לא כך קיווה הרמטכ"ל לראות את שנתו הראשונה כחייל מס' 1 של צה"ל. המשבר הפוליטי העמוק שבו נמצאת ישראל גם לאחר הבחירות אינו מבשר טובות. ובמה שמסתמנת כתקופה המתוחה ביותר בשנים האחרונות, מעזה ועד הצפון, ברור לו ולמערכת הביטחון שהם זקוקים לשר ביטחון במשרה מלאה.
כוכבי תכנן להתחיל את השנה הראשונה שלו כרמטכ"ל עם שינויים גדולים בצבא: משינוי תפיסות מבצעיות ועד לביצוע רפורמות מרחיקות לכת במבנה צה"ל ובבניין הכוח שלו. בימים אלו לא פחות מ-20 צוותים ממשיכים לעבוד על התוכנית הרב שנתית הבאה של צה"ל. התוכנית מבטאת את דרך ניהול משאבי הצבא בחמש השנים הקרובות, ולא פחות חשוב - מתווה את הדרך ואת הכיוונים העתידים שהרמטכ"ל מסמן, ואשר יקבעו את מאפייני הצבא בעתיד הרחוק. אולם בפועל, כך מעידים קצינים בכירים בצבא וגורמים נוספים במערכת הביטחון - התחושה היא של התנהלות במערכת של מצלמות סגורות.
הכל נשאר בתוך הבית: דיוני עומק, ישיבות צוותים, אסטרטגיה ומדיניות. בשל המציאות הפוליטית התוכנית הרב שנתית "תנופה", שאמורה הייתה להיות המצפן של כוכבי, נראית רחוקה למימוש. חסרונה יעיב על היכולת של צה"ל במימוש התקציב השנתי שלו וישפיע על הניהול השוטף, מהתנהלות יומיומית ועד לקיום תוכניות רחוקות טווח.
כמו במרבית המשרדים הממשלתיים, המשבר הפוליטי מותיר צלקות עמוקות גם במשרד הביטחון. אבל במקרה הזה הבעיה היא לא רק של תקציב. למשרד הביטחון, כמו גם לצה"ל נדרש שר ביטחון במשרה מלאה, גורם שיחבר ויקשר בין הדרג הצבאי והבטחוני לממשלה ולמערכת הפוליטית. נכון, היו בעבר ראשי ממשלות שהחזיקו גם את תיק הביטחון, אבל הקוקטייל שכולל משבר פוליטי, מציאות ביטחונית מורכבת וקרב משפטי של ראש הממשלה לקראת הגשת התצהירים, משאיר את המשרד ואת צה"ל ללא ממונה ישיר. אפשר רק להניח שמנכ"ל המשרד, אלוף (במיל.) אודי אדם עדיין לא פרש לענייניו האישיים רק מתוך גילוי של אחריות אישית וכדי לא להשאיר את ראשי האגפים והעובדים יתומים לחלוטין.
בשקט יעידו קצינים בכירים כי מה שנכון לניהול ענייני המשרד ולעיסוק בבניית התוכניות העתידיות של צה"ל, נכון גם לכל הקשור לניהול הנושאים המבצעיים השוטפים. בין ראש ממשלה שמחליט כי ערב הבחירות הוא הזמן הנכון להכריז על סיפוח עתידי של בקעת הירדן לבין הדרג המקצועי בטחוני שאינו מבין את חשיבות המהלך וחושש מהתלקחות מיותרת ביהודה ושומרון, אמור היה להיות גורם מתווך. שר ביטחון שיקיים דיונים מקצועיים, ישמע את חוות הדעת, ימפה את האיומים לצד ההזדמנויות ובסופו של דבר יקבל החלטות או המלצות ובדרך לא ישכח שבדמוקרטיה הישראלית גם לקבינט חשיבות רבה.
בהרבה מאוד נושאים התחושה בצבא אינה נוחה. רצף האירועים בשבועיים האחרונים, מהכרה על סיפוח הבקעה ועד כמעט מלחמה בעזה הוציאו החוצה את מה שמדברים עליו בשקט ורק בחדרי חדרים. צה"ל והרמטכ"ל מצאו את עצמם לא פעם אחת כמי שמקבלים את העדכונים לאחר שהחלטות כבר התקבלו.
אפשר להניח שלא כך קיווה הרמטכ"ל שיראו היחסים שלו עם ראש הממשלה בשנתו הראשונה בתפקיד. יש לא מעט בכירים לשעבר במערכת הביטחונית בישראל הסבורים כי מידת ההשפעה והסמכות שאותה מעניק ראש הממשלה לראש המל"ל מאיר בן שבת, חורגת מהפרופורציות הנכונות, כך גם העיסוק של ראש המוסד בנושאים אסטרטגיים, שבעבר היו תחת סמכות צבאית.
התזוזה של הקו האדום
במדינה דמוקרטית הממשלה היא זו שמפקדת על הצבא וצה"ל בוודאי אינו זה שמנהל את הממשלה, אבל בתוך כך אמורים להיות סדר ושיטה ודרך לקבל החלטות, לאחר קבלת חוות הדעת מהגורמים המקצועיים. בניגוד לביקורת נגד ראש הממשלה הקושרת בין אופן הפעלת הכוח הצבאי בעיקר בצפון הארץ לבין הקשרים פוליטיים - לטענות אלו לא נמצאו הוכחות בשטח. גם בצבא הדפו את הטענות על התערבבותם של שיקולים פוליטיים בצרכים מבצעיים שהביאו על פי פרסומים זרים להרחבת הפעילות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, בעיראק ובלבנון. בצה"ל דוחים בתוקף את הקשר בין השיקולים הפוליטיים ערב הבחירות לבין התקופה המתוחה בצפון.
אבל החשיפה החשובה השבוע של העיתונאי עמוס הראל מ"הארץ", על כך שראש המל"ל הכין את יו"ר וועדת הבחירות לאפשרות לדחיית הבחירות בשל מבצע צבאי בעזה וחשיפתו על עמיתי בן כספית על האופן שבו נתניהו קיים התייעצות קבינט טלפונית כדי לקבל מהשרים אישור לצאת לפעולה בלי לשתף את גורמי הביטחון – הן כבר פרק אחר ביחסי הצבא וראש הממשלה.
זהו אינו משבר שאפשר להעלים כמחיקת משפט מלוח מחיק, שנתניהו חובב את השימוש בו. עיתוי הפרסום, ערב בחירות, יכול להיות שיהפוך בידי נתניהו כניסיון מכוון לפגוע בו. אני מרשה לעצמי להניח שכוכבי הזהיר לא ביקש את הפרסום, אבל רבים בתוך המערכת ראו בפרשה זו קו אדום שאסור שתהפוך לעניין שבשגרה.
יש המעוניינים לפרש את האירוע כדוגמה נוספת לבעיית המשילות בישראל: ראש הממשלה רצה תגובה חריפה לירי הרקטות לעבר אשדוד, אבל היועצים המשפטיים וצה"ל עצרו אותו. אבל האמת רחוקה מהספין: לרגע לא הייתה מחלוקת על כך שבסמכות ראש הממשלה והקבינט להורות לצה"ל לתקוף בעזה, גם אם ההשלכות הן באיום במלחמה.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והפרקליט הצבאי הראשי אלוף שרון אפק, יחד עם הרמטכ"ל עשו את הנדרש מהם כאנשי המקצוע: בפעם הראשונה בדרישה שההחלטה לתגובה חריפה שעשויה להוביל למלחמה תעבור דרך דיון הקבינט, ובפעם השנייה בהבהרה כי דיון קבינט טלפוני ללא הצגת תמונת המצב על ידי גורמי הביטחון הבכירים, אינו מקובל.
השרים בקבינט שהשתתפו בדיון הטלפוני הבהול ידעו לספר בימים לאחר מכן שמבצע צבאי ברצועה הוא רק שאלה של זמן. בשנה וחצי האחרונות נורו יותר מ-1,800 רקטות לעבר ישראל מרצועת עזה. רק במאי, בזמן ההסלמה האחרונה נורו יותר מ-700 רקטות וארבעה אזרחים ישראלים נהרגו, אחד מהם מירי טיל קורנט בפגיעה מכוונת ברכב אזרחי בכביש. יש סיכוי סביר שאפילו מדינה ניטרלית כמו שווייץ הייתה מוכנה לצאת למלחמה בתנאים דומים. אלא שגם עכשיו הצפון עומד בראש סדר העדיפויות של ישראל, כפי שידע נתניהו להסביר ולא פעם אחת כשהחליט לא לצאת למערכה בעזה.
את השאלות מה השתנה הפעם הזו ממשיכים לשאול בשקט בצבא: מדוע שתי הרקטות שנורו לעבר אשדוד בזמן עצרת בחירות של ראש הממשלה, שבוודאי לא הייתה אמורה להיות מועברת בשידור חי, היו בבחינת הקו האדום שעד אז לא נחצה, גם אחרי אירועים ביטחוניים חמורים הרבה יותר. בצה"ל מבינים שהעימות בעזה הולך ומתקרב, אבל מתקשים להבין מדוע מה שנדחה עד היום משיקולים פרגמטיים של ראש הממשלה וצה"ל, השתנה דווקא בערב הבחירות. לא הבינו, והתעקשו לשאול שאלות ולדרוש את ההליך התקין - ובכך ביצעו את תפקידם.