את ההרתעה לא איבדנו בשעה ולא נשיב בשעתיים

ההודעה נועדה להרגיע, להשפיע על עוצמת התגובה של הג'יהאד האסלאמי, למנוע תגובה של חמאס ולהבהיר כי אין לישראל רצון בהסלמה, ואין היא מתכוונת להתחיל בחיסולים סדרתיים. אבל כאמור, זה החזיק מעמד לזמן קצר ועם האוכל בא התיאבון. בזה אחר זה הופיעו שרי הממשלה ברשתות החברתיות ובאולפנים והבטיחו כי זוהי רק ההתחלה. ביום שלישי בערב שאלתי באולפן הטלוויזיה את שר הכלכלה אלי כהן לפשר דבריו כי החיסולים יימשכו, ואם אין הם סותרים את דברי ראש הממשלה. הוא השיב שהודעת ראש הממשלה הייתה נכונה לבוקר, מין אמת לשעתה, וכי "המדיניות השתנתה". ואני אמרתי לעצמי בלב "הלוואי ויש מדיניות, אלו חדשות טובות".

ביום שלמחרת הסיכול שמעתי את השר זאב אלקין בראיון לטלוויזיה מרגיע בשידור משפחה מהדרום, ומודיע לה "אתמול החזרנו את ההרתעה". ממש כך. שמעתי והתפוצצתי מכעס. מדוע לשקר לציבור? מדוע לטעת בלב האוכלוסייה העייפה והחבולה והמיוסרת שלנו בדרום אשליות שווא? צריך לומר את האמת ולתאם ציפיות עם הציבור, בוודאי ובוודאי מצד אלו שנושאים באחריות העליונה: את ההרתעה בדרום לא איבדנו בתוך שבוע או בתוך שנה, ולא נשיב בתוך דקה או שעה.

גם לאחר הסיכול המוצלח צפויה להתקיים ברצועת עזה מציאות ביטחונית קשה, מורכבת ומאתגרת מאוד, גם מצד חמאס וגם מצד הג'יהאד האסלאמי. לכל מפקד יש מחליף, וכמו שאומר הרמטכ"ל כוכבי בשיחות סגורות, "אלו כבר צבאות טרור ולא ארגוני טרור". הדרך להשבת ההרתעה בעזה איננה ב"זבנג וגמרנו", היא כרוכה בפעילות צבאית קשה, חשאית וגלויה כשצריך, ובמחשבה מדינית יצירתית והטמעתה כשניתן.

נערים היינו ושיבה כבר זורקת בשערנו (למי שנשאר שיער). כבר חיסלנו את מוסאווי וגם מורנייה חוסל ועוד רבים בחיזבאללה ובחמאס, ולכל אחד יש מחליף. ברברנות, נטיעת אשליות והטעיית הציבור הן לכל היותר תעמולה פוליטית, שבינה לבין הרתעה אין דבר וחצי דבר.

3

פעולת הסיכול נכונה, צודקת ומוצדקת, והיא יצאה לפועל לאחר שמוצו כל הדרכים האחרות להרגיע את "הפוחז הסורר" של הרצועה, שמקבל הנחיות מאיראן. הסיכול הזה משרת את האינטרס הביטחוני המיידי של ישראל, אבל לא רק שלה. גם במצרים, גם ברשות הפלסטינית וגם בהנהגת חמאס מרוצים מהפרידה מהאיש שאתגר גם אותם ואיים לא אחת לגרור את האזור למלחמה. כשם שבעופרת יצוקה ובצוק איתן צהלו ברשות בחשאי על כל פגיעה ישראלית בחמאס, כך צהלו כעת בחמאס על הפגיעה בבהא אבו אל־עטא.

לסיכול קדמה הפללה מלאה של האיש ופועלו גם בהיבט המידע המודיעיני על פעולות שביצע ועל פיגועים שתכנן, וכן הפללה משפטית על ידי הפרקליטות, על מנת להתמודד עם הסוגיה, אם יהיה צורך, בזירה הבינלאומית. גם באירוע הזה צריכים כל החשדנים כלפי נתניהו להירגע. גם אם הפעולה משרתת אותו פוליטית - אין מאחוריה כל שיקול פוליטי. נתניהו הססן (או "אחראי" כפי שהוא מבקש שיכנו זאת) בהפעלת כוח צבאי, במובן החיובי של המילה, והוא העדיף להשאיר את הפעולה לעיתוי הנכון ולבודד אותה מהתרחשויות בזירה הצפונית. כמוהו סברו גם בצבא ובשב"כ.

מסיבת העיתונאים שכינס נתניהו עם כוכבי וארגמן הייתה קצרה, שקולה ואחראית, וכללה את המסרים הנכונים. אבל גם מחר יגיע השליח הקטארי לרצועת עזה עם מזוודת הדולרים, והפעם בשליחות שר הביטחון נפתלי בנט, כדי לקנות עוד קצת שקט. עד שנגבש תוכנית סדורה שתקבל לגיטימציה עולמית של "מקל וגזר" לריסון חמאס, פירוז הרצועה ושיקומה. עד אז, עזה מדרום לנו וממש לא מאחורינו. גם אם חסר שם כעת אחד שסוכל, נשארו שני מיליון, על כל המשתמע מכך.

4

כמובן שממש כמוכם אינני יודע מתי ואיזו ממשלה תהיה לנו ואם גם כאן "יסתדרו הכוכבים", או שניאלץ להיגרר למערכת בחירות שלישית. מה שאני כן יודע הוא שהשבוע האחרון, אם רוצים בכך באמת, יכול לקדם ממשלת אחדות לאומית על בסיס הליכוד וכחול לבן. העדכון המוקדם של גנץ בפעולה בעזה, ההודעה התומכת והממלכתית של כחול לבן על המצב, בתוספת הלו"ז הפוליטי הדוחק ורצון העם - יכולים לשמש כאבקת אפייה מרוכזת לתפיחת עוגת האחדות.

נותר יהיה רק לברר את מהות הנבצרות, מועד תקופתה ואורכה, להתגבר על חוסר האמון בין הצדדים לגבי מימוש החלטות באמצעות עיגון ההסכמות בחוק "ממשלת האחדות 2019", קביעת קווי יסוד, שותפות לקואליציה ומעט אבקת סוכר מעל - וזה בהישג יד.

5

נפתלי בנט יכול להיות שר ביטחון טוב. אין לי ספק בכך, שכן אין ערובה לכך שאנשים שלא היו גנרלים לא יכולים לשמש בתפקיד. ראו את בן־גוריון, פרס, ארנס, פרץ, ואפילו ליברמן השתלב לא רע.

בנט מגיע לתפקיד (שאין לדעת אם יימשך שבועיים או חודשיים) כשהוא רעב, חרוץ ומצויד בשמונה שנים כשר וחבר פעיל מאוד בקבינט הביטחוני. הוא מגיע גם עם שורת התבטאויות עבר שליליות על צה"ל, המטה הכללי והפצ"ר - אבל הכלל "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" יחול גם הפעם.

גם אם בנט יכול להיות מתאים, הגיע לו להתמנות אחרת. העובדה היא שראש ממשלת מעבר, שאיננו מחזיק אפילו במנדט להקמת ממשלה ושעומד בפני הכרעות משפטיות בעניינו, משתמש בתיק הרגיש ובתקופה הביטחונית הרגישה מאוד, לדבריו הוא, כבמכשיר בארגז הכלים הפוליטי לצורך מה שהוגדר "שימור הגוש".

כמה ימים קודם למינויו היה בנט (ששהה בשנה האחרונה על הקרוסלה הפוליטית) במגעים עם כחול לבן למינויו כשר אוצר בממשלת גנץ כשלצדו איילת שקד במשפטים וח"כ מתן כהנא כסגן שר או כראש ועדה. בנט, שועל פוליטי שמכיר היטב את מיתרי הפרנויות של נתניהו, ניגן היטב על האורגן הזה ומונה תוך יממה לשר ביטחון, מחוז כיסופיו, כששקד מוותרת לו באצילות לאחר שוויתר לה על ראשות המפלגה בבחירות האחרונות.

נתניהו הציע להם שני תיקים זוטרים בהנחה שיתעקשו להיות שרים או תיק בכיר אחד, ושקד הובילה את בנט לביטחון. אגב, הזוג הפוליטי הזה, שככל הנראה נפרד השבוע מבחינה פוליטית, ראוי למחקר אקדמי ויילמד בתולדות הפוליטיקה הישראלית כדבר ייחודי שלא הכרנו בעבר.

שבת שלום.