במשך 18 שעות, בין שבת לראשון, נראה היה שישראל יצאה להתקפה מתואמת על איראן וגרורותיה בשלוש חזיתות: סוריה, לבנון ועיראק. למעשה, זו הייתה הצטלבות מקרית של שלושה אירועים שלא היו קשורים ביניהם, אבל האפקט המצטבר של התקיפות, ובעיקר של התקיפה המיוחסת לנו בביירות, עשוי לסמן את סופן של 13 שנות השקט המבורך בגבול הצפון, ומקרב אותנו לראשונה זה שנים לסכנת מלחמה מול חיזבאללה.
מכל התקיפות שיוחסו לישראל בתחילת השבוע, ההחלטה לשלוח רחפנים חמושים לביירות ולפגוע בציוד נדיר של חיזבאללה היא הדרמטית ביותר, ומסמנת שינוי חד במדיניות הישראלית. מאז מלחמת לבנון השנייה נמנעה ישראל מלתקוף בגלוי בלבנון. פעם אחת, בפברואר 2014, חרגה ישראל מהמדיניות הזאת ופגעה במשלוח נשק איראני כשכבר היה על אדמת לבנון. חיזבאללה הגיב בשורת מתקפות בגולן ובהר דב, ומאז קיבלה ישראל את כללי המשחק שקבע
חיזבאללה: הימנעות מוחלטת מפעולות קינטיות בלבנון, ובתמורה - חופש פעולה לתקיפות בסוריה.
הפגיעות היעילות במשלוחי הנשק האיראני שעברו דרך סוריה דחפו את חיזבאללה לנסות להקים מפעלים לייצור טילים מדויקים על אדמת לבנון. ישראל ניסתה לסכל את זה בחשיפת המפעלים מעל במת האו"ם ובפעולות חשאיות, אבל ההצלחה הייתה חלקית. חיזבאללה הנחוש המשיך במאמץ והחל כבר להכין את התשתית למתקן תת־קרקעי שבו הוא יוכל לייצר בעצמו טילים מדויקים מחומרי גלם, ללא תלות במשלוחים מאיראן.
מי ששלח את הרחפנים לתקוף את מערבל הדלק היקר שהביא חיזבאללה מביירות, רצה לאותת לחיזבאללה שתקופת החסינות בלבנון הסתיימה. הרחפנים שתקפו את הציוד נשאו איתם מטען חומר נפץ קטן, אבל זה הספיק כדי להוציא אותו מכלל פעולה ולעכב את הפרויקט שלהם לפחות בשנה. ייקח לאיראן לא מעט זמן לייצר מערבל חדש שכזה.
חיזבאללה לא העריך אל נכון עד כמה הוא חשוף, והחנה את המערבל התמים למראה בחניון פתוח. כמה ימים לאחר מכן הוא אמור היה לרדת למתקן חסין, תת־קרקעי, כלומר חלון ההזדמנויות לתקוף אותו היה מצומצם. מי שקיבל את ההחלטה לפגוע בו ידע שמדובר בהרבה יותר מאיתות. זו הצהרה ברורה על שינוי יחסינו עם חיזבאללה. בהחלטה הנועזת הזאת יש מרכיב סיכון משמעותי - יהיה מחיר לתקיפה הזאת.
קצת לפני שהתפוצצו הרחפנים בביירות הגיע ראש הממשלה נתניהו לקריה ושהה בבור עם ראש המוסד יוסי כהן והרמטכ"ל אביב כוכבי. הביטחון שלו לקבל החלטות אמיצות נשען לא מעט על היצירתיות והתעוזה של כהן, כמו גם על הגישה הלוחמנית של כוכבי. התקיפה המוגבלת בביירות וגם חשיפת פרויקט הטילים של חיזבאללה נועדו להגיד ללבנונים: ישראל לא רוצה מלחמה, אבל גם לא תסבול הקמה של פרויקט כזה בלבנון.
בלם היד
כל זה התרחש שעתיים לאחר שחיל האוויר השמיד חוליה של אנשי חיזבאללה שהכינו פיגוע רחפנים עבור כוח קודס בסוריה. את הסימטריה הזאת של רחפנים שמושמדים בסוריה ורחפנים שנוחתים בביירות - לא היה אפשר לצפות מראש. החוליה של כוח קודס עמדה להוציא בתוך שעות ניסיון פיגוע נוסף, וההחלטה לתקוף אותה הייתה מתבקשת. אגב, דקות לפני שהושמדה הווילה בכפר עקרבה, שבה היו שני אנשי חיזבאללה, יצאו מהמקום מספר אנשי משמרות המהפכה האיראניים וניצלו מגורל דומה.
ואם זה לא הספיק, בערב יום ראשון מותקפת שיירה של המיליציה הפרו־איראנית חאשד שעבי בדרכה מעיראק לסוריה. ייתכן שהשיירה הזאת נשאה איתה מל"טים חמושים שהיו אמורים להיות מוצבים בסוריה נגד ישראל. תשעה מאנשי המיליציה נהרגו בתקיפה באזור אל־קאעם, בהם מפקד בכיר במיליציה. גם במקרה הזה, ההחלטה לתקוף הייתה מתבקשת.
ה"ניו יורק טיימס" חשף השבוע שהתקיפות שמבצעת ישראל בעיראק מתבצעות בכלי טיס בלתי מאוישים שממריאים מאדמת עיראק. מעבר לנזק הביטחוני שגורם הפרסום הזה (בהנחה שהוא מדויק), הוא מוביל אותנו לחיכוך קשה עם שותפינו האמריקאים. אחרי שתי תקיפות של בסיסים בעיראק שיוחסו לישראל, הטילה הממשלה העיראקית מגבלות על טיסות צבאיות בתחומה. האמריקאים גם חוששים שבעקבות התקיפות 5,000 החיילים שלהם שעדיין נמצאים על אדמת עיראק יהפכו למטרות עבור האיראנים.
הפנטגון כבר הוציא השבוע הודעה לא נעימה לאוזניים ישראליות, שמכירה בזכותה של עיראק להגן על ריבונותה. לישראל אינטרס ברור למנוע מעיראק להפוך לפלטפורמה לשיגור טילים לעברנו או לנתיב להברחות נשק לסוריה ולבנון. אם ישראל עומדת מאחורי הפעולות האלה - הרי שלא רחוק היום שבו ארה"ב תמשוך את בלם היד ותעצור אותן.
בתוך יממה ספגה איראן 11 הרוגים מקרב בני בריתה, אבל מה שבעיקר העלה את הקצף על שפתיו של נסראללה הוא הפעולה בביירות. בנאומו הוא הקל במשהו על אנשי המודיעין שלנו כשהגדיר את גבולות התגובה שהוא מתכנן: היא תבוא מאדמת לבנון, לא מסוריה ולא בחוות שבעה (הר דב). במהלך כל השבוע הפציצה אותו ישראל במסרים שייזהר שלא להביא למלחמה שתמיט חורבן על לבנון. תשובת אנשי חיזבאללה למסר הזה הייתה: "נגיב, אבל בלי להיגרר למלחמה".
אפשר להניח שכבר לפני כמה ימים פרס חיזבאללה את אנשיו לאורך הגבול כדי לאתר נקודות תורפה בצד הישראלי. עכשיו הוא מתלבט מה תהיה תגובה מספיק כואבת, אבל כזאת שלא יהיה בה סיכון למלחמה. חיזבאללה כבר למד על בשרו שעל חטיפה ישראל לא יכולה להבליג. אבל כשהרג בינואר 2015 שני לוחמי גבעתי במארב ליד הר דב, כנקמה על חיסול ג'יהאד מורנייה - ישראל הגיבה בתגובה מינורית.
המארב שפרס אז מומחה הנ"ט של חיזבאללה שיגר מספר טילי קורנט לעבר שיירת גבעתי, אבל שיגר אותם בהדרגה ולא במטח אחד, מה שאִפשר לרוב החיילים בשיירה להימלט. גם אז הבין נסראללה שהרג של עשרה חיילים הוא לא משהו שישראל תוכל להכיל, לכן מנעד התגובה הקרובה שלהם צפוי להיות בין שני האירועים האלה. פעולה נגד מטרה צבאית, אבל לא קטלנית מדי ולא ניסיון חטיפה.
נסראללה מבין את יכולות הסיכול הישראליות וייזהר מפעולה שעשויה להיכשל. ירי מנגד, של נ"ט או של צלפים, הוא דרך פעולה בטוחה יותר. הוא עשוי גם לנסות להוכיח שיש לו כבר יכולות של דיוק ולשגר טיל כזה לעבר מטרה צבאית. כרגע הוא יושב עם סרגל ומנסה למדוד עד כמה רחוק הוא יכול ללכת בלי להסתכן במלחמה.
בסוף הקיץ ב־2006 הודה נסראללה שלו היה יודע לחזות את תגובת ישראל על חטיפת שני החיילים - היה נמנע ממנה. גם על האמירה הזאת הוא התחרט, אבל את הלקח הוא זוכר היטב. אם ישגה שוב במיסקלקולציה - ישראל עשויה להשמיד את שאר רכיבי פרויקט הדיוק שלו. לא חיזבאללה ולא ישראל רוצים בעימות רחב. גם אנחנו וגם הם מבינים את כוח ההרס העצום שגלום בצד השני. האתגר בשבועיים הקרובים יהיה להימנע מלגלוש למלחמה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13