מרוב פרפרזות כנראה שכחנו, אבל ימים נוראים אינם ימים שבהם מרגישים נורא או שבהם מתרחשים דברים איומים, אלא ימים של יראה. יראת כבוד, יאמרו חלק, יראת השם או יראת שמיים, יאמרו אחרים. אבל לא משנה אם בחילונים או בדתיים מדובר - אנחנו לא באמת שם כרגע. לפחות לא מספיק.
אל תוצאות הבחירות, למשל, יש להתייחס ביראת כבוד. על אחת כמה וכמה אל תוצאות הבחירות בסיבוב השני. אבל עד כה נראה שהכבוד נשמר בראש ובראשונה לספינים, והוא גדל ככל שהפוליטיקאים מנוסים יותר. גם אל הליך משפטי יש להתייחס ביראה, אבל במסגרת הקמפיין למען חברה מפולגת נראה ששתי האפשרויות הדומיננטיות הן להרשיע מראש את בנימין נתניהו בפלילים או לבטל הכל כי ברור שמשפט צדק כבר לא יהיה.
אם יש יתרון כלשהו לכחול לבן, הוא טמון דווקא בניסיון הפוליטי הדל יחסית של חבריה. הם חוזרים בהם, מתמהמהים לענות ומתייעצים; רמטכ"לים שמצטיירים כטירונים. אולי פשוט שכחנו איך נראים אנשים שעדיין סובלים מתסמינים של אינטגריטי, למרות ניסיונם להשתלב בפוליטיקה. 

אומרים שההחלטה לבטל את הפגישה שתוכננה למשא ומתן עם הליכוד נועדה רק כדי לפנות את הבמה לכותרות על השימוע. ספין נחמד כדי להשיג יתרון תודעתי. אבל הספינים של כחול לבן הם ילדותיים לעומת הספינים של המנוסים מהם. כשעתיים לפני המהדורות המרכזיות שיגר נתניהו ציוץ שבו טען שיאיר לפיד מונע מבני גנץ לקדם ממשלת אחדות כי זו תגזול ממנו את הרוטציה. לאחר מכן קבע פגישה עם אביגדור ליברמן, ובסביבתו התחילו לפזר רמזים על הבאות. כך שוב הוטה השיח לפוליטיקה של ספינים על הרכבת ממשלה ופחות על השימוע. וכרגיל, שכחנו מהעיקר ומהעובדות. 
הספינים ממכרים אך מייגעים, ועם הזמן מאבדים מיעילותם. שוב ושוב נאמר השבוע שאי אפשר להתעקש על ״הבלוק״ ולהקביל בין כחול לבן לבין בלוק הליכוד-יהדות התורה-ש״ס-ימינה, כי גם כחול לבן היא רשימה שהורכבה משלוש מפלגות שונות. הרי גם הליכוד מורכבת משלוש מפלגות שרצו ברשימה אחת, כי היא בלעה לתוכה את כולנו וזהות.
ציוץ הרוטציה ייאלץ להתחלף בתיאוריית קונספירציה מסוחררת חדשה, שכן את הרוטציה הדמיונית עם גנץ הפריך לפיד. כמו כל בר דעת, גם לו היה ברור מזמן שהפלונטר הפוליטי ייפתר רק בממשלת אחדות של כחול לבן והליכוד, שבה הרוטציה בין שתי המפלגות (שהיא מסובכת בפני עצמה) תבטל את כל תוכניות הרוטציה האחרות.
לזכותו של נתניהו ייאמר שהוא לפחות פועל על פי מה שהבטיח לבוחריו: הוא התחייב שלא ללכת לממשלת אחדות אלא רק לממשלת ימין-חרדים, וזה מה שהוא מנסה לעשות, אף שאין לו די מנדטים לממשלה צרה, וגם אין לו עוד יכולת להתל במפלגות שיצטרפו לממשלתו ולפצל אותן כפי שעשה בעבר. מחוץ לבלוק כבר אין אמון במילתו. 
באשר לליברמן, בינתיים הוא דבק בהבטחתו לכפות ממשלת אחדות בין כחול לבן לליכוד, גם במחיר שלא יצורף אליה. אבל אם לבסוף הוא יצטרף באמתלה ספינולוגית כלשהי לממשלת הלכה משיחית תמורת הבטחות כלשהן לסחטנות מופחתת מצד המפלגות החרדיות, זה לא יהיה סתם ספין, אלא מרמה והפרת אמונים נגד 310 אלף איש שהצביעו לו. 
זו המציאות שאיתה צריך להתמודד.
בינתיים נבחרינו בוחרים להתמודד באמצעות מלחמה על הנרטיב, כאילו מה שמשנה זה מי יהיה אשם בבחירות שלישיות, ולא האפשרות למנוע אותן. משחק ההאשמות הוא משחק בניחוח בינלאומי על תודעה שאין לה אחיזה במציאות, ע״ע הברקזיט: משאל העם שלא יכול להתממש למרות ההכרעה. 
ב־2019 הנרטיב שעשוי לנצח בפנטזיה נכשל בחיים האמיתיים. לא בכל תחום כדאי לשאוף ללמוד מהאנגלים, וגם לא מהאמריקאים. בארה"ב פצחו הדמוקרטים בהליך הדחה נגד נשיאם דונלד טראמפ, למרות ידיעתם שזה ייעצר בסנאט ושאין לו באמת היתכנות. המטרה היא לאו דווקא ההדחה עצמה, אלא להכין  את קמפיין הבחירות ב־2020 שבו ידברו על הליך ההדחה. גם זו בחירה בספינים ובנרטיבים במקום במהות.
החזרת השפיות למערכת 
עשרת ימי תשובה הם ימים של חשבון נפש ושל בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו. די מביך כלפי המסורת היהודית שכך אנחנו מבלים אותם, אבל עוד יש זמן לשנות. המשמעות של ימי תשובה, למי שלא הבין, היא לא להטיף  למישהו אחר שהוא צריך לעשות חשבון נפש, אלא לעשות חשבון נפש בעצמך ולשנות את התנהלותך בהתאם למסקנות. 
תהליך כזה לא יזיק גם בתקשורת, שמבחינתה מה שחשוב הוא רק להוציא כותרת, גם במחיר של העצמת אמירות וניתוקן מכוונתן המקורית. השתתפות העיתונות הממסדית במחול הספינים הפכה מפיתיון קליקים סנסציוני לאמצעי שוחק שיוצר אדישות. בין האיומים הדרמטיים ובין האג׳נדות, נושאים חשובים שוב הולכים לנו לאיבוד. 
כך הזנחנו את הדוח על 19% מתושבי הפריפריה שמוותרים על שירותי בריאות כדי שיהיה להם מה לאכול. כך נבלעה השבעת 120 חברי כנסת חדשים בתוך הבלגן, מה שגורם לכהונתם להיראות כעומדת על כרעי תרנגולת. כך גם התייחסנו להיקפי מעשי הרצח במגזר הערבי - בהאשמות הדדיות במקום בשיתוף פעולה ובמעשים. (הגם שלזכות הח״כים הערבים ייאמר שבמשהו הם כן השתלבו - בהתנערות מאחריות ובבחירה להשתתף בהפגנות כאילו היו אזרחים פשוטים, במקום לנצל את הכוח הפוליטי שקיבלו מהציבור כדי לשנות את המצב.) ממשלת אחדות נדרשת בדיוק בגלל כל אלה: החזרת השפיות למערכת כולה. האמון בין שתי המפלגות הגדולות דרוש כדי להשיב מעט אמון בין הרשויות ובתוך העם. לא קל לחזור לדבר אחרי ברוגז כה ממושך, אבל הפתרון מונח לפנינו - גוש מרכזי מתון של שתי המפלגות הגדולות, שאליו ניתן יהיה לצרף מפלגות אחרות. במקביל, כבוד למתווה הנשיא שפירושו פרידה מהאמירה "לא נשב עם נתניהו״, ופתיחות להסכם על נבצרות למי שכל כך בטוח בחפותו. זו לא תהיה ממשלה אידיאלית לאף אחד, ודווקא משום כך  תהיה אידיאלית במצב שאליו נקלענו.
לכאורה זה פשוט. פשוט אבל מסובך. יש שלוש מפלגות שיקבעו אם תהיה לנו ממשלה או אם נלך לבחירות שלישיות, שיחזירו אותנו בדיוק לאותו המקום. כך שבעשרת ימי התשובה האלה בליכוד אפשר לעשות חשבון נפש לגבי הכבוד המוגזם לספינים, וכדי לבנות מינימום של אמון - לבוא בכנות ולבד למו"מ לאחדות. בכחול לבן אפשר לעשות חשבון נפש על הדרישה להיפרד מנתניהו לפני שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. ובישראל ביתנו חשבון נפש יכריע אם אכן תכפה ממשלת אחדות והמילה היא זו שתנצח הפעם, או הציניות.