ראש הממשלה הנחית השבוע על ראשינו מבול של איומים: "מאיראן, מעיראק, מסוריה, מלבנון" - והתוספת החדשה והחריפה: "מתימן". האיומים אמיתיים ומטרידים מספיק, והיה מוטב שבמקום להתאמץ להפחיד את האזרחים הישראלים היה נתניהו מתמקד בלהפחיד את האיראנים. אין תועלת בלהטיל את כל ראשי הקרב האלה על האזרח הישראלי, המודאג גם ככה. מה שנדרש עכשיו הוא הנהגה שתדע לגבש אסטרטגיה לאומית למערכה החדשה מול איראן ולבנות את הכלים שישרתו אותה.
בישראל מחלחלת ההכרה שהמלחמה החשאית שניהלנו בשנים האחרונות מול איראן - המב"ם (המערכה בין המלחמות) - הסתיימה או עומדת ללבוש צורה חדשה, של מערכה גלויה וישירה יותר. השילוב של התעוזה האיראנית החדשה והנרפות של האמריקאים מאלץ את ישראל לעדכן את תפיסת הביטחון שלה. לשם כך עליה לענות על שאלות יסוד, ובהן: מה צריכה להיות התכלית בעימות בין ישראל לאיראן? מה תרצה ישראל להשיג בהתנגשות עם איראן? מהתשובות על השאלות האלה צריכה להיגזר האסטרטגיה המבצעית שלנו.
אבל כנהוג במקומותינו, תהליך החשיבה הזה אינו מתנהל בקומה המדינית. בהיעדר דירקטיבה, צה"ל מוצא עצמו מתחבט בשאלות הטקטיות: איך מגיבים על פגיעה איראנית במתקן צבאי? איזה מחיר ראוי לגבות מאיראן על פגיעה בתשתית אזרחית? אילו כלים נדרשים למקרה שניכנס לעימות מתמשך עם איראן? ובעימות כזה - מה מצב הסיום הרצוי לנו? למרבה הצער, הטקטיקה היא שתכתיב בסוף את האסטרטגיה, ולא להפך.
# # #
איום הטילים הבליסטיים מאיראן אינו חדש. הוא מלווה אותנו כבר יותר מ־20 שנה. גם הפריסה של טילים בלבנון ובסוריה היא אירוע שמעסיק את ישראל כבר לא מעט שנים. מה שהשתנה בבוקר ה־14 בספטמבר הוא היכולת הטכנולוגית והמבצעית שהוכיחה איראן בשיגור טילי שיוט ומל"טים תוקפים אל מתקני הנפט בסעודיה, והתעוזה שעמדה מאחורי התקיפה.
מ־18 מל"טים ששיגרו האיראנים, 17 פגעו בדיוק מושלם במטרה. על פי כל הסימנים מדובר במל"טים בעלי טווח של עד 1,000 ק"מ, "עיוורים" - ללא תקשורת וללא ראש ביות. המשמעות היא שמרגע שהם שוגרו - לא ניתן לשלוט בהם, והם טסים עד למטרה שהוגדרה.
שעתיים אחרי שיגור המל"טים שוגרו גם שבעה טילי שיוט כדי שיגיעו כולם יחד למטרה. ארבעה מהם פגעו במטרות. טילי השיוט שהפעילה איראן באירוע הזה הם אותם טילים שהיא מספקת לחות'ים בתימן: טילים מסוג קודס־1, דגם מוקטן של טיל השיוט האיראני סומאר. הטווח המוערך שלהם הוא 700–800 ק"מ.
לא טילי השיוט ולא המל"טים יכולים לאיים על ישראל מתוך הטריטוריה של איראן או של תימן. כדי לפגוע בישראל איראן צריכה להניעם למערב עיראק. אם נכונים הפרסומים בתקשורת הזרה, עד כה הוכיחה ישראל שיש לה יכולות מודיעיניות לאתר ולסכל תזוזה כזאת של כלים איראניים. אבל למרות כל הקשב המודיעיני המופנה לאיראן - בישראל לא ידעו על המתקפה המתוכננת נגד סעודיה, אף שהיה מדובר במבצע נרחב, שהשתתפו בו מאות אנשים.
לכן ישראל חייבת להניח שהיא עשויה להיות מופתעת ממטח של טילי שיוט ושל מטוסים תוקפים ולשפר את יכולות ההגנה שלה. מערכות ההגנה הישראליות הוכחו כיעילות מאוד נגד טילים בליסטיים, אבל התמודדות עם מטוסים או עם טילים מנמיכי טוס דורשת יכולות. התקיפה בסעודיה כבר האיצה תוכניות הצטיידות במכ"ם מתקדם נוסף לגילוי טילי שיוט, ובקרוב ישודרגו גם המיירטים של מערכת קלע דוד, שאמורים להתמודד איתם.
נתניהו רמז שאיראן הציבה גם טילים בליסטיים מדויקים יחסית בתימן, המסוגלים לפגוע בנו גם ממרחק 1,800 ק"מ. יש הערכה כזאת, אף שאין מספיק מידע לאשש אותה בוודאות. ישראל תתקשה להרחיב את הקשב המודיעיני שלה עד תימן, ולכן לנוכח איום כזה היא תישען בעיקר על יכולות ההגנה שלה.
במקביל ישראל חייבת לשפר את יכולות ההתקפה שלה בטווחים האלה. לשם כך עליה להאיץ את הצטיידותה בחימושים שרלוונטיים לעימות עם מדינה רחוקה, ולהמשיך לאמן את חיל האוויר בתקיפות ארוכות טווח. ההיערכות תעלה מיליארדים, אבל נראה שלא יהיה מנוס מכך.
# # #
בינתיים גם ישראל וגם איראן מחשבות בזהירות את הצעדים הבאים שלהן. ישראל עצרה את התקיפות בסוריה מאז חגי תשרי והיא מעריכה מחדש אילו מטרות ראויות לתקיפה לנוכח הסיכון שיגררו תגובה מטעם איראן. גם איראן מבינה שישראל אינה סעודיה ושיהיה מחיר לפעולה איראנית נגד מטרה ישראלית.
התפרצות המחאה בעיראק מסבכת עוד יותר את החישוב האיראני. לנוכח קולות המפגינים הדורשים מאיראן שתצא מעיראק, יהיה קשה לאיראן להצדיק שימוש בטריטוריה של עיראק כדי לשגר טילים נגד ישראל.
על זה נוספה גם המחאה בלבנון, שמתחילה לתפוס כיוון פוליטי נגד חיזבאללה. מה שמעניין בהפגנות האלה הוא דמותו של השיעי הלבנוני החדש העולה מהן: מוסלמי מאמין שהולך למסגד, אבל גם שותה בירה ואשתו לובשת ג'ינס. נקודת הייחוס שלו אינה השכנים בסוריה או בירדן. הוא משווה עצמו ליוון או לאיטליה; רוצה לחיות כמו באירופה ולא למות עבור אינטרסים איראניים.
בתוך המשוואה שהאיראנים מנסים לנסח, חסרה הצהרה ברורה מטעם ישראל על המחיר שתשלם איראן על פגיעה בנו. הרמטכ"ל אמר את זה במילים כלליות, ראש הממשלה צריך לומר את מפורשות: פגיעה בתשתית ישראלית תגרור פגיעה בכלכלה של איראן, בצבאה או בתוכנית הגרעין שלה.
לישראל עליונות צבאית ומודיעינית משמעותית מול היכולות של הרפובליקה האסלאמית. היא יכולה, במאמץ לא גדול, להשבית חלק ניכר מתפוקת הנפט של איראן או להכאיב לה במקומות אחרים. כדאי מדי פעם להזכיר לה את זה.
הכותב הוא הפרשן
הצבאי של חדשות 13