סבב המהלומות האחרון בין ארצות הברית לאיראן הסתיים בניצחון אמריקאי מוחץ. איראן החבולה נראית בסוף השבוע הזה כמי שהייתה שמחה להכריז על סיום הסבב, ומתלבטת מאוד אם כדאי לה להמשיך בפעולות נקמה. אבל מעבר להוצאתו המבורכת של אדריכל הציר, לחיסול של קאסם סולימאני יש פוטנציאל להפוך לתפנית אזורית. ובצדק התיישבו בצה"ל לנסח מחדש את הערכת המודיעין ל־2020. בין היתר, כדאי לשאול את עצמנו אם לא לקינו בהערכת יתר של איראן.

הרבה כתרים ותארים נקשרו השבוע ל"שהיד החי" שהפך לדומם, רובם מוצדקים. סולימאני היה האדריכל, המהנדס והקבלן של ההתפשטות האיראנית. ביכולתו היצירתית לשלב כישורים פוליטיים וצבאיים. הוא היה הדבק שהחזיק את הציר השיעי בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן, ושלח גרורות גם לאפגניסטן ולעזה. 

סולימאני היה מסוג הקבלנים שנוהגים לפעמים גם להתייצב באתר העבודה, להזיז הצדה את הפועלים ולהדגים להם איך עושים את העבודה. במאי 2018, אחרי שורת תקיפות על אתרים איראניים בסוריה, הופתעו בישראל לראות את סולימאני מפקד בעצמו על שיגור מטח של 32 רקטות לעבר הגולן. רק ארבע מהן הצליחו לחצות את הגבול לישראל.

מעבר לביסוס מעמדה של איראן כמעצמה אזורית, המאמץ של קאסם נועד לבצר חגורה של הרתעה סביב תוכנית הגרעין של איראן, שהיא היא היעד האסטרטגי. הוא צבר יכולות בעיראק ובאפגניסטן שנועדו להרתיע את ארה"ב מלפעול נגד איראן, וניסה לסגור טבעת חנק גם סביב ישראל. 

מול ישראל הוא נחל הצלחה: היכולות האימתניות שסיפק לחיזבאללה הרתיעו את ישראל מלפעול ישירות נגד איראן. מול ארה"ב הוא טעה בהערכת הנחישות האמריקאית והלך צעד אחד רחוק מדי.

במשך שנים הוא התהלך בביטחון, על אף הידיעה שכוונות ישראליות צופות בו, והעריך נכונה שישראל לא תעז לחסל את האיש מספר 2 באיראן. במערכת הישראלית יש כבר שנים קונצנזוס על כך שצריך להפסיק את פעולתו של אחד האויבים הקשים והמתוחכמים שקמו לנו, אבל המחיר הרתיע. לאחר הפעולות מול ארה"ב וסעודיה במפרץ, שנותרו ללא מענה, הביטחון העצמי שלו הפך מופרז ועלה לו בחייו. 

במהלך אחד הצליח נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להזכיר לעולם כולו שהאריה האמריקאי הרובץ אינו מת - הוא רק ישן. המסר שטמון בחיסול עמוק הרבה יותר: מי שמעז לחסל דמות בכירה כל כך במשטר האיראני יכול להעז גם לפגוע בתוכנית הגרעין. לפי ההתנהגות האיראנית בשבוע האחרון - המסר הזה נקלט.

מסר מרגיע מארה"ב 

האיראנים נערכו לשגר מטח טילים בליסטיים עם תום מסע הלוויה האינסופי. ההתרעה הגיעה לארה"ב שעות לפני המטח, והיא מיהרה לפנות את אנשיה מהבסיסים בעין אל־אסד ובארביל. משום מה האמריקאים לא פינו את המסוקים משדה התעופה עין אל־אסד. קשה להאמין שהמודיעין האיראני, על כל יכולותיו בעיראק, לא ידע שהחיילים האמריקאים יצאו מהבסיסים. ייתכן שזה מה שהאיראנים רצו: להגיב, בלי להסתכן בתגובה אמריקאית נוספת. 

הם שיגרו מטח מעורב של טילי פאתח־110 מדויקים עם טילי קיאם לא מדויקים. מתוך 22 טילים ששוגרו חלק התפרקו בדרך, חלק החטיאו, ו־13 פגעו במטרה, אבל בדיוק במטרה. קצת יותר מ־50% הצלחה. תמונות הבסיס לאחר התקיפה מוכיחות יכולת איראנית לפגוע בבניין ספציפי, וזה צריך להדאיג אותנו. האמריקאים בחרו לא להפעיל מערכות הגנה אווירית או שיבוש GPS, אולי רצו לתת לאיראנים לשחרר את הקיטור.

על אף הקריאות הנרגשות שיצאו מאיראן במהלך הלוויה של מי שכבר הועלה לדרגת אימאם וקדוש, שלוחי האיראנים לא מיהרו להגיב - לא בסוריה ולא בעזה, וגם נסראללה יצא מגדרו להבהיר שהתגובה תבוא מאיראן ולא מלבנון. האיפוק של איראן לא טריוויאלי, והדילמה שלהם קשה מנשוא: מצד אחד הם ספגו מכה קשה שגם פגעה במעמדם האזורי. מאידך, הם ממש לא רוצים לעורר שוב את חמתם של האמריקאים. הם נאלצים להתלבט בכך ללא נוכחותו התורמת של קאסם.

מבחינתנו יהיה נכון להתייחס לאיראן בימים האלה כאל חיה פצועה. אין סיבה לתת לאיראן תירוץ להוציא את זעמה עלינו, כשהיא מתכתשת עם האח הגדול מאמריקה. לכן נכון בימים האלה להתאפק מלפעול בסוריה, אלא אם מדובר באיום מיידי. הערכת המודיעין הקודמת של צה"ל, שנשלחה עכשיו לעדכון, הניחה המשך נסיגה אמריקאית מהאזור והתגברות התעוזה האיראנית. שתי ההנחות האלה נמצאות כרגע בסימן שאלה. 

הרבה בכירים ישראלים קיבלו השבוע מסרי הרגעה ממקביליהם האמריקאים: ארה"ב לא עומדת לצאת מעיראק ומבינה שיציאה כזאת תפקיר את עיראק לידי האיראנים. גם איראן עצמה, ללא סולימאני, ומול אמריקה נחושה, תהיה נועזת פחות. 

בפעם הראשונה מאז התמנה לנשיא יש לטראמפ צוות מדיניות חוץ הדוק, יעיל ומתואם. שר החוץ מייק פומפאו ושר ההגנה מארק אספר חברים מאז סיימו ביחד את הלימודים באקדמיה הצבאית ווסט פוינט ב־1986. ניכר שהם חולקים שפה משותפת ותובנות גם עם ראש המטות המשולבים מארק מילי. השלישייה הזאת שכנעה את טראמפ להעז ולפגוע בקאסם. עבור ישראל, הקשר החם והעמוק שיש לראש המוסד יוסי כהן עם פומפאו הוא אסטרטגי. 

מאז שישי שעבר מרגישים בירושלים, בריאד, בקהיר וגם במוסקבה שהמעצמה האמריקאית חזרה. מוקדם עדיין להעריך אם החיסול הזה מבשר על שינוי כיוון בתהליכים באזור, אבל הוא מהדהד בכל העולם. גם קים ג'ונג און הקוריאני, שכבר אמור היה להציג לעולם "נשק אסטרטגי חדש", החליט לנצור את התוכניות בינתיים ולחשב מסלול מחדש. במהלך אחד הצליח טראמפ לקבע שוב את דימויו כאדם לא צפוי. התגובה העלובה של מתחריו מהמפלגה הדמוקרטית רק חיזקה אותו יותר. 

בטור שכתבתי לפני חודש על מדיניות החיסולים טענתי שמעטים הם החיסולים של אנשים שקשה למצוא להם תחליף. מנהיג הג'יהאד פתחי שקאקי היה כזה, גם עימאד מורנייה וגם קאסם סולימאני. הבעתי משאלה שאוכל להקדיש לו פרק בעונה הבאה של "רשימת חיסול" ולא יכולתי לבקש הגשמה טובה מזאת: צדיקים אחרים עשו את המלאכה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר