לכל מי שחושב עדיין שמשבר הקורונה מנוהל באופן מסודר: במשרד האוצר לא ידעו על הוראות הסגר שפורסמו אתמול בבוקר. הם לא היו בלופ. טוב, זה רק משרד האוצר, למה לבזבז עליהם זמן?
מי שיזם את ההוראות הוא מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, ששכנע את נתניהו. כשמנכ"ל האוצר שי באב"ד שמע על כך, הוא רתח ומיהר לעורר מהומת אדירים. גורמים שנחשפו לאירוע מדווחים על לא מעט צעקות. נתניהו, שנקרע בין הקטבים ומושפע, כמו תמיד, ממי שמפחיד אותו אחרון, הגיע לפשרה: ההודעות על ה"סגר הוולנטרי" בתוקף, אבל אין אמצעי אכיפה.
בינתיים. כלומר, מדובר בהמלצות. ללכת עם, להרגיש בלי. אתמול, בנאום היומי, רמז נתניהו ש"בשלב זה אלה רק המלצות, לא הנחיות, אבל זה יכול להשתנות". כלומר, יש מצב שבקרוב כולנו נהיה בעוצר כפוי.
עוד הודיע נתניהו אתמול ש"הנחה" את משרד הבריאות להגביר את מספר הבדיקות. באמת, הגיע הזמן. שבועות ארוכים זועקים פרשנים (נדב איל היה הראשון, כמדומני) ומומחים, שבדיקות יעשו את ההבדל. משרד הבריאות, במופע יהירות מנותק, התעלם. לא רק שהתעלם, אלא עשה הכל כדי שיהיו כמה שפחות בדיקות. כן, זה אמיתי. עכשיו סוף־סוף נופל האסימון. שליחיו של נתניהו בתקשורת כבר סימנו אתמול את ה"אשמה" (תמיד יש אשם כלשהו) - בכירה במשרד הבריאות. עכשיו הוא "הנחה" לבצע יותר בדיקות. שאפו.
גם יו"ר הכנסת תורם למאמץ המלחמה בקורונה, באמצעים מקוריים: מכיוון שהצחוק יפה לבריאות, סיפק לנו אתמול יולי אדלשטיין אתנחתא קומית. אדלשטיין, כך נמסר אתמול, "שוחח הערב עם השר זאב אלקין ועם ח"כ אבי ניסנקורן, ודרש מהם להגיע באופן דחוף להסכמה על הקמת הוועדה המסדרת ויתר הוועדות הנחוצות בעת הזו, במטרה שהכנסת תוכל למלא את תפקידה כמפקחת על עבודת הממשלה בהקדם האפשרי".
כן, קראתם נכון. האיש המתבצר בלשכת יו"ר הכנסת ומסרב להיענות לדרישת 61 ח"כים לכנס את המליאה על מנת לבחור יו"ר חדש, האיש המאפשר לבנימין נתניהו להלאים את הדמוקרטיה בחסות הקורונה, האיש העושה ככל יכולתו כדי לשתק את הכנסת שבראשה הוא מתיימר לעמוד, הוא האיש ש"דורש" עכשיו להקים תיכף ומיד את ועדות הכנסת. אם מר אדלשטיין ימשיך בקצב הזה, הוא עוד יגרום לאורלי לוי־אבקסיס להיראות טוב.
רבים סבורים ש"בעת הזו", כשישראל מתמודדת עם מגיפה קטלנית, לא צריך להיתפס לזוטות, לא צריך לעסוק בשטויות, לא צריך להתעקש על עובדות. יכול להיות שהם צודקים. הבעיה היא שהקורונה תחלוף מתישהו. עוד שלושה שבועות, עוד שלושה חודשים, משהו כזה. אחרי שנקבור את מתינו, נצטרך ללוות גם את הדמוקרטיה בדרכה האחרונה.
מה שקורה עכשיו זו השתלטות גורפת של רשות אחת (המבצעת) על שתי אחיותיה (השופטת והמחוקקת) ברגל גסה. הליכוד עושה הכל כדי למנוע את יישום תוצאות הבחירות בכנסת. אין תרגיל מטונף בספר שהם לא משתמשים בו, במטרה לעכב, לשתק, לטשטש, למוטט ולא לאפשר לנציגים שבחר העם לעשות את עבודתם. מהי עבודתם? פיקוח הדוק על עבודת הממשלה, חקיקה וניסיון להקים ממשלה חדשה.
כן, עדיף להקים עכשיו ממשלת אחדות. אף שההסתה שמוביל ראש הממשלה נגד הציבור הערבי, דרך הרשימה המשותפת, מעוררת תחושת קבס קשה ומחוללת נזק בלתי הפיך למרקם הפנימי של הארץ הזאת. תרשמו: 18% מהרופאים כאן ערבים. רבע מהאחיות והאחים ערביות וערבים, 47% מהרוקחים. האנשים האלה נמצאים עכשיו בחזית המאבק. רובם הגדול הצביעו ב־2 במרץ עבור מפלגה שראש הממשלה וסייעניו מוחקים מעל פני המפה. הם יכולים לטפל בנו, הם לא יכולים להשפיע על חיינו. ההזדמנות הגדולה לקרב בינם לבינינו, להפוך אותם לשותפים לעתידם־עתידנו, נופלת קורבן לשיקולים הפוליטיים הצרים של מי שעשה אין ספור עסקאות עם הרשימה המשותפת, כשזה התאים לו.
אז אני בעד אחדות. הבעיה היא שמתישהו, כשיגיע תורו של בנימין נתניהו לפנות את הבית ברחוב בלפור לטובת בני גנץ, זה לא יקרה. גנץ יודע שזה לא יקרה, נתניהו יודע שזה לא יקרה, כל מי שחי כאן יודע שזה לא יקרה. זו הסיבה שהדילמה העומדת בפני גנץ היא בלתי אפשרית. הוא יודע שנתניהו לא באמת רוצה אחדות. הוא יודע שנתניהו רוצה זמן.
אם נחבר לזה את הסדרה ההולכת ומתארכת של החבלה בדמוקרטיה, נקבל את הנתק המדאיג בין גנץ לנתניהו. הממשלה מאשרת באישון לילה את השימוש בתקנות לשעת חירום כדי להיכנס לסלולריים שלנו, במקום להניח לוועדת חוץ וביטחון לפקח על המהלך (זה היה מעכב אותו בשעות בודדות). שר המשפטים מקפיא באישון לילה את מערכת המשפט. אדלשטיין מסרב להיענות לדרישת 61 ח"כים לקיים הצבעה לבחירת יו"ר. נציגי הליכוד תוקעים את עבודת הכנסת ואת הקמת הוועדות, דורשים ייצוג שוויוני לגוש הימין־חרדים (שהפסיד) ומחבלים בכללי המשחק. וכן הלאה.
כל מי שהמקום הזה יקר לו, צריך להיצמד לעיקרון הפשוט הזה: צריך להילחם בקורונה כאילו אין התקפה על הדמוקרטיה, ולהגן על הדמוקרטיה כאילו אין מגיפת קורונה.