האופטימיות ששררה בדרג המדיני והביטחוני בדבר היכולת לייצב את המצב הביטחוני לאחר חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל־עטא במבצע חגורה שחורה (נובמבר 2019), נפגשה עם המציאות והתפוגגה.
חמאס התיר בתקופה האחרונה את הרסן, וצרורות בלוני נפץ שוגרו לעבר העוטף בניסיון ללחוץ על ישראל. בכך סיפק הארגון אור ירוק לארגוני טרור אחרים, ובעיקר לג'יהאד האסלאמי, לירות רקטות לעבר ישראל. כמו במקרים הקודמים, גם הפעם זה מתחיל בירי של פצצות מרגמה ורקטות לעבר יישובי העוטף הסמוכים לגדר המערכת, ואז טווח הירי גדל ומגיע ליישובים מרוחקים יותר, עד שמתרחש אירוע שמוביל בתורו להסלמה.
במציאות המוכרת של רצועת עזה, תהליך של הסלמה זוחלת יכול להימשך חודשים רבים, עד לפיצוץ. בנקודת הזמן הזאת חמאס סבור שהוא יכול להמשיך להפעיל לחץ על ישראל בלי להסתבך במבצע, ועל כן ביכולתו לשפר את תנאי המשא ומתן שלו בניסיונות ההסדרה המקרטעים, שאינם מתקדמים לשביעות רצונו.
בשלב זה, בייחוד על רקע הבחירות, ישראל איננה מעוניינת בעימות צבאי, אבל המשך ירי הרקטות או אירוע טרור עם נפגעים צפויים להעצים את הביקורת על התנהלות הממשלה ולגרום לה להחריף את תגובתה.
בישראל הסבירו כי החיסול של אבו אל־עטא הסיר מכשול בדרך להסדרה עם חמאס, אבל סבורים במידה רבה כי הפעולה שירתה באופן עקיף גם את חמאס. לאור העובדה שהזרוע הצבאית של ארגון הטרור נשארה על הגדר ולא הצטרפה לג'יהאד האסלאמי במערכה עם צה"ל, גברה בצבא ההערכה שצריך למהר לנצל את התפיסה החדשה בקידום שיחות ההסדרה. עמדת הצבא התקבלה גם בדרג המדיני.
בישראל ראו במבצע חגורה שחורה הזדמנות לחזק את מאזן ההרתעה בדרום. תוצאות המבצע, שהחל בפעולה יוזמה והתקפית של צה"ל ולא גרר את ישראל למלחמה, חיזקו בעלי עמדות בישראל שטענו שאפשר להחריף את התגובות על ירי הרקטות. המסר המשתמע מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון נפתלי בנט לאחר המבצע היה כי ישראל בוחרת בנתיב שבו מגבירים את המאמץ המדיני בניסיון להגיע להסדרה, אבל כפוף לכללי משחק חדשים בדבר מדיניות התגובה.
המבצע הקצר, שנתפס כמוצלח, סיפק לדרג המדיני את ההזדמנות לקדם את ההסדרה לאחר הישג מבצעי, ולא בעקבות משא ומתן באיומים שניהל חמאס עם ישראל בשנתיים האחרונות בניסיון לסחוט מישראל ויתורים רבים.
הפעם הייתה ישראל מוכנה לצעוד כברת דרך ארוכה יותר. תוכניות מגירה ראו אור, ויוזמות חדשות עלו בדיונים. עם זאת, הדרג הפוליטי ידע שמגרש המשחקים שלו מוגבל. הוא חשש מביקורת ציבורית על התקדמות ניכרת בערוץ המדיני עם חמאס, ללא פתרון בסוגיית השבויים והנעדרים, שמתנהלת בציר אחר לחלוטין. כפועל יוצא מכך ישראל הולכת בין הטיפות ושומרת בעמימות כמעט מוחלטת את ההחלטות הנוגעות להסדרה ברצועת עזה.
"כללי המשחק השתנו", אמר בנט מיד עם סיום המבצע - אבל בפועל הוא חוזר בדיוק על אותם דפוסי פעולה. שוב חיל האוויר יוצא לתקיפות שמכוונות ליעדי חמאס ומסתיימות בלי פגיעה מהותית בארגוני הטרור ובמחבלים היורים מהרצועה.
הג'יהאד האסלאמי ממשיך לבצע את מרבית הירי לעבר שטח ישראל, אבל שוב רק חמאס משלם מחיר. בשורה התחתונה, אין לתגובה של ישראל אפקטיביות מבצעית בשטח, ובמידה מסוימת היא מחזקת את מעמדו של הג'יהאד האסלאמי, למרות ביצועיו הכושלים בסבב ההסלמה האחרון.
גם במישור האזרחי ישראל חוזרת על אותן סנקציות, ובהן צמצום מרחב הדיג - פעולה שבישראל משוכנעים שהיא בעלת משמעות בעיני מקבלי ההחלטות בעזה. "מדינה שבונה תורה שלמה על עומק מרחב הדיג היא מדינה בהפרעה", כתבתי אחרי הסיבוב הראשון של הבחירות. שום דבר לא השתנה.
הבחירות הבאות יתקיימו בעוד פחות מחודש, ובשלב זה אין סיכוי להסדרה. האתגר יוטל לפתחה של הממשלה הבאה, שתידרש להציב את המצב הביטחוני בדרום בראש סדר העדיפויות שלה.
גורמים מדיניים מסבירים כי ישראל מנהלת כיום מדיניות מושכלת ברצועת עזה, שתכליתה להגיע להסדרה לפני שהיא מחליטה על יציאה למבצע גדול ברצועה, שלאחריו ככל הנראה נחזור לאותו מצב שבו אנחנו נמצאים כיום. הגישה הזו זוכה לתמיכה בציבור הישראלי, גם בין תומכי גוש הימין וגם בין בעלי הדעות בצד השמאלי של המפה הפוליטית.
אלא שהמדיניות אמורה להיות ברורה, וצריכה להיות מוכנות ממשלתית לקבלת החלטות מורכבות וקשות. במצב הנוכחי ישראל הולכת בין הסדרה להסלמה ומחליטה בעיקר שלא להחליט. כל עוד חמאס מכתיב את סדר היום בגזרת הדרום, הוא מקרב את ישראל להסלמה שאינה רוצה בה.
לגורמים בישראל יש דרכים רבות להסביר את חמאס, לעתים באופן הרבה יותר טוב מאשר חמאס יודע להסביר את עצמו. בישראל טוענים שהארגון מתוסכל מהקצב האיטי שבו מתקדם יישום החלטות שהתקבלו בנוגע לכלכלת עזה, שהוא מתקשה בגיוס כספים בינלאומיים, שהוא נתון במשבר עם מצרים ושהמתחים הפנימיים עם הרשות הפלסטינית משפיעים עליו - ואולי גם ל"תוכנית המאה" יש השפעה.
בשנים האחרונות ישראל מעדיפה לספר את הסיפור הביטחוני דרך העיניים של חמאס, האינטרסים שלו ועד כמה הוא מורתע ממנה. ואכן, "חמאס מורתע מכוחו של צה"ל ואינו מעוניין בעימות צבאי" הוא משפט שמשמיעה מערכת הביטחון הרבה לאחרונה. הוא כנראה נכון. חמאס מבין היטב את פער הכוחות האדיר שלו לעומת צה"ל ואת המחיר העצום שישלם בזמן עימות, ובכל זאת הוא מוכן לקבל עליו סיכון בתוך מרחב החסינות שהוא מרגיש שהוא שרוי בו, ואפשר להבין מדוע.
אבל כאשר ישראל מוצאת עצמה פעם אחר פעם באותו מעגל קסמים של הסלמה, גם לאחר מבצע שמוגדר מוצלח, היא צריכה לבחון את דרך הפעילות שלה ואולי לא להתבונן במציאות מבעד לעיניים של חמאס.
תושבי הדרום ידעו להתמודד בשנים האחרונות עם אתגרים רבים, גם עם מציאות ביטחונית קשה ומורכבת. את הדוגמה הטובה ביותר לחוסנם אפשר לראות בצמיחה של יישובי העוטף. את הירי, את הבלונים ואת האפשרות להסלמה הם מכירים היטב. זו השגרה שלהם. אבל להתעלמות הממשלה מהם הרבה יותר קשה להתרגל.
[email protected]