איזו סופגנייה אתם?
במודעה שמפרסמת רכב מסוים ומשובח, הופיעו שתי סופגניות. אחת רגילה, עם סוכר כשלג וריבה אדומה כעין טיפה עליה, ואחת ששוקולד קרוש שפוך על כיפתה, וקרמים, מגדנות ורטבים פראיים במזרקים גודשים את ראשה, עד שנוצרת על הסופגנייה גבעה של טעמים מסתוריים. מהנדסי קונסטרוקציה של סופגניות חישבו את עמידותה.
הכותרת במודעה מעל לסופגנייה הרגילה: לקנות 2019. הכותרת מעל הסופגנייה החדישה: לקבל 2020. הפיתוי לקונה הרכב מפורש במודעה: תוכל לקנות רכב בהטבות המיועדות ל־2019 אף על פי שתקבל רכב מודל 2020. כפוף לתקנון (איזה תקנון? זה תמיד כפוף לתקנון שאתה לא מכיר. לא חשוב, לא זה הנושא). אוקיי, הבנתי. אבל לא הסופגניות ממחישות לי את היתרון. להפך. אני חושב שסופגנייה רגילה, עם ריבה אדומה, עדיפה בכל צורה על כל סופגנייה מודרנית מלאת ערימות, רטבים, קרמים ומזרקים. טעמתי סופגניות כאלה לרוב, והזרקתי את כל סוגי הנוזלים לסופגניות שנראות כמו סופגניות נרקומניות. לא, תודה. המודעה נחמדה מאוד, הכוונה מובנת, אבל אני אוהב את הסופגנייה הרגילה. רק אותה.
חג שמח
בחורף הזה נסעו אנשים בשלג הארקטי מרחק של 200 ק"מ כדי להשתתף בכנס אהבה לישראל. הם לא היו יהודים. זה היה מסע של אהבה לישראל שעבר מעיר לעיר ברחבי פינלנד, עד לעיירות שנמצאות קרוב לחוג הקוטב הצפוני. סיפר אחד המשתתפים שכולם נוצרים אוהבי ישראל: "התרגשנו לראות אנשים נוהגים מרחקים גדולים בקור המקפיא כדי לשמוע על ישראל. הרגשנו מבורכים כאשר חגגנו ברחבי פינלנד את האהבה לישראל". מדובר כמובן בנוצרים אוונגליסטים. האוונגליסטים שתיארתי בפינלנד מייצגים רק חלק ממאות מיליונים ששייכים לתנועה העולמית הענקית הזו. אהבה לישראל ולציונות היא חלק חשוב ומרכזי במחשבה שלהם. הפעילות בפינלנד המושלגת, עם מזחלות ואיילים, בין היתר, היא רק עוד אחת מאלפי פעילויות למען ישראל והפגנות אהבה לישראל שהנוצרים האוונגליסטים מקיימים כל השנה בכל כדור הארץ. האם ייתכן שלא נאחל לאנשים האלה, מכל הלב ובכל האהבה, איחולים טובים לשנה הנוצרית החדשה? אני מאחל. גם בשמכם. ברכות לכל אחד מהם: שנת 2020 טובה.
החוק והשאר
הכלכלה נעצרה. מנהלי בנקים לא יכולים לצאת מהבית כי היועץ המשפטי עדיין לא הודיע איזה נעליים הם ינעלו: חומות או שחורות, ואם אין מניעה לנעול נעלי ספורט צבעוניות. הבנקים יישארו סגורים בינתיים. מספר מנהלים טענו שאי אפשר ככה. הם הגיעו בכל זאת לסניפים. עם כפכפים. זה הוכרז כמרד נגד שלטון החוק וסכנה לדמוקרטיה.
מחלקת התביעות
1. אם לא נכון כל מה שכותבים עליו, למה הוא לא תובע? למה הוא לא תובע?!
2. אוי, תראו מה הוא עשה. הוא תבע תביעת השתקה! תביעת השתקה!!
נטפליקס ביידיש
ראיתי שני סרטים בימים האחרונים. סרט ישראלי בעברית וסרט שוויצרי ביידיש. הסרט השוויצרי הוא "מוטי וולקנברוך מוצא את עצמו", והוא מוקרן בנטפליקס. סיפור על יהודי חרדי צעיר שאמא שלו לוחצת למצוא לו שידוך. השפה העיקרית בסרט היא יידיש. במסגרת חיפושי השידוך מוטי מגיע גם לישראל, כאן הוא מדבר עברית. השוויצרים כל כך התלהבו מהסרט, שהוא היה המועמד שלהם לאוסקר. הספר שעליו מבוסס הספר היה רב־מכר בשווייץ במשך 70 שבועות. הסרט בעברית הוא "בשורות טובות". סיפור על זוג ישראלי שעובר טיפולי הפריה. סרט על נושא חשוב, אפילו ציוני. ציוני משתי בחינות: רואים בו את החיים שלנו, הישראלים, וגם אזעקות בעת ירי טילים רצחניים עלינו. הוא מטפל בנושא הילודה.ישראל היא אלופת העולם בטיפולי פוריות, כי ישראל היא מדינה בריאה בנפשה והצעירים שלה אוהבים ילדים. אירופה, לעומת זאת, חולה ומשמידה את עצמה. הצעירים של אירופה לא מתלהבים להביא ילדים לעולם. זה יפגע להם בתענוגות החיים. שני הסרטים כוללים סצנות מין. זה בסיס הסיפור. בטיפולי ההפריה ב"בשורות טובות", המין הוא טכני, לא למטרת תענוג אלא פעילות נואשת לצורך התעברות. בסיפור השידוך, הצעיר החרדי משווייץ מכיר גם חרדיות שוויצריות, גם שיקסה וגם ישראלית. בנוגע לפעילויות במיטה: עם הישראלית השפה היא עברית, ועם הגויה - גרמנית. אין סצנות מין ביידיש.
שומרי החוק
"עלינו לא לשתוק בנושא שלטון החוק. אין אזרח שהוא מעל לחוק! לאן נגיע אם לא נשמור על החוק? אוי, שוטר מתקרב לפה, תחביאו את הגראס. אוף, הנה הוא עבר, הכל בסדר".
אזהרה חוזרת
הילחמו בתאונות עבודה. הפסיקו לעבוד!
محاربة حوادث العمل. توقف عن العمل!
בעיות גדולות
שאלות לא קלות: הג'ינס הלא משופשף שלי, ובגלל זה היותר זול, השתפשף והוא נראה כמו הג'ינס המשופשף הגזעי. מה לעשות?
הכיסא הצבוע קיבל פגימות בצבע והוא נראה כמו הכסא היקר, שבו הפגימות בצבע מגיעות ככה מהמפעל. מה לעשות?
יש לי קרע בג'ינס הקרוע. מה לעשות?
יש לי כתם צבע על החולצה עם דוגמת כתמי הצבע. מה לעשות?
פינת השלולית
"מה את אומרת על הצפרדע שהביא לי את כדורון הזהב שלי ממעמקי השלולית ולא ביקש נשיקה?".
"לא ביקש?".
"לא".
"לא דרש ממך שתבטיחי לו קודם נשיקה, אחרת הוא לא יביא לך את הכדור?".
"לא. איזה זבל".
"אז מה עשית?".
"מה יכולתי לעשות? אמרתי אופפסס והפלתי שוב את הכדור למים".
"נו?".
"ביקשתי ממנו: בבקשה, בבקשה, צפרדע, תביא לי שוב את הכדור. אוי, אני כל כך מצטערת. אם תביא לי את הכדור תוכל אפילו לבקש שאתן לך נשיקה ואסיר ממך את הכישוף שבגללו אתה צפרדע. בבקשה, בבקשה, הכדור".
"נו?".
"הוא אמר: זה בסדר, אני לא מבקש כלום, לא צריך, לא נורא, וקפץ והביא לי את הכדור. מה קורה כאן? מה יש לו, לצפרדע הזה?".