האם הפריחה הכלכלית העולמית הנוכחית עומדת לפני סיומה?

משברים כלכליים פורצים, והם אינם מודיעים מראש על סיום תקופתה של פריחה עסקית שיכולה לנבוע מסיום מחזור עסקים או ממעשי איבה ומלחמות בקנה מידה רחב. עתה, ניטש ויכוח בעולם: האם אנחנו מצויים כבר בתוך משבר כלכלי, עם זרמים תת־קרקעיים שטרם בצבצו ופרצו החוצה, או שהמשק העולמי עדיין תחת שליטה וניווט מחזור העסקים של ממשלות ובנקים מרכזיים בעולם?

מחזור העסקים האמריקאי נמצא בהתרחבות עסקית מזה 123 חודשים ברציפות - שיא. מדובר בהתרחבות העסקית הארוכה ביותר מעולם, כלומר, מאז שהמכון לגאות ושפל, NBER, מפרסם את ממצאיו בסוגיה זו, משנת 1854. התפתחות מדעי הכלכלה והמדיניות המוניטרית, הכרוכים זה בזה, הובילו להארכת מחזורי העסקים ולירידה במספר שנות השפל, כפי שההתפתחויות בתחום הרפואי, הגנטי, התזונה ואיכות הסביבה הביאו לעלייה חסרת תקדים בתוחלת החיים.

שלושה גלי התרחבות עסקית וכלכלית בארה"ב, מאז מרץ 1991, נמשכו בממוצע 95 חודשים - יותר מהממוצע מאז תום מלחמת העולם השנייה ב־1945 ועד נובמבר 2007, עם 58.4 חודשים בממוצע. התרופה שהביאה להתארכות התקופות של פריחה כלכלית וצמצום תקופות השפל הגיעה הודות להתערבות תקציבית מרחיבה של ממשלות, ובשנים האחרונות גם של התרחבות מוניטרית של בנקים מרכזיים. כלומר ובעיקר - ריבית נמוכה והדפסת כסף.

כעת, ניטש ויכוח כיצד להאריך חיי גל העסקים הנוכחי, הארוך ביותר אי־פעם, כאמור. האם להמשיך לתת לו משככי כאבים ואינפוזיה מוניטרית ופיסקלית, או לאפשר לו לגווע עד להתחדשות גל העסקים הבא באופן טבעי, כמו בשדות או ביערות אחרי שריפות ענק? מתי יהיה המיתון הבא בארה"ב, שיש לה השפעה מהותית על המשק העולמי, גם אם כוחה היחסי והשפעתה על המשק העולמי נסוגו בהתמדה מזה שני דורות?

תקועים עם הישנים

כלכלנים מהדור הישן, שלמדו וניתחו את המשק הגלובלי בתקופה של משקים סגורים, עם פחות פתיחות לסחר עולמי, ממשיכים לדגול בכלים הישנים, לאמור: אם יש תלת־משבר, כלומר, גרעון תקציבי מלווה בעלייה בחוב לתוצר, יחד עם גרעון בחשבון השוטף ואינפלציה גבוהה המשבשת את תפקוד המשק - אזי יש להפחית את תקציב המדינה, להעלות מסים וגם להעלות ריבית. חד וחלק. אם יש כפל גרעונות, הגרעון התקציבי והחוב ביחס לתוצר מלווים בגרעון בחשבון השוטף (כלומר שניהם גבוהים מדי), יש לנקוט בצעדים חריפים של צמצום פיסקלי, מלווה בהעלאת מסים. אם מדובר בחד־גרעון, כלומר הוא תקציבי בלבד בלי גרעון בחשבון השוטף ובלי אינפלציה, יש לנקוט בצעדי התכנסות לגרעון נמוך יותר, תוך שימוש בכלים עדינים יותר של צמצום הגרעון, בהתאם לסיטואציה המשקית הבינלאומית.

הכלכלנים החדשים אומרים שלא צריך להתחשב בגרעונות הקיימים ויש דווקא להרחיב גרעונות תקציביים, כדי למנוע מהמשק לגלוש למיתון במידה ויינקטו צעדי צמצום. זאת, במקרה של ארה"ב. ישנה כבר אפילו עלייה בגרעון התקציבי, בשל מדיניות הנשיא טרמפ, שהביא להפחתה מסיבית במס על חברות בעלות של 1.5 טריליון דולר. חבילת הסיוע הפיסקלית בארה"ב, במיתון הקרב, תהיה חייבת להיות אפילו כפולה מזו שהייתה במשבר העולמי שפרץ בספטמבר 2008.

מדיניות אקטיבית להגדלת החוב מוצאת לה אוזניים בקרב כלכלנים, אקדמאים, אנליסטים ומכוני מחקר גם מחוץ לארה"ב. אחת השאלות היא האם הגדלת החוב באמצעות העלאת הוצאות הממשלה צריכה להביא לעלייה בהשקעות בתשתיות, כגון בארה"ב, שם הן ישנות ואינן מתפקדות, או לתוכניות איכות סביבה למניעת זיהום והתחממות כדור הארץ. האם לבחור בפעילות כלכלית שתזלוג דרך המכפיל הכלכלי לשאר הסקטורים, או פשוט להעביר כסף של ממש לידי האזרחים הנזקקים ביותר, כדי להגדיל כוח הקנייה שלהם ובכך להניף את גלגלי המשק ולמנוע ממנו להיכנס למיתון שבפתח?

המיתון או ההאטה כבר זוחלים למשק העולמי. בספטמבר ירד הייצוא הסיני וצנח הייבוא הסיני, שניהם עמוק מהמצופה, על רקע מלחמת הסחר מול ארה"ב. הירידה בכוח הקנייה של הסינים הביאה לנפילה ברכישת כלי רכב בסין. הודו נמצאת בהאטה בקצב הצמיחה ושרויה על קרקע כלכלית לא יציבה. כך לדברי אחד מזוכי פרס נובל בכלכלה שעליו הוכרז זה עתה, יליד הודו, Abhijit Banerjee. הבנק העולמי צופה ירידה בקצב הצמיחה ועלייה בגרעון בחשבון השוטף של הודו, מה שעלול לשבש את המשך הירידה בשיעורי העוני במדינת הענק הזו. ביפן, ההזמנות למכונות וציוד, ענף חשוב במשק היפני, בירידה חריפה זה מספר חודשים, בשל ירידה בביקוש הסיני.

התעשייה הגרמנית, שהיא גם קטר הצמיחה של אירופה, במיתון. צפי הצמיחה של המשק הגרמני לשנת 2019 כבר הופחת על ידי מכוני מחקר מובילים ל־0.5% בלבד, והתחזיות צופות עוד הפחתות. המשק הגרמני נפגע מירידה בביקוש מסין וכן מהיחלשות האיחוד האירופי על רקע המו"מ האינסופי בינו לבריטניה על תנאי היציאה מהאיחוד, הבריקזיט. תעשיית הרכב הגרמנית עדיין לא התאוששה מהפגיעה במוניטין שלה, לאחר גילוי זיופי ביצועי הזיהום של יצרניות הרכב הגרמניות. בצרפת המצב לא טוב יותר. אף שהחזיקה מעמד עד לאחרונה, הצטרפה עתה מדינה זו למגמה העגומה של ירידה בייצור התעשייתי ובניצולת שלו.

משקיעים בתשתיות

לא מפתיע, אם כן, ש־19 המדינות החברות בגוש היורו מודאגות. הן הכינו תוכנית חירום לבלום זעזוע בתחום הכלכלי והמשקי, עם קרן חירום של 17 מיליארד יורו, שאפשר יהיה לעשות בה שימוש למשך שבע שנים. בבריטניה נרשמת נטישה גדולה של חברות ביטוח ובנקים מלונדון, הבירה הפיננסית של אירופה (כמעט אפשר לומר לשעבר), על רקע יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. בנוסף, תשלומי דיווידנדים על ידי חברות בריטיות שנאבקות על קיומן נמצאים בשפל של שלוש שנים, ושיעור האבטלה שוב בעלייה.

ברוסיה, הצמיחה השנה עומדת על 1% בלבד, ואולי תעלה בשנה הבאה ל־1.7%, כך לפי הבנק העולמי. הממשלה הרוסית מנסה למנוע מיתון באמצעות תוכנית רב־שנתית להשקעה של 400 מיליארד דולר בתשתיות. בברזיל, המשק הגדול ביותר באמריקה הלטינית ופעם אחת המדינות עם החוב הנמוך ביותר ביחס לתוצר, עלה החוב לכ־80%, הכי גבוה מאז 2016, והאינפלציה בירידה.

ארה"ב עדיין צומחת היטב, אך כבר ישנן אזהרות של סיכוי למיתון בשנת 2020, היא שנת הבחירות לנשיאות. משום כך, קיים לחץ אדיר של הנשיא טרמפ על הפד להפחית את הריבית. מדובר בלחץ שאכן יביא לפירות בסוף החודש, עם צפי נוסף לירידה בריבית האמריקאית, שמצטרפת להפחתה חדה בריבית במרבית מדינות העולם. אחת הסיבות העיקריות לאינפלציה נמוכה, המאפשרת הפחתה בריבית, היא הייצוא הדפלציוני של סין. מדינה זו, למרות ההאטה הכלכלית אצלה, נמצאת בעודף כושר ייצור אדיר ומוכנה למכור במחיר זול כל מה שמדינות העולם מבקשות - מחיר תחרותי מאוד עם עלייה באיכות המוצרים. כאשר סין נחסמת על ידי ארה"ב, המוטיבציה שלה לשלוח סחורות למדינות שלישיות אחרות, גוברת.

ההאטה בפעילות הכלכלית בעולם מביאה לחוסר ביטחון, אי־ודאות ופחד מפני יום סגריר, מה שגורר בעולם ביקוש לנכסים בטוחים בדמות אג"ח ממשלתי. התוצאה - התשואות בשפל, מחיר ההון בירידה חריפה, וזה מצטרף למחיר הכסף הנמוך בשל ירידה בריביות. כל זה מעודד ממשלות נבונות להעלות את ההוצאות לתשתיות, ובצדק. מחיר ההון הרי זול יותר מהתשואה שהמשקים יקבלו על ההשקעה בתשתיות. אפילו גרמניה מכינה תוכניות חירום להגדיל את ההוצאה הממשלתית בשל ההאטה. למעשה, העולם דורש מגרמניה לחסוך פחות כדי להגדיל את הפעילות הכלכלית הפנימית.

כמו כל מדינה קטנה, ישראל תלויה בסחר העולמי. לכן, יש חשיבות לצפי תחזיות הסחר העולמי לשנה הבאה על פי ארגון הסחר העולמי. הייבוא של אירופה גדל השנה ב־0.4% בלבד ובשנה הבאה ב־0.9%. זאת לאחר 1.1% גידול בשנת 2018 וממוצע גידול בייבוא של 3.2% בין 2015־2017. אירופה, המהווה יעד ראשון לייצוא הישראלי (29% מכלל הייצוא) מתכווצת. הייבוא של אסיה, המהווה 28% מהייצוא של ישראל, גדל השנה ב־1.3% ובשנה הבאה ב־3.9%, לאחר עלייה בשיעור ממוצע של 5.2% בין 2015־2018. הייבוא של צפון אמריקה, כמובן בעיקר ארה"ב, עם עלייה של 2.9% השנה ועלייה צפויה של 2.1% בלבד בשנת 2020. זאת לאחר גידול של 4.5% בממוצע בין השנים 2017־2018. ארה"ב מהווה 23% מיעד הייצוא של ישראל.

נכון שלא נעים שהלכנו לבחירות פעמיים בשנה האחרונה ואנחנו עדיין בממשלת מעבר. אך מהרבה בחינות טוב שכך. אין כרגע ממשלה שיכולה לקבל החלטות ולכן המדיניות הפיסקלית, כלומר התקציבית, עדיין מרחיבה והגרעון גבוה מעל הרצוי ועלול להגיע השנה ל־50 מיליארד שקל. הדבר האחרון שהמשק הישראלי זקוק לו כעת הוא קיצוץ תקציבי חד, כפי שדורשים אגף התקציבים ובנק ישראל. קיצוץ כזה עלול, במחזור העסקים העולמי הנוכחי, להביא לבלימת הצמיחה במשק דווקא כאשר הירידה בביקושים בעולם תופסת תאוצה. זה עלול היה להביא להחמרת מצבו של המשק הישראלי, שהיה נבלם בירידה בביקושים הן מהעולם והן מישראל.

את העלייה בגרעון התקציבי אפשר לראות כמייצב אוטומטי. כלומר, כאשר ישנה האטה בפעילות הכלכלית, הגרעון הממשלתי עולה מבלי שהממשלה תקבל החלטות בסוגיה - מה שמונע הידרדרות. בדיוק כפי שכאשר המשק צומח בחוזקה וגביית המסים עולה, אזי הגרעון התקציבי יורד, מבלי שהממשלה מחליטה אפקטיבית להעלות מס זה או אחר (כדי למנוע "התחממות יתר" של המשק.

הבנק המרכזי בישראל כבר הפחית בימים אלה את תחזית הצמיחה לשנת 2020 מ־3.5% ל־3%, יחד עם הפחתה בשיעור של 1% בהשקעות למינוס 2% - ועם תחזית או תקווה לירידה בהוצאות הממשלה. זאת, לעומת התחזית הקודמת ב־1% לעלייה של 1.5%. גם תחזיות האינפלציה ירדו בהתאם, לכיוון 1.2% בשנה הקרובה, הרבה מעבר לתחזית האישית שלי, אך בכל זאת זה מבטא ירידה בפעילות. קרן המטבע הבינלאומית הפחיתה אף היא את תחזית הצמיחה של ישראל לשנת 2019 ל־3.1%, במסגרת הפחתת תחזית הצמיחה העולמית ל־3% - שפל של עשור.

עולם עסקי חדש

אחד הכלכלנים הראשיים לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית, אוליבר בלנצ'ארד, אומר כי אין בעיה לממשלה להגדיל את הלוואותיה כדי לממן הגדלת פעולות רווחה לתושביה או מיזמים כדאיים - כל עוד שיעורי הריבית שהיא משלמת עבור נטילת ההלוואות נשארים נמוכים ומתחת לקצב הגידול בתוצר.

נבהיר זאת: נניח שהממשלה משקיעה במסילת הברזל לאילת עם החזר תשואה צנוע של 5% ריאלי לשנה, או במחלפים עם תשואה ריאלית למשק של 8%, או בכביש אגרה חדש עם תשואה של 6.5%, או במפעל השבת מי קולחין עם תשואה של 7.5% או בתגבור לימודי אנגלית, מחשבים ומתמטיקה, שאומנם קשה לחשב, אך התשואה לבטח היא לכיוון דו־ספרתי. אז מה רע בכך, כאשר מחיר ההון שהממשלה משלמת ללוות ההון ל־23 שנה בממוצע עומד על 0.72% בלבד? זה בדיוק הזמן להלוות להשקעה בתשתיות וכן להשקעה בהגדלת ההעברות לאוכלוסייה חלשה, כדי להבטיח צמיחה פנימית בזמן של מיתון עולמי או חצי מיתון עולמי. כך אפשר יהיה להגדיל את התוצר ולהביא לחלוקה צודקת יותר של העושר.

אז נכון שאולי קיימים גם איומים אסטרטגיים, אולי, כפי שראש הממשלה ומערכת הביטחון טוענים שלשם כך נדרשים עוד ועוד מיליארדי שקל לתקציב. אין לנו אפשרות לבחון טענות אלה, אלא אם ישראל באמת מודאגת מכך שארה"ב תיטוש אותה לחלוטין. זה לא צפוי בשנה הקרובה, לפני הבחירות בארה"ב, ואפילו אם יעלה לשלטון נשיא דמוקרטי. בכל מקרה ישראל יוצאת ממקום של חוב נמוך לתוצר ביחס למרבית מדינות ה־OECD - בסביבות עד 62% - וגם עם פטורים בעשרות מיליארדי שקלים לסקטורים שונים. זאת הרזרבה לשעת חירום, כך שגם מכיוון זה אין מה לדאוג. יש רק לדאוג שלא תקום ממשלה שבראשה ראש ממשלה ושרים חלושים, חסרי ניסיון והבנה, המאזינים לצעירים־הזקנים של אגף התקציבים ובנק ישראל שלא הפנימו כי אנחנו בעולם חדש של חוקי הכלכלה, עולם עסקי חדש שדווקא מדינות רבות הפנימו.

אולי אתם שואלים מה כל זה קשור אליכם? צעירים בני 35 ומטה לרוב לא חוו מיתון של ממש במשק הישראלי, ואינם יודעים כמה כואבות החלטות שגויות של הממשלה. האטה? שימו לב - מדד המחירים לצרכן עלה בשנה האחרונה רק ב0.3% ומחירי הדירות ירדו בשנתיים האחרונות ברבע אחוז, מחירי הדירות החדשות ירדו מאז אוקטובר־נובמבר 2017 ב־6.6%!! מדובר בירידות למרות שפל בריבית למשכנתאות. נכון, שליש מהדירות הן במסגרת "מחיר למשתכן", ועדיין אלה סמנים ברורים לסוף תקופת הגאות. כאשר הייצוא יתחיל לדדות על רקע האטה עולמית, תהיה זחילה של האבטלה כלפי מעלה וחלק מנוטלי המשכנתאות לא יוכלו לעמוד בהם.