תרבות השקר: אם יש נושא שלדעתי בלט בכל מסכת האירועים שהחלה בחיסול סולימאני, הרי הוא השקר – תרבות השקר האיראנית. זה לא חדש, זה דבר ידוע. יש הקושרים זאת למונח הדתי הנקרא “תקיה” (זהירות, עמידה על המשמר), שמבוסס על הקוראן ומתיר חוקית למאמין לשקר ולהסתיר את זהותו האמיתית באם נשקפת לו סכנת חיים. מושג זה התקבל מאוד בשיעה (ולא בסונה) מסיבה מעשית: המאמינים בשיעה היו מיעוט נרדף בקרב הרוב הסוני הגדול, ולכן הם אימצו את “התקיה” ככלי הישרדות. בו בזמן, מיד בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן יצא, אם איני טועה, פסק הלכה המבטל את חובת ה”תקיה” המוטלת על השיעי המאמין. 

יהי אשר יהי, המשטר באיראן הפך את השקר לכלי מדיני־דיפלומטי. עד הרגע האחרון האיראנים טענו בלהט כי כל מערך האנרגיה שהם בונים מיועד אך ורק לצורכי שלום. היכן כאן הבעיה? שהעולם המערבי הסכים לחיות עם השקר האיראני כאילו זה נורמטיבי; או מזווית אחרת, המערב ידע שהאיראנים משקרים אבל רצה להאמין שזה לא שקר, אלא אמת. התוצאה: האיראנים הבינו שהם יכולים לשקר. שקר מתקבל.

התרסקות המטוס האוקראיני באיראן. צילום: רויטרס
התרסקות המטוס האוקראיני באיראן. צילום: רויטרס


האירועים האחרונים, עד הפלת המטוס האוקראיני, הלכו במסלול השקר האיראני הנורמטיבי. למשל הדיווחים ממקור במשמרות המהפכה בדבר 80 הרוגים אמריקאים וכדומה. עם המטוס האוקראיני כבר קשה היה להמשיך במסלול השקר. במקביל, גם ההודעה האיראנית על לקיחת האחריות להפלה הייתה רוויה בשקרים גסים. שקרן הוא תמיד שקרן. היכן כאן הבעיה? לדעתי כל מי שרוצה במערב, בראש ובראשונה באירופה, להאמין לאיראנים וללכת שולל אחר השקר שלהם - כי המשטר האיראני ימשיך לשקר – לא ישנה את תפיסתו. ככה השקר יישאר נצחי.

וזה מביא אותי לנושא אחר שהזדקר בדרמה הסולימאנית, והוא השנאה לטראמפ אצל חלק ניכר מהתקשורת הממוסדת שלנו. לא אכנס לסיבותיה, אך מה שחשוב הוא שהשנאה משבשת אצלה, לדעתי, את החשיבה ההגיונית ויוצרת עבורה מציאות מדומיינת הצופה רעות לישראל כל הזמן, מגמדת את הישגי טראמפ, או מעלימה אותם בכלל, והופכת אותו ל”כלומניק”. 

אדון רק בנושא אחד החשוב לגבי העתיד. הגישה האנטי־טראמפית גורסת שהוא מתחנף לאיראנים. הכיצד? הוא כל הזמן מדבר על משא ומתן עם איראן ומתחנן להיפגש עם נשיא איראן, וכשזה יקרה, יבולע לישראל, הוא יבגוד בה. וזאת למה? כי טראמפ רוצה בסך הכל הסכם עם איראן שיהיה שונה רק במעט מההסכם המקורי, אך יאפשר לו להכריז שהוא השיג הסכם טוב יותר מאשר השיג אובמה. זאת הגישה. לדעתי, הבל הבלים. 

מה שטראמפ רוצה, והוא ויועציו חוזרים ואומרים, זה שקודם כל אם יתחיל משא ומתן יימשכו הסנקציות, ולא תהיה שום הקלה. המשא ומתן לא יהיה על שיפור ההסכם הקיים, אלא יתנהל לגבי שלושה דברים: הסכם חדש לגמרי שירחיק את איראן מהגרעין ב־100 שנה, עשיית הסכם מחמיר בנושא הטילים הבליסטיים של איראן וקץ למערכת הטרור האיראני ושאיפות ההגמוניה שלה באזור. במילים אחרות – הסכם כניעה! ברור שהמשטר האיראני לא יכול להסכים לכך. טראמפ בונה על החנק הכלכלי המתהדק, ועל המצב הפנימי באיראן. חמנאי בונה על כך שטראמפ לא ייבחר בעוד עשרה חודשים. מה יהיה? איני מתנבא.