לאחר שבוע של שקט יחסי בדרום, העיניים נשואות בסוף השבוע הזה שוב אל גדר המערכת ברצועת עזה. לאחר שלושה שבועות שבהם החליט חמאס לעצור את הפרות הסדר האלימות כדי שלא להיגרר למלכודות שטומן לו הג'יהאד האסלאמי, המאיים לחדש את האש בכל אירוע שיהיו בו הרוגים פלסטינים מאש צה"ל. השאלה הגדולה היא אם חמאס לא יבטל ברגע האחרון את ההפגנות, ואם, כפי שרמזו בכירי ארגון הטרור בשבוע האחרון, ילבשו תהלוכות השיבה צורה אחרת, מאופקת ומרוסנת יותר; כזאת שתצמצם מראש את החיכוך ואת המפגש של אלפי פלסטינים עם לוחמי צה"ל על הגדר. תשובות לכך נקבל כנראה כבר היום.
ישראל וחמאס מתקדמים בסתר להסכם רגיעה, אבל היסטוריית העימותים ביניהם, המתחים הפנימיים בעזה והמציאות הפוליטית הסבוכה בישראל, מהווים תזכורת לכך שעד שתהיה הסדרה ברצועה, הפוטנציאל לסבבי הסלמה נוספים נותר גבוה מאוד. מספר קטן של אירועים חריגים ברצועה (אבל לא יוצאי דופן במציאות העזתית), כמו הפגנות עם הרוגים, ירי רקטות או אפילו היתקלות עם חוליית מחבלים על הגדר, עשויים לשנות בתוך זמן קצר את התמונה מקצה לקצה.
אבל בשטח כבר מתרחשים דברים הקשורים לפיתוח כלכלי של הרצועה שלא נראו בעבר, כגון הקמת בית החולים באזור מעבר ארז, פרויקטים יזומים של ארגונים בינלאומיים, הזרמת הכסף הקטארי ועוד - פעולות שכבר מתבצעות ושבישראל צופים שיביאו לשיפור כלכלי ברצועה, גם אם מוגבל ומצומצם. זאת ועוד: נושאים שבעבר היו טאבו מבחינת ישראל, בוודאי עד להשלמת המו"מ להשבת השבויים והנעדרים, נמצאים כעת על שולחן הדיונים - מקו חשמל נוסף לרצועה, דרך אזור תעשייה משותף במעבר קרני (כפי שפרסמנו כבר לפני כמה חודשים ב"מעריב") ועד למיזמים כלכליים מבטיחים אחרים.
האי המלאכותי מול חופי עזה, ששוב עלה לכותרות לאחרונה, דווקא לא ממש עומד על הפרק. אולי יעמוד בעתיד הרחוק. אצלנו, כמו בעזה, מחפשים דברים פשוטים שניתן ליישם באופן מיידי, לא פנטזיות. כבר עכשיו יש לכ־5,000 מתושבי הרצועה היתרי מסחר עם ישראל. לכאורה כולם סוחרים, אבל גם אצלנו יודעים שחלק מתושבי עזה שעוברים דרך שטח ישראל ליהודה ושומרון מועסקים שם כפועלים ולא כסוחרים.
חשוב להבין שלמערכת הביטחון אין ממש בעיה עם זה. צה"ל ומתאם פעולות הממשלה תומכים באפשרות שלפחות 6,000 עד 8,000 פועלים מעזה יועסקו בישראל מדי יום. בשב"כ מתנגדים לכך, ובעבר גם הקבינט התנגד לעמדת צה"ל. גם בקרב שרים בקבינט חלה תזוזה לטובת עמדת צה"ל, אבל מתוך הבנה שבמצב הפוליטי העכשווי החלטה כזאת היא בבחינת חומר נפץ. לכן, אם אומנם לפנינו מערכת בחירות נוספת, סביר להניח שההצעה תאופסן שוב לחודשים רבים, עד שתקום ממשלה יציבה.
בכל מקרה, השיח על הסדרה מול הרצועה מתנהל בדיוק בגובה שבו הוא אינו מקים רעש פוליטי וביקורת, ולא במקרה הוא נשמר בעמימות כמעט מוחלטת בצד הישראלי. עם זאת, קשה לצפות להחלטות דרמטיות במצב הקיים, כך שהניסיונות כרגע מתמקדים בשמירת היציבות. בצד הישראלי מיטיבים לתאר את המגמות שהשתנו מאז חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל־עטא: המכה שספג הארגון, ההחלטה של חמאס שלא להיכנס לסבב ההסלמה ושלושה שבועות ללא הפרות סדר אלימות על הגדר, גם כשהתרחשו אירועים חריגים. בהתאם לכך, גם התגובה הישראלית הייתה מאופקת מאוד. בניסיון לתת לחמאס הזדמנויות נוספות להשתלט על השטח, היחסים בינו לבין ישראל מעולם לא היו קרובים יותר, גם אם הם מתנהלים באופן עקיף.
נכון, התנאים המלאים להסדרה ארוכת טווח עם חמאס טרם בשלו, אבל צה"ל מבחין בחלון הזדמנויות מתאים לכך. עם זאת, בפיקוד הדרום מבינים היטב שמדובר בעולם מושגים חמקמק ושצפויים לנו עוד משברים עם הרצועה עד שזה יקרה.
הערוץ הקפוא
בישראל מעדיפים לדבר על עזה, על האויב ועל השינויים שהתרחשו שם בזכות ההרתעה וחוסר התוחלת במאבק עם צה"ל. מדברים על האיתותים מחמאס להסדרה ועל המדיניות הפרגמטית שמוביל מנהיג הארגון, יחיא סנוואר. על המדיניות הישראלית קצת פחות אוהבים לדבר אצלנו. האמת היא שכשם שברצועת עזה מרגישים ברוחות השינוי, גם במדיניות הישראלית בשנה האחרונה חלו שינויים של ממש.
אם בעבר התנתה ישראל התקדמות במהלכים כלכליים משמעותיים בעזה כגון קו חשמל נוסף ופתרון סוגיית השבויים והנעדרים, הרי שההתניות הללו התכרסמו לאורך הדרך. ועדיין הפערים בין הצדדים נותרו אדירים ובלתי ניתנים לגישור בשלב זה.
אמצעי הלחץ שנותרו לישראל הם פעילי חמאס שנעצרו במהלך מבצע צוק איתן ב־2014, מחבלים משוחררי עסקת שליט שנעצרו שוב לאחר רצח שלושת הנערים בגוש עציון, וגופות מחבלי חמאס. על המגרש הזה ישראל מוכנה לשחק, אך חמאס רוצה הרבה יותר. להחלטה של שר הביטחון נפתלי בנט (שדורשת את אישור הקבינט) שלא לשחרר גופות מחבלים מארגוני טרור אחרים בעזה וביהודה ושומרון, אין השפעה ולו מזערית בסוגיה הזאת, וכך סבורים בצה"ל ובשב"כ כאחד. כרגע הנתיב להסדרה מתקדם בערוץ שונה לחלוטין מזה של השבויים והנעדרים. ערוץ אחד פעיל מאוד, האחר מוקפא.
סבב ההסלמה האחרון, שנגמר בתחושת הצלחה טובה יותר לצה"ל, וההפסקה האולי זמנית בהפרות הסדר האלימות על הגדר, מספקים כעת לדרג הפוליטי מרחב תמרון גדול יותר בקבלת החלטות שלא תחת לחץ והפעלת טרור מהרצועה. לדרג הפוליטי יש יותר גמישות להקלות כלפי הרצועה, אבל כמו בתחומים אחרים, הפלונטר הפוליטי משפיע על יכולת קבלת ההחלטות. ערב בחירות אפשריות בישראל, החלטות כבדות משקל בנוגע להסדרה בעזה סביר, שלא תתקבלנה.
שיח ציבורי על האיומים מאיראן, ברית ההגנה עם ארצות הברית וסיפוח בקעת הירדן הם נושאים הרבה יותר אטרקטיביים ומועילים מבחינה פוליטית בהשוואה לבוץ העזתי. אבל רצונות, וגם ספינים תקשורתיים, צפויים להיפגש בסוף עם המציאות בשטח. במילים אחרות: יש להניח שלמתרחש ברצועת עזה בתקופה הקרובה תהיה השפעה גדולה יותר על סדר היום הציבורי בישראל מאשר שורת הנושאים הביטחוניים והמדיניים שפוליטיקאים שונים העלו לאחרונה.