נסראללה סיפר לשומעיו שקרים, ובנה עבורם נרטיב של ניצחון

ישראלים נוהגים לייחס לחסן נסראללה מידה רבה של יושרה. המהדרין ישוו אותו למנהיגינו ויגידו כי בכל הקשור לשקר ואמת, עדיף הוא על פניהם. מעטים יודעים כי ברצותו, יודע מזכ"ל חיזבאללה לכופף את העובדות לצרכיו. חיזבאללה היא תנועה בעלת מוסדות, מדינה בתוך מדינה, הנרדפת מבית ומחוץ ומנהלת מאבק קיום מרגע לידתה. מניפולציות של מידע ועיגול פינות הם כלי הישרדות עבור כל פוליטיקאי, קל וחומר עבורה. 

השקר וההסתרה במצבי דחק מעוגנים בפסיקות הלכה באסלאם, וידועים כאמצעי חשוב במיוחד אצל מיעוטים המצויים בסכנה. גם יהודים במדינות ערב, עד לימים אלה, מסתירים את זהותם ואף נושאים שם בדוי, שמא הריבון או הבריון ירצו לעשות בהם שפטים. 
 

את התדמית הנקייה המיוחסת לו גרף נסראללה לא בשל היצמדותו לעובדות, אלא כי הצליח לכאורה לקיים הבטחות. בינואר 2015 הרג צה"ל שישה איראנים ומומחי חיזבאללה בסוריה. מנהיג חיזבאללה הבטיח תגמול, ואנשיו הרגו קצין וחייל של צה"ל. בקיץ 2006 "הבטיח" נסראללה כי מובילי המלחמה נגדו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, הרמטכ"ל דן חלוץ והשר עמיר פרץ, ישלמו מחיר על אותה המערכה. אחרי שחלוץ התפטר בטרם עת ואולמרט הסתבך בפלילים, לא היה מאושר ממנו. 

הוא מעולם לא נתפס משקר בפומבי. בנאומיו ובראיונותיו הכל מחושב, והוא אינו נוהג לפטפט עצמו לדעת. נכון, יש רגעים שבהם גם האירוניה מתאבדת. בפברואר 2005, זמן קצר אחרי רצח רפיק חרירי יצא נסראללה וספד למנהיג שאבד. הוא כינה אותו "שהיד", שיבח את הפטריוטיות שלו, וגילה כי נהג להיפגש עמו באינטימיות הרחק מהתקשורת. מעטים ידעו באותם ימים מה שיתגלה אחר כך, כי אנשיו הם אלה שרצחו את חרירי, לבקשת בשאר אסד ובשירותו.  

השבוע הזה סיפק לנו שיעור בהלכות דיפלומטיה על פי נסראללה. ביום שני הוא הופיע בציבור, בפעם השנייה בתוך תשעה ימים, והשתבח בניצחון קטן על צה"ל. בירושלים, לעומת זאת, נשמו לרווחה והתגאו בניצחון קטן על חיזבאללה. כולנו מכירים את תרגיל ההונאה עם המסוק ואת הודעת ראש הממשלה, כי אף חייל לא נשרט. משימת חיזבאללה להורגם אכן נכשלה, אבל זה לא הפריע לנסראללה, בנאומו למחרת, לתאר מפלה ישראלית למהדרין.

כמו מחבר מותחנים, הוא פירק את האירוע והרכיב אותו מחדש לפי צרכיו. לשיטתו, חיילי צה"ל נטשו את המוצבים. "לא רק התחבאו במקלטים, אלא פינו אותם, ברחו", אמר בפליאה תיאטרלית, "זה יותר מכפי שציפינו". הוא קבע כי ביישובי הצפון, בעומק חמישה עד שבעה קילומטרים מהגבול, ישבו כולם מפוחדים במקלטים. הרחובות, לטענתו, נראו כערי רפאים. "ראיתם בטלוויזיה, לא רק אני אומר", היתמם, "לא נראו בהם ידיד ולא אוהב, לא מכונית, לא אופנוע, לא אופניים. לא מוכר ולא קונה. שום דבר. כולם מתמגנים בבתיהם, ופותחים את דלתות המקלט". הוא טען כי הפעולה הצליחה, ותיאר אותה כניצחון של לוחמיו. הסרטון שצילמו אנשיו ובו נראים שני טילים מתפוצצים בקרבת הרכב הצבאי, סייע לו מאוד להוכיח זאת. 

תגובת צה"ל לאחר האירוע הייתה מוגבלת לאזור התקיפה. עובדה זו שימשה בידיו לטעון כי ישראל במכוון לא רצתה להסלים, משום שפחדה מפני הידרדרות. "הדבר הכי חשוב שקרה הוא שהפיגוע יצא לפועל והצליח, ואף בכיר ישראלי לא בא ואמר: אם תפתחו באש, או תשלחו טיל, או תהרגו או תפצעו, או תתקפו, נגיב בחומרה", אמר נסראללה וצחקק, "אבל הכי הרבה קרה במסרים הדיפלומטיים. אמרו (לנו) שהישראלי לא יסבול אף ירי, שהוא יהרוס את לבנון ויחזיר אותה לתקופת האבן". לסיכום הוא טען, כי השבוע ראינו את ישראל המפוחדת, המכונסת בעצמה, ולכן זו הוכחה מוחצת, כי ישראל חלשה מקורי עכביש. כך, אם כן, נבנה הנרטיב: אזרחי הצפון אחוזי אימה, חייליהם נמלטו, חבריהם נפלו טרף, ומנהיגיהם משותקים. 

העלילה שהניח נסראללה בפני שומעיו מופרזת ומתובלת בפרטים כוזבים, אבל נסראללה הוא פוליטיקאי, ופוליטיקאים דוברי אמת תמצאו בעיקר באגדות. ההמונים בביירות, בכפרי השיעים בדרום לבנון ובבקעה הלבנונית לא עקבו אחר העיתונות הישראלית. הוא ותחנות השידור שלו חזרו שוב ושוב על עיקרי הנרטיב, ואפשר שהצליחו להנחילו. בישראל, עד כמה שזה מפתיע, צריכים להיות מרוצים. בשביעות הרצון שביטא סתם נסראללה את הגולל על האירוע, ולמעשה פטר את עצמו מהמשך תגובה.

אז מי ניצח, ישראל או חיזבאללה? ונסראללה, האם הוא צודק או משקר? עד כמה שזה מפתיע, התשובה אינה מוחלטת. אם אתם מאלה הסופרים גופות, ישראל ניצחה. היא הרגה שניים מלוחמיו ולא ספגה אבידות. אם העימות עם חיזבאללה מתנהל גם מחוץ לשדה הקרב, אזי האיש עם המצנפת אסף כמה נקודות. צה"ל נכנס לדריכות גבוהה בגללו, גייס מילואים, הזרים כוחות והיה שרוי במצב ספיגה. ועל העיקר לא דיברנו. יושבי הרכב הצבאי לא נפגעו, אבל מערך ההתגוננות של צה"ל נפרץ.

אנשיו של נסראללה מצאו את הטרף, התבייתו עליו ושיגרו לעברו את הטילים. משהו בתפעול המנגנון השתבש בשניות האחרונות, אבל צה"ל עמד לאבד חמישה חיילים. עבור נסראללה, להכניס מעצמה אזורית, בעלת צבא חכם וחזק, למתח רב, לכסיסת ציפורניים, לגלים פתוחים ולעיסוק בלתי פוסק במכה שתבוא - זה הישג. 

ביום ראשון נפלה בחיקי הזכות לפרסם בגלי צה"ל סיפור הלקוח מאחורי הקלעים של היחסים בין ישראל, חמאס וקטאר. השליח הקטארי לאזור, מוחמד אל־עמאדי, הודיע במפתיע כי בכוונתו לקצץ מחצית מסכום הסולר לחשמל שהוא מקצה עבור תושבי הרצועה. את הסולר הזה קונה קטאר מחברת אנרגיה ישראלית, והוא נשלח במכליות מדי יום לרצועה. שלושה מיליון ליטרים בשבוע. עמאדי החליט לקצצו לכדי מיליון וחצי. עמאדי חתום על חוזה שבו הוא מתחייב לספק את הסכומים הללו עד סוף השנה. משמעות הקיצוץ היא הפחתה מיידית של החשמל לשש שעות ביממה בממוצע. בירושלים ובעזה זעמו. הסולר הוא גורם מייצב ברצועה. 

הידיעה עשתה כנפיים בתקשורת הפלסטינית והגיעה לעזה. אסמאעיל הנייה ידע על הקיצוץ מבעוד מועד, אבל מרגע שדלף העניין, הוא חשש מפני לחץ ציבורי. הוא התקשר לקטארי וביקש תשובות. עמאדי חזר בו מהחלטתו, ועוד באותו ערב פרסמה לשכת הנייה הודעת הרגעה לתושביה. נאמר בה, בשם עמאדי, כי אכן הוא הודיע על קיצוץ המימון במחצית, אבל עשה זאת כצעד של מחאה כלפי ממשלת ישראל. מדוע? כי ישראל עצמה החליטה להעניש את חמאס בשבוע שעבר. אחרי ירי הרקטות לשדרות הוחלט בירושלים לשלוח לעזה שש מכליות בלבד ביום, מחצית מן המשלוח היומי. ביום ראשון השבוע הוסרה הסנקציה.  

טענתו של השליח הקטארי מופרכת. הסיבה שבגללה הכריז על צמצום המימון אינה צעד הענישה הישראלי אלא יחסיו העכורים עם הצדדים. אל־עמאדי לכוד ביניהם. הוא מבקש להשקיע מיליונים נוספים ברצועה, בתשלום לפקידי ממשל בעזה, או בשדרוג מערכת החשמל, אבל ישראל מטילה על כך וטו. חמאס, מצד שני, תובעת ממנו לגלות נדיבות אסרטיבית. בייאושו, קרס הברנש תחת הלחץ, ועשה דבר שטות.   

השבוע זכינו לדון בענייני אמת וכזב במקום לבכות חיי חיילים שקופחו או להיערך לאלימות ברצועה שהייתה עשויה לפרוץ ביתר שאת. מה הלקח מכל זה? לשקר יש רגליים. כדי לרקוח עלילה מלאת חורים, או למכור להמונים סיפור שלא קרה - אין דבר העומד בפני רצונו של פוליטיקאי.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל