רק משרד התקשורת היה מתרצה. נכון שייתכן שחבילת הכל כלול הייתה עולה 55 או 65 שקל לחודש ולא 40 שקל, אבל אז היינו מקבלים רשת אמינה ומודרנית. רק רשת מודרנית תוכל להכיל את כל החידושים הטכנולוגיים של מדינת הסטארט־אפ כמו ווייז, האפליקציות למיניהן ושידורים חיים ממופעי רוק. 

כל מה שכתבתי לגבי סלקום נכון, אם כי במידה פתוחה, גם לגבי פלאפון. חברת הסלולר הוותיקה היא חלק מקבוצת בזק. אומנם זאת לא בזק של פעם, אבל עדיין מדובר במותג התקשורת המוביל במדינה. אבל בזק הנוכחית בהובלת שלמה רודב פועלת רק משיקולים עסקיים. אם הם אוכלים קש בפארסת פריסת הסיבים האופטיים, מדוע שיהמרו על דור 5?

החברה הבשלה ביותר להשקעה בדור החמישי היא פרטנר בניהול איציק בנבנישתי. מצבת החובות שלה סבירה ולא יהיה לה קושי במימון ההשקעה. עם זאת, בנבנישתי הודיע שהכניסה לדור החמישי לא תיעשה בכל מחיר ושהוא מבקש ללמוד את התנאים. אז הגיע הזמן שבמשרד התקשורת, וגם באגף התקציבים באוצר, יפנימו שתחרות בכל מחיר מזיקה בסוף הדרך לצרכן. חייבים להתעורר שם לפני שאחת מחברות הסלולר תכריז על חדלות פירעון ואלפי עובדים ייזרקו לרחוב.

4 השקל מתחזק: נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הרגיש השבוע את משמעות התפקיד ועד כמה לכל פיפס שיוצא מפיו יש תוצאות מיידיות בשטח. כשירון אפשר למחלקת המחקר להציג את תחזיתה, הכוללת העלאת הריבית בחודש הבא ולא שלל את זה על הסף, השווקים ובראשם הדולר פעלו במהירות. בעוד בארה"ב הנגיד מדבר על הפחתת ריבית, אצלנו מרכלים על העלאה. וחוץ מזה, ישנה ההפתעה הגלומה בתחזית יוצאת הדופן. 

אגב, האנליסטים מוציאים את עצמם בחודשים האחרונים מופתעים ללא הפסקה. ההפתעה בתחזית מחלקת המחקר היא דוגמה אחת בלבד. השבוע הופתעו החזאים ממדד יוני שצנח ב־0.6%, וחודש לפני כן ממדד מאי שזינק ב־0.7%. בדיסקונט, שם כבר העריכו שהריבית תעלה במהלך 2019, מופתעים מסביב לשעון 24/7. השקל המשיך גם השבוע במגמת ההתחזקות. לאחר שלפני שנה היציג כבר חצה את ה־3.65 שקלים, היציג בשבועיים האחרונים ירד מתחת ל־3.55 שקלים. 

הנגיד אינו נמנה עם חסידי ההתערבות במה שמכונה "השווקים הפתוחים" (או במילים פשוטות לקנות דולרים). מדיניות רכישת דולרים הייתה לנו בעשור האחרון בשפע, אך התוצאות מאכזבות. בזמנים קשים השער היציג אף ירד מתחת ל־3.5 שקלים. סביר שגם ברמות הנוכחיות הנגיד לא ימהר להתערב, אף שאינו אדיש למתרחש. עם זאת, הוא פחות מתרגש מקודמתו קרנית פלוג, כי הוא קיבל משק במצב טוב יחסית. לכן יש לו הלוקסוס שלא לפתוח את הארנק ולהתחיל לקנות דולרים. אחרי הכל, מפעלים לא נסגרים בהמוניהם והיצוא לא קורס. ההפך: רמת האבטלה ירדה ל־3.6%, שפל של כל הזמנים, ורק שיביאו עוד ידיים עובדות. היצוא בעלייה מתמדת, וקשה להאמין שהנגיד יעשה צעד מוניטרי דרמטי לפני הקמת הממשלה.

מי ששוב בלחץ מהמצב הם התעשיינים. לאחר שנתיים של שקט תעשייתי, חזרו ראשי התעשייה לפרסם אזהרות רווח על השקל החזק ותוצאותיו ההרסניות ליצוא ולצמיחה. זה כבר מתחיל לשעמם. במכתב מהשבוע קורא שרגא ברוש לנגיד לפתוח את הארנק ולקנות דולרים: "מתחילת השנה התחזק השקל מול סל המטבעות ב־5.5%, ב־5% ביחס לדולר, וב־7% ביחס ליורו. לשקל החזק השפעה על היצוא והתפוקה והשפעה הרסנית על הצמיחה ועל התעסוקה. בעוד הסחר העולמי בסחורות מתרחב ב־3.1%, היצוא נסוג 2% במונחים ריאליים", הזהיר ברוש.

התעשיינים בדקו ומצאו שהשפעת התחזקות השקל מתחילת 2019 תביא לירידה של 1.4 מיליארד דולר ביצוא בשנתיים הקרובות. אז נכון שהיצוא התעשייתי נבלם, אבל כאמור יצוא הסחורות והשירותים נמצא בצמיחה של 8% לשנה. הגיע הזמן שהתעשיינים יתחילו לעבוד על המחרטה ולא על הממשלה ובנק ישראל. יש להם הן הכלים הפיננסיים המתאימים והן האפשרות לגדר את עסקאות היצוא. מאזן התשלומים אינו מצדיק פעולות דרסטיות למרות האזהרות.

וחוץ מזה, עם כל הכבוד לתעשייה, ויש הרבה כבוד, הדולר המוחלש מסייע להפחתת יוקר המחיה, וזה ערך שחייבים להביא בחשבון, במיוחד בשנים האחרונות.

5 אוויר פסגות: חזאי כלכלי דומה בעיקרון לחזאי מזג אוויר. המפות הסינופטיות של בית דגן הן נתוני המקרו־כלכלה של אנשי הפיננסים, המגיעים מבנק ישראל ומהאוצר. העובדה שסטטיסטית חזאי מזג האוויר מדייקים יותר, אינה מרפה את ידיו של אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי והאסטרטג של פסגות, שמנהל השקעות בהיקף 200 מיליארד שקל. גרינפלד נחשב לחזאי מהימן, והוא מבחינתי הכתובת לשמיעת ההערכות שהוא מעניק למנהלי הר הכסף.

"התפקיד שלי הוא לא לתת עצות כלכליות אלא להעריך כמה שניתן במדויק ובהתבסס על הנתונים הקיימים, מה הם הולכים להחליט", ממקם גרינפלד את מקומו בהיררכיה הפיננסית. שבוע סוער (לא מבחינת מזג האוויר) עבר עליו ועל חבריו. נגיד בנק ישראל ניפק בשבוע שעבר תחזית ריבית מבולבלת שאף אחד לא העריך מראש. המדד לצרכן היתל בהם וירד ב־0.6%, בניגוד לתחזיות. מחירי הדיור עלו, אך בחישוב שנתי ירדו. ומה יהיה עם הדולר?

"מדובר בנתון הכלכלי היחיד שאת התחזית לגביו אני לא מוכן לתת. היציג יכול לנוע בין 3 שקלים ל־5 שקלים וכל מספר אפשרי. שום נתון כלכלי לא יכול לקבוע איך יתנהג הדולר. רבים וטובים ניסו לפני ונכשלו", מודה גרינפלד. אבל גם הודעת הריבית התקופתית של הנגיד הותירה אתכם מבולבלים. אתה מהבודדים שהעריכו שהריבית לא תעלה וכעת יש סימני שאלה.

"למרות הודעת הריבית אני עדיין חושב שהריבית לא תעלה ולו ניתן היה, היא הייתה גם יורדת. בארה"ב ובאירופה מורידים ריבית, והנגיד מודה שלמטבע ולכלכלה הגלובלית יש משקל גבוה בשיקוליו. אחרי פרסום המדד, האינפלציה עדיין עמוק בצד התחתון של היעד. אם זה המצב, השאלה היחידה היא מדוע בנק ישראל לא אומר מפורשות שהריבית לא תעלה. התשובה קשורה לבעיית הגירעון שעדיין לא נפתרה ומה צעדי הממשלה אחרי הבחירות. לבנק המרכזי קשה להתחייב שלא להעלות ריבית ולסנדל את עצמו כשהגירעון שעלול להעלות את האינפלציה, גבוה מ־4%".

"לזכותו של הנגיד ייאמר שהנגיד הבהיר שהתחזיות של מחלקת המחקר אינן של הוועדה המוניטרית אלא תחזיות של מודל קבוע. אפשר להתווכח על השאלה מדוע בכלל מפרסמים תחזיות של מחלקת המחקר במקביל להודעת הוועדה המוניטרית, אבל אלה תחזיות לגיטימיות. אני לא מבין על אילו הנחות התבססו אנשי מחלקת המחקר כשהעריכו שהריבית תעלה בחודש הבא. אני באמת לא יודע. ההודעה הסותרת וההתפתחויות בחו"ל הביאו לתיסוף השקל, למרות שהדולר נחלש מול כל המטבעות ברגע שיו"ר הפד פאואל הודיע על הפחתת ריבית הדולר".

"גם כשהריבית לא יורדת, השקל ממשיך להתחזק. אם בארה"ב יש הרבה לאן לרדת, הריבית אצלנו יכולה לרדת לכל היותר ל־0.1%. אבל לדעתי הריבית לא הולכת לשום מקום. וכמו שכבר אמרתי, חכמים וגדולים ממני גילו שהקשר בין כלכלה, ריבית ושער החליפין הוא מאוד חלש, ולכן אין טעם לחזות את התנהגות הדולר".

"כבר באוגוסט 2018 טענתי שהגירעון הולך לכיוון 4% תוצר ואז צחקו והתייחסו אלינו כאילו נפלנו מהירח. כרגע כבר מדברים על גירעון של 4.5% ואולי יותר. השאלה הגדולה היא איך סוגרים אותו והאם בכלל צריך לסגור אותו, ואין תשובה חד־משמעית. אצלנו יחס החוב־תוצר עדיין נמוך. העולם בדרך להאטה שתשפיע גם עלינו, ולכן לא בטוח שדווקא בעיתוי זה נכון לשמור על גובה גירעון. ייתכן שצריך להתאים אותו כלפי מעלה כדי להכביד עוד יותר על המשק. ייתכן שזה העיתוי המתאים לטפל בגירעון.

"להערכתי, בכל זאת יוחלט על צמצום הגירעון, ולא להישאר עם גירעון של 4.5% כשהיעד ל־2020 היה 2.5%. הפער של 2% בין היעד

למצב בפועל עומד על 30 מיליארד שקל. לדעתי, בסוף יוחלט להעלות את יעד הגירעון למשהו כמו 3.5%. במקביל יקצצו כמה שאפשרי, כי צד ההוצאה הוא די קשיח. מדובר על משהו כמו 2־3 מיליארד שקל. שאר הכסף יגיע מצד ההכנסות. נראה כמעט בוודאות העלאה של 1% במע"מ, העלאת מסים, ביטול של פטורים ממס, ביטול הפחתות המכס של כחלון ותוכנית הצהרונים. אני מעריך שגם צפוי ביטול פטור מס על השכרת דירות, והסעיף הזה בלבד יביא לתוספת הכנסה של 1.5 מיליארד שקל".

"אני מעריך שתוכנית מחיר למשתכן תצומצם, ואת זה כבר רואים בתחילת עליית מחירי הדיור. מחיר למשתכן הצליחה להקטין את הביקוש והיא השפיעה באופן זמני, אבל הבעיה היא שאת צד ההיצע לא הצליחו לפתור. לא רואים גידול בהתחלות בנייה. עד שיגיעו לקצב התחלות בנייה של 60 אלף יחידות דיור לשנה, אני לא רואה את בעיית מחירי הדיור נפתרת".

"הבורסות ימשיכו להיות חיוביות בגלל הכלכלה הישראלית ובגלל שבארה"ב יורידו ריבית. אבל בניגוד למצב מלפני שנה־שנתיים, המומנטום יואט בגלל המצב באירופה וסין, שם רואים סימני האטה. מפת סיכונים תושפע גם מנושא מלחמת הסחר, הברקזיט והמצב באיטליה. לגבי קופות הגמל, אני לא מאמין שבמחצית השנייה של 2019 הן יניבו 7% נוספים או קרוב לכך, אבל המגמה תמשיך להיות חיובית".

"למרות העלייה ברמת הסיכון, המגמה החיובית תימשך אבל צריך להיות זהירים יותר. מניות צריך לצמצם רק בתרחיש אחד: רק אם העולם נכנס למיתון, אבל כרגע מדובר בהאטה בלבד. עם זאת צריך להיות קצת יותר 'דפנסיביים' ולבחור היטב את סוגי ההשקעה במניות ובאיגרות חוב. בישראל יש מצב ייחודי. מצד אחד ריבית בנק ישראל לא תעלה. מצד שני, למרות מדד יוני, האינפלציה קצת עולה. זה אומר שהריבית הריאלית נמוכה יותר ומבחינת הפירמות הבורסאיות מדובר בחדשות טובות. איגרות החוב שלהן הופכות לאטרקטיביות יותר".