ככה מתכוננים למלחמה? ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחריו גם מנכ”ל האוצר שי באב”ד, התייחסו אתמול בפליאה להסתערות של הישראלים על המרכולים במהלך השבת. “אין שום סיבה להסתערות הזו”, קונן נתניהו, “יש לנו אספקה מכאן ועד הודעה חדשה”.
באב”ד, שדיבר אחריו, חזר על הדברים כמעט מילה במילה. “יש הכל, מכאן ועד הודעה חדשה”. ובכן חברים, סוף מעשה במחשבה תחילה. במקום “הודעה חדשה”, היה צריך לבוא לציבור עם הודעה ישנה כבר ביום שישי בבוקר. או בצהריים. או בשבת. כן, בשבת. כי כל סוף השבוע רתחו המכשירים הסלולריים של מאות אלפי ישראלים עם שמועות מטורללות על עוצר שיטיל משמר הגבול על כולנו ביום ראשון בבוקר. הישראלים פרצו לתוך המרכולים כאילו אין מחר - ולא היה מבוגר אחראי שירגיע את הטירוף. מה קרה, ביבי, לא הגיע אישור מליצמן?
זה חמור יותר מכפי שזה נראה: הרי כל הנרטיב של המיסה שהעביר נתניהו אתמול היה מניעת התקהלויות והתגודדויות של מעל לעשרה בני אדם, שמירת מרחק של שני מטר בין אחד לשני, שינוי יסודי של הרגלים. נתניהו חזר על זה שוב ושוב. חבל שהוא לא ראה לאורך כל השבת את עשרות אלפי הישראלים שהתגודדו זה בתוך זה, עמדו בתורים ארוכים ונשמו זה את עגלת הקניות של זה סביב השעון, רק כי אף אחד בממשלה לא טרח לשים קץ לגל שמועות הוואטסאפ, שיצרו מציאות של ערב מלחמת ששת הימים, במקרה הטוב.
ככה זה נראה כשאין ראש מערך הסברה חודשים ארוכים. כשראש מערך החירום (רח”ל) התפטר מזמן. כשההחלטות מתקבלות בתהליך כאוטי, לא מסודר, לא מקצועי. עד אתמול, הדוברים בשיחה היומית של נתניהו היו פוליטיקאים ופקידים. בנוסף לו, דיבר גם “שר הבריאות” (ובעיקר גרם נזק הסברתי), דיבר מנכ”ל משרד הבריאות (שאינו רופא), דיברו פקידים נוספים. ככל הידוע לי, אף אחד לא הקים “חמ”ל קורונה” מסודר, שבו יושבים עשרת המומחים המובילים בישראל למחלות זיהומיות. לא הופעלה ועדת השרים למוכנות הזירה האזרחית במצבי חירום (יש דבר כזה, אבל הוא לא מתפקד). לא כונס הקבינט. הרי מדובר במלחמה, לא? נדרשת ממשלת חירום לאומי, לא? אז מה עם הקבינט? הכל קם, נופל ומשתעל על פיו של אדם אחד, שהקדיש את הימים האחרונים להשתלטות על הפריים טיים מדי ערב, כדי להסביר לנו לאיזה כיוון להתעטש ואיך משתמשים בממחטה.
אני מניח שעד שהטור הזה יראה אור בבוקר, נחצה את רף 200 חולי קורונה בישראל. יחסית לעולם, מצבנו עדיין לא רע. איפה נהיה בעוד יומיים או שבועיים? קשה לדעת. השאלות הקשות עדיין תלויות מעלינו: איך יכול להיות שישראל לא ערוכה לביצוע מספר רב של בדיקות קורונה? מדוע רק עכשיו מתחיל משרד הבריאות להבין שהמפתח לבלימת המגיפה (כפי שהוכח בקוריאה הדרומית ובמקומות נוספים) הוא מספר הבדיקות? מדוע לא נערכנו מראש למגיפה? מדוע לא נרכשה כמות משמעותית של ציוד מיגון, לפחות לצוותים הרפואיים?
המטרה האסטרטגית של “שיטוח העקומה”, שאמורה לייצר הרבה פחות נדבקים, חולים ומאושפזים במצב כזה לאורך יותר זמן, מושגת בינתיים. השאלה היא - המחיר. המחיר של השטחת העקומה הוא השטחת הכלכלה ופירוק המשק. אתמול נרשמה לחיצה קלה על דוושת הבלם. הדחיפה להשבתה כמעט מלאה של המשק נבלמה, בינתיים. הממשלה אמורה לאתר את הקו הדק המפריד בין המינון הנכון להגזמה הרת אסון. פשוט, זה לא. למספר חולים גבוה יש גם יתרונות: חיסון טבעי מהיר יותר של האוכלוסייה. על זה, אגב, בונים הבריטים. אם הם צדקו, נדע בהמשך. מדובר בהימור בסיכון גבוה. אפשר להבין מי שלא מוכן לקבל הימור כזה.
מה שקורה בשבועיים האחרונים מאז התפרצות הקורונה מדגים באופן מושלם את האמירה של נתניהו משנת 2008, שכוונה לעברו של אהוד אולמרט: ראש ממשלה ששקוע בחקירות עד צוואר לא יכול לקבל החלטות גורליות. אי אפשר להתייחס לטיפולו של נתניהו במשבר בלי לחשוב על יום שלישי, שבו אמור להיפתח משפטו. אי אפשר לנתק את קריאתו ל”ממשלת חירום” או “ממשלת אחדות” מהעובדה שהוא שוב לא השיג רוב בכנסת וכחול לבן אמורים לבחור יושב ראש חדש לבית הנבחרים הישראלי מחר. מדובר בכלים שלובים ועכורים. אין למצב הזה תקדים. ראש מדינה שלא מצליח להיבחר כבר שלוש פעמים, האמון האחרון שקיבל מהציבור היה ב־2015, אבל מסרב לשחרר את המושכות ומנצל משבר לאומי כדי להמשיך לדבוק בשלטון.
אני לא מקנא בראשי כחול לבן. נכון לעכשיו, רוב הסיכויים שהמפלגה תסכים להצטרף לממשלת אחדות לאומית. לא במתכונת שהציע נתניהו מלכתחילה, של ממשלת חירום שבה ישמשו גנץ וחבריו תפאורה נטולת סמכויות, אלא בפורמט אחר כלשהו. שתי שיחות הטלפון בין גנץ לנתניהו ביום חמישי בלילה, בעקבות קריאתו של ראש הממשלה להקמת ממשלת חירום, לא היו טובות. גנץ הסביר לנתניהו מה הוא חושב עליו, בעקבות קמפיין ההכפשות המתועב של הליכוד נגדו בחודש האחרון. עם זאת, הוא הבהיר שהוא מסכים להרים את הכפפה. הבעיה היא שלא היתה שם כפפה אמיתית. גנץ הציע לנתניהו לשגר מיד את צוות המו”מ של כחול לבן (שלום שלמה ויורם טורבוביץ) למו”מ מואץ מול נציגי הליכוד. “אני אנחה אותם לשבת כדי לסגור תוך 48 שעות”, אמר. נתניהו סירב. הוא רצה שגנץ עצמו יבוא לפגישה איתו ביום שישי. לזה גנץ סירב. הוא הבין שנתניהו מחפש פוטו־אופ, לא ממשלה.
בינתיים קרו כמה דברים. על השולחן עכשיו מונחת הצעה אחרת: ממשלת אחדות עם רוטציה. נתניהו שנה ראשונה, גנץ שנתיים, נתניהו שנה אחרונה. אשכנזי שר ביטחון, גנץ שר חוץ, דרעי (שהוא השושבין) שר האוצר. אביגדור ליברמן הודיע אתמול שהוא תומך בממשלת אחדות בתנאי שרק הליכוד וכחול לבן ישתתפו בה. לא ברור איך יגיב לעובדה ששנוא נפשו דרעי יהיה שם, ועוד יופקד על הקופה הציבורית. ככל הידוע, גנץ בעניין. היו בסוף השבוע לא מעט שיחות סביב הפורמט הזה. ככל הידוע, יאיר לפיד פחות בעניין. מהלך כזה יכול לגרום להתפלגות כחול לבן. אשכנזי ילך עם גנץ. גם בוגי, כנראה. אחרי שהפרו הבטחה אחת (לא להקים ממשלה בתמיכת הערבים) יפרו הגנרלים גם את ההבטחה השניה. יש להם נסיבות מקילות, אבל הן יושמעו בטיעונים לעונש.
רק ההיסטוריה תשפוט את ההחלטה שלהם, אם וכאשר תתקבל. על פניו, אין סיבה אמיתית להקמת ממשלת חירום. ממשלה כזו נדרשת בשעת מלחמה, כשנדרשות החלטות ענק תחת אש, שיגור אלפי לוחמים אל מותם וניווט המדינה תחת איום קיומי. כאן, מדובר במגיפה. נדרש ניהול מקצועי. רופאים, מומחים, לא שום דבר שממשלת מעבר לא מסוגלת לעשות. אם יהיה צורך, אפשר לתת לה רשת ביטחון. מצד שני, ויש גם צד שני, המשך הכאוס הפוליטי יעמיק את הבור שלתוכו נפלה המדינה, באשמתו הברורה של הנאשם. עכשיו גנץ צריך להחליט אם להיות צודק, להיות חכם, להיות אחראי או לא להיות בכלל.
אם האחדות תבשיל, נייר הלקמוס צריך להיות משרד המשפטים. ייהרג ובל יעבור. את ההשמדה של מערכת המשפט בידי אמיר אוחנה ושאר שליחי בלפור חייבים לעצור כאן, ועכשיו. תיק המשפטים חשוב עכשיו יותר מתיק הביטחון, יותר מתיק האוצר, יותר מהכל. ועוד משהו: ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה נמשך כרגיל. אין טריקים ואין שטיקים. הרי בסופו של דבר, מה שאנחנו רואים השבוע זה מהלך שבו הנאשם לא יתייצב למשפטו. במקום זה, הציבור כולו הוכנס למעצר בית.