מה עשה בשנה האחרונה שר הכלכלה והתעשייה להגברת התחרות?

מוטב מאוחר מאשר אף פעם: בנימין נתניהו החזיר השבוע את ענייני הכלכלה למרכז סדר היום, אבל בישיבת הממשלה השבוע בחר בדוגמה הלא מוצלחת של שוק הנדל"ן. כדרכו, הוא בחר להציג את הישגי הממשלה באמצעות גרף. אף שהוא איש של גרפים ומצגות, נדרשו לו כמה שניות להתאפס עד שהחזיק את הגרף בזווית הנכונה. בדבריו החמיא לשר האוצר משה כחלון, ובהתייחסו למחירי שוק הנדל"ן טען: "מדובר בהישג אדיר לממשלה שלנו ולך". לי זה הזכיר את ההמלצה שנתן לשרי הממשלה "תהיו כחלונים" בעקבות הצלחת הרפורמה בסלולר.
 

ה"הישג" שנתניהו מתבשם בו נוגע להתייצבות מחירי הדיור, שדווקא הוכפלו (ויותר מכך) בעשר שנות כהונתו. היה אפשר להתגאות בהישג לו היו המחירים יורדים לפחות במעט, כפי שהובטח, ולא היה צורך ב־145 משכורות לרכישת דירה ממוצעת של 4 חדרים. זה לא קורה, אף שכחלון הציף את השוק בדירות מחיר למשתכן, וכיום יותר מ־50% מהדירות החדשות נמכרו במחירים הנמוכים בכ־25% ממחירי השוק. זאת ועוד: למרות כל אלה, בדיוק ביום שבו שיווקו את נתוני ה"התייצבות" עלה מדד מחירי הדיור שפורסם השבוע ב־0.6% והשלים עלייה בשיעור 2.6% בתוך שנה. שלא נתבלבל: עלייה כזאת היא משמעותית - תוספת ממוצעת של 39 אלף שקל לדירה במחיר ממוצע של 1.5 מיליון שקל. 
 

למרות הביקורת, נתניהו בוחר בכיוון הנכון. בבחירות מועד ג' הוא חייב להעצים את האג'נדה הכלכלית. מספיק עם האיומים הביטחוניים האמיתיים או המדומים מאיראן, ההפחדות מפני שדים לא קיימים, ההשמצות נגד נבחרי האוכלוסייה הערבית והירידה לרמת הרכילות הזולה נגד המתמודדים מבית ומחוץ. מספיק עם קמפיין ה"אכלו לי, שתו לי" נגד הפרקליטות ומוסדות המשפט. בבחירות מועד א' ומועד ב' הוא ניסה, וזה הסתיים בכי רע. בקמפיין הנוכחי הוא חייב לנסות משהו אחר ולא לחזור פעם נוספת על אותה מתכונת בתקווה שהפעם זה יצליח. הזדמנות נוספת כנראה לא תהיה לו. 
 

סביר להניח שהיריבים מכחול לבן יעשו את כל המאמצים להציג בקמפיין הקרוב את מחדלי הממשלה בתחומי הכלכלה והחברה, וכאלה לא חסרים. מדובר בפקקים הבלתי נגמרים, בתורים הארוכים מנשוא בהמתנה בחדרי המיון, במיטות החסרות בבתי החולים ובמערכת החינוך, הטעונה שיפור דחוף. וכן, גם עניין הגירעון יעלה על סדר היום.
 

אבל הישגים יש לא מעט, ונפתח בשני דברים אקטואליים מהשבוע. אינטל רכשה את חברת שבבי הבינה המלאכותית הישראלית הבאנה לאבס (ואין זה שמו של מועדון ריקודים קובני) תמורת סכום דמיוני: 2 מיליארד דולר במזומן. נכון שזה לא הישג ישיר של הממשלה, אבל ניתן לקבוע שמרכז ההשקעות ורשות החדשנות העניקו את הסביבה המחבקת לחברות הזנק מקומיות ולחברות ענק כמו אינטל. עם השלמת האקזיט יעשירו היזמים את קופת המדינה בכ־1.5 מיליארד שקל.
 

הישג אחר הוא יציאתו של קידוח הגז  "לווייתן" לדרך, למרות הביקורת חסרת התקדים שנמתחה על הפרויקט והקביעה שנתניהו העשיר את הטייקונים. קשקוש! השבוע אושרה עסקת ענק ליצוא גז למצרים בהיקף 20 מיליארד דולר. שלושה בתי חולים בצפון - זיו (צפת), פוריה (טבריה) והמרכז הרפואי לגליל (נהריה) - יחוברו בשנתיים הקרובות לרשת החלוקה של הגז הטבעי ויוזילו עלויות. מציאת מאגר "לווייתן" היא בבחינת הישג ברמה העולמית. מי שמצאו את הגז לאחר שנים של "סימני נפט" הם אותם "טייקונים", שבמדינה מערבית מפותחת היו נישאים על כפיים.
 

וחוץ מזה, לישראל יש עדיין הרבה במה להתגאות. שיעורי אבטלה אפסיים (3.4%), היקפי שיא ביצוא (115 מיליארד דולר), שנת שיא בתיירות (יותר מ־4.5 מיליון תיירים ב־2019), מעמד פיננסי בינלאומי איתן (שמתבטא בדירוג שיא למשק), עלייה בשכר הממוצע והחציוני במשק, וכן ניסיונות לא טריוויאליים לצמצם את פערי ההכנסות באוכלוסייה.
 

נכון שחריגה של 15 מיליארד שקל מיעד הגירעון היא בעיה, אבל יש גם פתרון, ובאגף התקציבים באוצר הכינו מגוון דרכים לחיסולו. גירעון כזה אינו איום קיומי על משק שהיקף התוצר שלו עומד על 1.4 מיליארד שקל. נתניהו חייב לגייס את יכולת הרטוריקה יוצאת הדופן שלו כדי למכור את כל אלה, בדיוק כפי שמכר בעבר ספות בחברת הריהוט המיתולוגית רים.
 

הגיע הזמן שקמפיינים במערכת הבחירות יתנהלו באווירה חיובית - ולא במסעות רפש והכפשה מסביבת בלפור. אם ביבי לא ינצל את ההזדמנות, מי שיעשה זאת הוא יאיר לפיד, פרזנטור מוכשר לא פחות בעברו.

נדל"ן מוסדי
 

שלוש עסקות ענק בתחום הנדל"ן, שונות זו מזו באופיין, מכוונות שוב את הזרקור לשוק ההשקעות המוסדי בתחום הנדל"ן. הפניקס זכתה במכרז לרכישת 60 דונם קרקע במתחם ה"אלף" בראשון לציון בהשקעה של 338 מיליון שקל. כלל ביטוח ופיננסים, בסיוע חברת החיתום של מנורה מבטחים, תלווה לא פחות ממיליארד שקל לגזית גלוב לעשר שנים בריבית של 1.17% בלבד. מדובר במעין קו אשראי שישמש לצרכים שוטפים ולנזילות של גזית גלוב, שבבעלות חיים כצמן. בגזית גלוב יכלו רק לחלום על ריבית כזאת במערכת הבנקאית.
 

עסקת המימון השלישית היא זו שבמסגרתה תממן מגדל עבור אזורים 600 מיליון שקל לצורך הקמת שני פרויקטים במסגרת דירה להשכיר הממשלתית: האחד בשכונת הרקפות בראשון לציון והשני בשכונת בית בפארק באור יהודה.
 

די בשלוש דוגמאות אלה כדי להעיד עד כמה הגופים המוסדיים מעורבים עד מעל לצווארם הפיננסי בעסקות נדל"ן בשוק המקומי ובחו"ל. סביר שבימים שנותרו עד סוף 2019 נשמע על עסקות נדל"ן נוספות.
 

כשמדובר בנדל"ן בשוק המקומי, רמת הסיכון סבירה יחסית. השוק מבעבע, ומחירי הנדל"ן עולים בדרך כלל בגלל המחסור. אבל השקעות נדל"ן בחו"ל הן כבר סיפור אחר, והסיכון קופץ שבעתיים. אומנם אין זו השקעה בקנאביס, אבל במחשבה שנייה, לפעמים הנדל"ן במזרח אירופה גרוע מקנאביס. 
 

לגופים המוסדיים אין שום יתרון יחסי בהשקעות בחו"ל בכלל ובנדל"ן בפרט. במקרה הטוב הם נאלצים לשכור שירותי יועצים מקומיים, ואז הם משלמים כפל דמי ניהול על חשבון עמיתי הפנסיה או קופות הגמל. במקרה הגרוע, ההשקעות נעשות ללא ייעוץ מקומי - מה שמוביל למעשי עוקץ ובהמשך להתרסקות מפוארת של ההשקעה.

המוסדיים מגיעים לחו"ל כי אין להם ברירה. הם חייבים לעמיתיהם תשואות מינימום של 4.5% לשנה כדי להבטיח את תשלומי הפנסיה. אלא שהתשואות על ההשקעות באיגרות ממשלתיות "סולידיות" יחסית נמוכות מ־1% לשנה, וגם באיגרות הקונצרניות ה"מסוכנות" יותר המצב לא טוב בהרבה. מדי חודש מזרימים עמיתי הגופים המוסדיים (גמל, פנסיה, ביטוח והשתלמות) סכום הנאמד ב־5 מיליארד שקל לחודש (מתוכם כ־1.5 מיליארד שקל במנורה מבטחים לבדה).
 

אלה צרות של עשירים, והדילמה הגדולה היא מה לעשות בכסף. איך משקיעים אותו בשווקים בסביבת ריבית אפסית. האתגר מורכב במיוחד לנוכח תוצאות 2019, שנה שבה יפונקו העמיתים בתשואות שיא של יותר מ־11%. זאת תשואה לא נורמלית, שבימים נורמליים הייתה אמורה להספיק לשלוש שנים. ברור שהיא לא תחזור ב־2020, ושאם תעמוד התשואה בשנה הבאה על 3.5% בלבד, זה יהיה מצוין. אבל גם כדי להציג תשואה כזאת צריך לעבוד קשה מאוד, לשבור את הראש ולדרוש ממנהלי מחלקות ההשקעות להיות יצירתיים מאוד.
 

השאלה הגדולה היא, כאמור, אם זרם ההשקעות בחו"ל - שהובילה לפני חמש שנים הראל השקעות - אינו כרוך בסיכונים גדולים מדי. לטעמי התשובה היא כן. לכן חייבים לחפש בכל מחיר השקעות חלופיות בשוק המקומי, ותחום התשתיות הוא המעניין מכולם.
 

"תפקיד המוסדיים הוא להשיג תשואה בכל מקום סביר. הואיל והתשואות בשוק ההון הישראלי נמוכות, אין לנו ברירה: כדי להבטיח לעמיתים תשואה של יותר מ־4% אנחנו מגיעים לשוק הנדל"ן", אמר לי יהודה בן אסייג, מנכ"ל קבוצת מנורה מבטחים, המעורבת בשוק הנדל"ן הישראלי והבינלאומי. היא מימנה בין השאר עבור חברת דירה להשכיר פרויקט נדל"ן בחיפה. שלשום נחשף שתעמיד קו אשראי של 90 מיליון שקל לחברת המימון החוץ־בנקאי בלנדר כמקור כספים למתן הלוואות.
 

מנורה מבטחים מזמן אינה חברת ביטוח או חברה לניהול פנסיה. בפועל היא פועלת כבנק, אף שרישיון כזה לא ניתן לה מטעם הפיקוח על הבנקים. בן אסייג: "אנחנו מגיעים לשוק הנדל"ן, לתחום התשתיות ולקרנות ההשקעה הפרטיות בניסיון כמעט נואש להשיג תשואות סבירות. בדוח השנתי אנחנו כותבים מה תהיה הפנסיה הצפויה בגיל הפרישה ומציינים ריבית מטרה של יותר מ־4.5%. בתשואות האפסיות הקיימות בשוק המקומי אנחנו נואשים להגיע לשם, ובלית ברירה משלמים דמי ניהול נוספים ליועצים בחו"ל כדי להגיע לפונקציית המטרה. תמיד נשמח לשמוע על השקעות ממשלתיות מעניינות".
 

אפשר להבין את בן אסייג, שבעצם זורק כפפה לגופים הממשלתיים. בשבוע שבו הנגיד מוכן להגדיל את יעד הגירעון כדי לממן את תוכנית ההשקעה במטרו של תל אביב, שוכחים משום מה את המוסדיים. החשב הכללי מוזמן להכין תוכנית השקעה הכוללת רשת ביטחון שהמוסדיים ישמחו לקפוץ עליה. 

מי צריך ועדות איתור
 

השבוע חמקה מתחת לרדאר התקשורתי הודעה מטעם הנגיד פרופ' אמיר ירון, בנוגע להקמת ועדת איתור לתפקיד המפקח על הבנקים. שלשום פורסמה בעיתונים מודעת ענק מטעם חברת החשמל לאיתור מנהל אגף שירות לקוחות, שיהיה כפוף לסמנכ"ל הרגולציה. נכתב שחברת החשמל (הממשלתית) הקימה ועדת איתור למינוי, שהמחזיק בו יועסק בחוזה אישי לתקופת ניסיון של שנה. בשני המקרים מדובר בוועדות מיותרות, אבל לנוכח חשיבותה הציבורית אתמקד בזו של המפקח על הבנקים.
 

רעיון הקמת הוועדה לתפקיד ציבורי כלשהו ראוי כל עוד מי שנבחר בסוף הוא המועמד האידיאלי מבחינה מקצועית. בפועל, מי שנבחר בסוף הוא מי שהממנה חפץ ביקרו. כך היה בעבר במינויים של בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי. למשל, כשמונתה ועדת האיתור ליו"ר מפעל הפיס, היה ברור לגמרי שהתפקיד יינתן בידי אביגדור יצחקי, מקורבו של כחלון - וכך היה. מרבית המינויים הבכירים בתקופת כחלון נעשו לפי בחירתו המוקדמת של השר. במקרים האלה ועדת האיתור לא הייתה אלא ועדת קישוט. אותו סיפור יחזור במינוי המפקחת על הבנקים.
 

גם הנגידה לשעבר קרנית פלוג מינתה ועדת איתור, אבל היה ברור מראש שהתפקיד ייפול בחיקה של חדוה בר. ההרכב הנוכחי של ועדת האיתור למפקח שיחליף את בר מבטיח שהבחירה תהיה אך ורק של הנגיד. בראש ועדת האיתור עומד אנדרו אביר, מנהל חטיבת השווקים ועושה דברו של הנגיד. ארבעת החברים הנוספים בה הם טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל, שהייתה חברה גם בוועדת האיתור הקודמת; פרופ' אלעזר ברקוביץ, לשעבר דיקן בית הספר למנהל עסקים במרכז הבינתחומי; פרופ' צבי אקשטיין מהבינתחומי, שהמליץ בחום על מינויו של פרופ' ירון לנגיד; ופרופ' גבריאלה שלו, לשעבר שגרירת ישראל באו"ם ודירקטורית בבנק לאומי.
 

פרופ' שלו לא תעלה על בריקדות גם אם יוצע מינוי מפקח שאינו לרוחה. ברור שהיא לא תילחם על מינוי מפקח שבסדרי העדיפויות שלו מבכר את האינטרסים של הציבור על פני יציבות הבנקים. 
 

בתנאים אלה, ועדת האיתור היא הצגה שעלולה להוביל להטעיית הציבור. תהליך הבחירה אינו חופשי, כי הרי ברור שבסופו של דבר לא ימונה מפקח שאינו מיושר לחלוטין עם הנגיד. וחוץ מזה, במקרה שיבול המועמדים יהיה דל, יותר לנגיד לעקוף את הוועדה ולפנות במישרין גם למועמדים שלא יפנו מיוזמתם לוועדה.
 

הדבר הנכון ביותר מבחינה ציבורית הוא לבטל את הקמת "ועדת מראית העין" - ולאפשר לנגיד לבחור את המפקח כראות עיניו, ללא כל ההצגות המיותרות.

בעזרת השם
 

שני מיזוגי בנקים בישראל יושלמו בזמן הקרוב ביותר. המיזוג המהותי הוא של בנק אגוד עם מזרחי טפחות. המיזוג המתוקשר פחות הוא של מרכנתיל דיסקונט עם בנק דקסיה (או בשמו העדכני, מוניציפל).
 

בשני המקרים הצטיידו המתנגדים לעסקאות ביועצים מקושרים המחוברים היטב למקבלי ההחלטות במקומות הנכונים. בבנק אגוד שכר ועד העובדים את שירותי פרופ' ירון זליכה, שקנה לעצמו מוניטין של לוחם צדק חברתי. למרות זאת, סביר שאת שירותיו לוועד הוא לא העניק חינם, אלא תמורת שכר טרחה נאה הנאמד בעשרות אלפי שקלים. אין זה המקרה הראשון שבו עובדים מצטיידים בזליכה. האדון ידוע בקשריו היעילים עם פוליטיקאים, ובראשם שר האוצר כחלון.
 

במקרה השני שכר בנק ירושלים את שירותיהם המשפטיים של עו"ד פיני רובין ושל "מר תחרות" עו"ד דרור שטרום. האחרון ניסה לשנות את ההחלטה על מיזוג דקסיה עם מרכנתיל דיסקונט. שטרום התבקש להוכיח באותות ובמופתים שמה שלא טוב במיזוג דקסיה עם מרכנתיל, נכון כלכלית אם הבנק ימוזג לבנק ירושלים. סביר שגם הוא לא התנדב אלא תוגמל ביד נדיבה על שירותי הייעוץ. לא במקרה גייס בנק ירושלים את עו"ד שטרום. האדון כיהן בעבר כממונה על התחרות, ולמילה שלו יש ערך בזירה הבנקאית. וחוץ מזה, לפני כשלוש שנים השלים שטרום במצוותו של כחלון את הרפורמה להגברת התחרות במערכת הבנקאית (ועדת שטרום). לזכותו ייאמר שעם סיום תפקידו בוועדה הוא גזר על עצמו שנתיים צינון, ורק אחריהן הסכים לקבל הצעות עבודה. 
 

בעלי בנק ירושלים היו בטוחים שהמוניטין של שטרום במערכת הבנקאית יספקו את הסחורה. אלא ששופטי בית הדין לתחרות לא התרשמו מעמדות היועצים. בית הדין אישר את המיזוג של אגוד עם מזרחי טפחות. מבחינת דיסקונט, המיזוג עם דקסיה ייצא לדרך בשינויים מסוימים בתיק האשראי בדקסיה. בנק ירושלים לוטש עיניו אל חלק מהתיק.
 

המסקנה היא שלא תמיד השמות הנוצצים יודעים לספק את הסחורה. בדרך כלל, הנתונים המעשיים והעובדות בשטח הם שקובעים, ולא הססמאות על "תחרות". טוב שבירושלים יושבים שופטים המבינים את זה.

חירות או תחרות
 

שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן מתמודד בשבועות האחרונים עם אתגרים לא פשוטים הנוגעים להגברת התחרות במשק. לא אחת הוא והממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, אינם רואים עין בעין את מתכונת הטיפול בסוגיה.
 

כמו רבים מהפוליטיקאים, גם כהן נאלץ להתמודד עם אי־הוודאות הכרוכה בבחירות מועד ג': "מערכת בחירות שלישית משדרת אי־יציבות פוליטית", אמר לי כהן. "הכלכלה אוהבת יציבות. לכן מערכת הבחירות פוגעת בעסקים, ואנחנו בוחנים את האפשרות לביטול יום השבתון. אנחנו משדרים חוסר יציבות גם מול סוכנויות הדירוג. אבל אני פועל במשרד הכלכלה כאילו אין ממשלת מעבר, ולא מחכה עד להקמת ממשלה חדשה. הנחיתי את כל הגורמים במשרד להוציא אל הפועל את כל התוכניות".
 

אנחנו עומדים לקראת סיום שנת 2019 וסיכום העשור. האם לדעתך המאבק ביוקר המחיה, שהחל בפועל עם המחאה החברתית ב־2011, הצליח בסופו של דבר?
 

"שנת 2019 הייתה טובה לכלכלה הישראלית מבחינת היצוא, שממשיך לשבור שיאים, השפל באבטלה, השיא בהשקעות וחוסנו של השקל. רק שלשום אישרה מנהלת רשות ההשקעות תוכניות להקמת 12 מפעלים תוך מתן מענקים של 40.7 מיליון שקל.
 

"לצד כל אלה הנחנו את התשתית להגברת התחרות במשק. זה התבטא ברפורמה במכון התקנים, שהחודש תעבור לפעימה השלישית. הוצאנו את מכון התקנים, שהיה שבוי בידי גורמים אינטרסנטיים, לתקינה בינלאומית. ביטלנו את הבלעדיות של רשתות הפארם, וכבר אנחנו מבחינים ביותר שחקנים. בעבר הייתה רשת פארם אחת בלבד, והיא ניצלה את הבלעדיות כדי לחסום מתחרים ולגבות מחירים מקסימליים. נוסף על זה, אני מקדם חקיקה לביטול הבלעדיות של הרשתות בקניונים. פתחנו את היבוא לתחרות ועשינו צעדים רבים משלימים".
 

"בניגוד לממונה, חשבתי שהשארת הבלעדיות חוטאת למטרה, כי בלעדיות רעה לצרכנים ופוגעת בתחרות. הדבר היחיד שאני מוכן לשקול הוא הגנה לתעשיות ינוקא. כשראיתי שרשות התחרות גוררת רגליים, החלטתי להגיש את הצעת החוק שתקדם את הנושא.
 

"בנוגע להחלטתה שלא לערער על החלטת בית הדין לאשר את מיזוג בנק אגוד ובנק מזרחי, מדובר בהחלטה מוטעית. הממונה הייתה חייבת לפעול ביותר אסרטיביות, כמו סגנה אורי שוורץ, שהבין את החשיבות שבקידום התחרות. לטעמי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא, ויוגש בג"ץ בימים הקרובים".
 

"לא בכדי בחרה הכנסת האחרונה לקדם חוק שמשמעותו היא הגדלת התחרות בבנקאות. עד היום נדרשו השרים לחתום על דברים טכניים של תקנים ושינויי מחירים. דווקא כאן, במקום שנדרש שיקול דעת, אין חתימה של שרים. לכן מיזוג בנקים, ומהלכים מעודדי תחרות אחרים בכלל, חייבים להיעשות באישור שרים.
 

"הגעתי מהמגזר העסקי, וכאיש עסקים תמיד רציתי לקבל הצעות מכמה שיותר בנקים. אם בנק מזרחי רוצה לגדול, הוא לא חייב להתמזג אלא להנפיק מניות. אבל הוא בחר במיזוג עם אגוד כדי להציף רווח חשבונאי. אותי מעניינים רק הצרכנים - ואת זה לא הבינו ברשות התחרות. אף על פי שהממונה הגיעה לתפקיד מהמגזר העסקי, היא חייבת לראות את טובת המשק והצרכנים".
 

"אני בהחלט מעריך אותה ברמה האישית, אבל יותר ויותר חלוק עליה במישור המקצועי. היא צריכה לראות לנגד עיניה את הגברת התחרות. מיזוג הוא אנטי־תחרות. בלעדיות בקניונים אינה תורמת לתחרות. את החוק להגברת התחרות דאגתי לקדם למרות מכבש לחצים אדיר. פעלתי נגד יבואנים בלעדיים והדפתי לחצים של הבנקים, כי תמיד ראיתי את טובת הצרכן. ההגנה של רשות התחרות על הסכמי בלעדיות אינה משרתת את הצרכנים. לצערי, עו"ד הלפרין הפסיקה לפעול באסרטיביות הנדרשת מתפקידה".
 

"מדובר בסוגיה כבדת משקל שראוי בהחלט לשקול מחדש. לדעתי צריך למצוא את האיזון בין האפשרות לתת כלי תחרות נוסף מול השחקנים המקומיים וגופים שרגילים להיעדר תחרות. חתמתי על צו יבוא אישי באינטרנט, וזה בהחלט עוזר להפחתת יוקר המחיה. אבל אני חושב שהגיע הזמן לבצע עבודה מקיפה באוצר כדי להחליט אם צריך לבטל את הפטור באופן מלא או חלקי. במקביל צריך לשקול להשאיר אותו ללא שינוי במקומות ובמוצרים שבהם אין תחרות, ולבטל אותו במקומות אחרים".
 

"אנחנו פועלים כל הזמן ובוחנים כל מקרה לגופו. כבר פעלנו לטובת מפעלים בשדרות ופניציה, שהתלוננו על היצף. בנושא המלט חשבתי בשלב הראשון שלא נכון להטיל מס היצף. אבל בינתיים הממונה על היבוא מבצע בימים אלה עבודת עומק, ולפי מסקנותיה, שיתקבלו עד סוף ינואר, נבחן את עמדתנו מחדש. חשוב שתהיה לנו עצמאות בייצור המלט".
 

"נתניהו הביע, בצדק, שביעות רצון מכך שלמרות שישראל היא מדינה בעלת שיעורי ילודה מהגבוהים במערב, מחירי הדיור נבלמו בשלוש השנים האחרונות. אלמלא ריכוז הסמכויות באוצר והעבודה האינטנסיבית היו המחירים עולים בחדות.
 

"דווקא בתוכנית מחיר למשתכן הגשמנו את היעדים, ובמדדי מחירי הדירות החדשות נרשמה ירידה. לצעירים שעד היום לא יכלו לרכוש דירות ניתנה אלטרנטיבה של ממש. זוגות צעירים הגשימו חלום, ויותר מ־70 אלף זוגות מימשו את זכאותם".
 

"ראשית, אנחנו במשרד בעיצומה של עשייה הכוללת מספר שיא של מפעלים חדשים במיוחד באזורי הפריפריה. מגיעות לכאן כל הזמן השקעות נוספות מצד אינטל, פפסיקו, סודהסטרים ורבות נוספות. השבוע אישרנו מסלול הטבות לסודהסטרים, שתהיה בבעלות פפסיקו.
 

"אני מסתכל קדימה באופטימיות, כי בפרק זמן של פחות משלוש שנים שבהן אני בתפקיד, הצלחתי לקדם לא מעט מיזמים. את חלקם אני זוכה לראות יוצאים אל הפועל ואחרים יבשילו בעתיד. יציבות בתפקיד היא דבר חשוב. מוניתי לתפקיד באמצע הקדנציה של הממשלה הקודמת, והשאיפה שלי היא להמשיך בו".