אזרחים יקרים. אנחנו אחרי מערכת בחירות שנייה, קשה, מתוחה, מאתגרת והכי גורלית למדינה, לפחות מאז הבחירות הגורליות האחרונות שהיו פה לפני ארבעה חודשים. ואני יוצא ממנה דווקא מאוד מעודד ואופטימי/מבואס ופסימי/תשוש וריאלי מתמיד. אבל דווקא משום שניצחנו/רק מפני שהפסדנו/במיוחד משום התיקו שהגענו אליו - אני מרגיש מחויב/חש מאולץ/סתם כי אין לי מה לעשות כרגע, לבוא אליכם האזרחים ולהגיד לכם קודם כל תודה. 
 
אבל לפני זה, אולי מילה לכל הפעילים שעזרו לי לנצח/כל הפרזיטים שסייעו לי להפסיד/כל השותפים שהיו איתי בכישלון - חברים, בלעדיכם זה לא היה קורה!
נכון, אני המנהיג, אני הובלתי, אני הפנים של הניצחון המזהיר הזה/הפרצוף של הכישלון המפואר הזה, אבל אם לא אתם - היינו נמצאים במקום אחר לגמרי. אז בזכותכם/באשמתכם/בגללכם/בגינכם אני ניצב כאן הערב, ורוצה להודות לכם מקרב לב/להאשים אתכם ורק אתכם.
 
בימים האחרונים אני עסוק בלענות לטלפונים של אנשים שאוהבים/שתומכים/שמגדפים/שעומדים להתאבד - ואני רוצה לעודד את כולם. אני קשוב לכם, ושומע את הקולות של אלה שתמיד היו בעד ועכשיו הם נגד, ואלה שהיו נגד והיום הם עוד יותר נגד. באשר להבטחות הבחירות, זה נכון שאמרתי שלא נשב עם החרדים/עם הליכוד, בלי נתניהו/עם כחול לבן, בלי לפיד/עם הערבים, בלי בל"ד/עם ימינה, בלי הקיצוניים - אבל צריך לזכור שהתנאים השתנו/שמה שרואים מכאן, לא רואים משם/שלא חזינו/שלא הבטנו/שלא צפינו/שלא הבנו בזמן/שאנחנו די אהבלים באופן כללי.
 
וכן, זה נכון שגילחתי את השפם/פיזרתי את השיער/הורדתי את הפלולה/לקחתי מעצבת אופנה וקיבלתי שלושה דרקונים מדורין אטיאס - אבל האחריות היא קודם כל עליי/האשמה היא קודם על השותפים שלי. 
 
אזרחי ישראל - אני רוצה לפנות אליכם ולהגיד לכם, ופה אני פונה באמת לכולם, גם לאזרחים הערבים/החרדים/הציונים דתיים/החילונים האשכנזים/הסטלנים המגניבים/אוהבי "דה וויס" ושוחרי "מאסטר שף": נכון שהבטחתי/אכן אמרתי/היה ניתן להבין מדבריי כאילו אוריד מסים/שאביא את השלום/שיהיה חינוך חינם מגיל אפס/שכולם יהיו מאושרים/שיהיה פה טוב/שאבנה דירות לצעירים/שאשיג MRI לכל מי שצריך/שנביס את איראן/שנשמיד את חיזבאללה/שנמגר את חמאס/שנעביר את עוטף עזה לרמת גן/שנפצפץ את כל אויבינו ונפזר קונפטי על הפריפריה כך שירגישו כאילו הם בפסטיבל רוק בלוס אנג'לס של שנות ה–70.
 
אבל כרגע, עם כל הצער בכך, זה לא עומד לקרות/בעת הזאת אין מצב/בעידן הזה חבל על הזמן. והאמת היא שאם אקיים רק חלק מההבטחות, הולך להיות פה מה זה רע/כאילו ממש קטסטרופה/יעני יותר גרוע ממה שהיה פה אי־פעם. 
 
אז נכון שאני חייב לעשות את כל מה שלאל ידי כדי להיטיב עם העם/למען הביטחון/לשפר את החינוך/בשביל עתיד קשישינו - אבל כרגע כולנו ניאלץ להדק את החגורה/להצטמצם בהוצאות/להוריד קצת בשומנים/להפחית את הצריכה/להתנזר מפחמימות/להפסיק עם גלידת קורנטו פעם ביומיים - אחרת נלך לקראת קריסה/בור/תהום/אבדון/כאוס מוחלט. אין צורך למחוא כפיים/קריאות הבוז מיותרות.
 
אני יודע, אזרחים יקרים, שתכף יבואו הציניקנים/שמיד יגיעו מי שיתקפו אותי מימין/שעוד רגע יגיחו אלה שינגחו אותי משמאל ויצטטו לי את מה שאמרתי פעם, לפני 48 שעות: שלא אשב/שלא אתן/שלא אאפשר/שלא ייתכן/שבחיים לא אסכים/שתקראו את השפתיים שלי/שלעולם לא/שאף פעם/שנשבע באמא/שאין מצב/שנגעתי באדום. אבל כשהבטחתי את הדברים, זה מה שחשבתי אז/זה מה שרונן צור אמר לי להגיד/זה מה שהסקרים הראו/זה מה שהעם רצה/דעתי הוסחה בגלל אויבים מבית/מוחי השתבש בשל משימת הקינוחים של ונסה. אבל עזבו אתכם מהעבר, בואו נחשוב על העתיד. 
 
והעתיד חברים, יכול להיות טוב. אני באמת מאמין בכך. בימים הקרובים נעמוד על עקרונותינו/נילחם על עמדותינו/נתפשר על מה שלא דמיינו/נתגמש באבי אבינו. ולא, זה לא למען כיסא/תפקיד/סגן תפקיד/משנה לסגן תת־תפקיד ברוטציה עם שנוא נפשי - זה הכל למענכם. כי רק בשביל זה ניצחנו/הפסדנו.