אין ספק שאנחנו ניצבים בפני וירוס מסוכן ביותר, שעלול לפגוע קשות בחברה הישראלית. להמחשה, עיינו במה שכתבה בתחילת השבוע אושרת קוטלר, לשעבר מגישה בכירה בערוץ 13: "שאלו את עצמכם למי יש אינטרס להכניס את המדינה לחרדה, לכאוס והיסטריה רבתי ממש עכשיו... תתעוררו, כי עובדים עליכם בעיניים. הדרך היעילה ביותר לשלוט בהמון היא באמצעות פחד. ועכשיו שניים במחיר אחד, גם קורונה וגם ערבים. תחי מדינת השקר".
דברי קוטלר נכתבו בתגובה להנחיות הממשלה להתמודדות עם הקורונה, והם ממחישים פגיעה קשה במיוחד של הווירוס. וירוס הטירוף והשנאה שאחז בחלקים מהשמאל הישראלי, גם במי שקראו לעצמם "מרכז". אדם קלר, עוד פעיל שמאל בלתי נלאה, הפך את ההבחנות של קוטלר לקריאה לפעולה: "לעצור את הטירוף! לא לדיקטטורת הקורונה! נתניהו מנסה לבצע הפיכה שלטונית ולחרב את יסודות הדמוקרטיה בחסות הקורונה. צווי חירום שנחתמים באישון לילה, הקפאת פעילותם של בתי המשפט, אמצעי מעקב אחר אזרחים ועוד".
אלא שהקצף על השפתיים לא נעצר בשדרניות שמאל ממורמרות ובפעילים קיצוניים. הוא אחז גם בצמרת המפלגה, שטענה כי היא לא שמאל ולא ימין. בעקבות ההגבלות מתחילת השבוע פרסם בוגי יעלון, פעם רמטכ"ל ושר ביטחון, את הדברים הבאים: "כל מי שביקר אותנו כשהזהרנו מפני הפיכתנו לטורקיה של ארדואן, שיעכל ויפנים את הניצול הציני של משבר הקורונה לצרכים פוליטיים אישיים של נאשם לפני משפט".
זמירות דומות נכתבו על ידי יאיר לפיד ובכירים אחרים מכחול לבן. שלא לדבר על אביגדור ליברמן, שתקף בהיסטריה את בנימין נתניהו והליכוד, על רקע הצעדים מול הנגיף. אומנם לקואליציה של בל"ד, מליברמן ועד גנץ ולפיד, היו גם טענות שוליים מוצדקות כמו גרירת הרגליים בעניין מינוי ועדות בכנסת, והעובדה שמלכתחילה לא נקבעה ביקורת פרלמנטרית על הפעלת התקנות לשעת חירום בעניין איתור חולי קורונה, אבל אלו טענות שהצדיקו ביקורת עניינית ומדודה, לא התקפות טירוף.
בין היתר, מה שהטריף את מתנגדי נתניהו היה ההופעות הממלכתיות והאפקטיביות שלו בעניין המאבק במגיפה. המתנגדים יצאו מאיזון בגלל העובדה שנתניהו עשה בדיוק מה שצריך לעשות מנהיג בנסיבות כאלו, מכיוון שהוא שידר אחריות ושליטה. אין ספק שבמידה מסוימת שיחק לנתניהו מזלו, כשהמצוקה שאליה נקלעו העולם והאומה זימנה לו תפקיד כזה. אבל במקום לגלות מנהיגות ולהתמודד בצורה אחראית, הפכו יעלון, לפיד וליברמן לאושרת קוטלר ולאדם קלר. ואיתם גם עיתונאים מסוימים ששנאת נתניהו העבירה אותם על כל אמת מידה של מקצועיות.
המתקיפים חיברו יחד עניינים שאין בהם דבר, כמו בכל תיאוריית קונספירציה. למשל, הטענה נגד הפסקת הפעילות השוטפת של בתי המשפט. ביום רביעי כבר נודע על שופט ראשון שנדבק בקורונה ועל 25 שופטים בבידוד. מי יודע כמה אנשים נדבקו במהלך דיונים שנערכו בשבועות האחרונים בבתי המשפט. אבל קואליציית בל"ד כבר ייחסה את התקנות שהוציאה הנהלת בתי המשפט להכתבה מצד נתניהו לעצור את המשפט שלו. הזויים כבר אמרנו?
אפילו הביקורת על השימוש בשב"כ לאיכון חולים תלושה ומסוכנת. נכון, חייבים לדאוג לביקורת פרלמנטרית, ואולי אפילו שיפוטית, על הפגיעה בפרטיות, אבל הפגיעה הזו הכרחית וסבירה. רק שלטון מטורף לא יעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים שיש בידו כדי לעצור מגיפה מסוכנת ולאתר חולים. איפה הפרטיות לעומת הצלת החיים והחברה?
אי אפשר להאשים אנשים כמו ראשי כחול לבן בכך שהם לא יודעים מה קורה באיטליה, בספרד ובארצות אחרות. כאנשי העולם הגדול הם מבינים כי היכן שלא הופעלו כל האמצעים בזמן הנכון, שילמו ומשלמים מחיר איום ונורא. אנשי העולם הגדול הרי יודעים שהנהגה חייבת להגיב כפי שפועלת הצמרת שלנו בשבועות האחרונים. אפשר להתווכח עניינית על כמות הבדיקות והמיגון לאנשי הצוות הרפואי, אבל כל מי שמאשים את הממשלה ונתניהו בפעולה אנטי־דמוקרטית-ארדואנית ירד מהפסים. השנאה, התסכול ותאוות הכוח העבירו אותו על דעתו.
כשהקרקע נשמטת
היסטוריונים מצאו בעבר קווים מקבילים בין התקופה שבאה לאחר "המוות השחור" של המאה ה־14 לבין השנים שלאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. "המוות השחור" הוא מגיפת האבעבועות השחורות שפקדה את העולם בין השנים 1348 ל־1350, שבמהלכן מתו כשליש מאוכלוסיית העולם. התחושה של קץ האנושות, קץ כל הסדר שהכרנו, אפיינה את הדורות שאחרי המגיפה, כמו גם את מי שחווה את התמוטטות העולם המוכר ששרר עד אוגוסט 1914, פרוץ המלחמה העולמית הראשונה.
מה יהיו ההשפעות של מגיפת הקורונה הגדולה בדור שאחריה? קשה מאוד להעריך עכשיו. צריך לקוות שלא יחזרו הכאוס הכלכלי, חוסר היציבות החברתית, השחיתות, ההיסטריה הדתית ועוד תופעות מורעלות שניכרו אחרי המשברים ההם. וולטר אמר ש"ההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה, אבל האדם כן". עכשיו כבר ברור שהתנהגות אנושית רשלנית ומטופשת היא שגרמה להתמודדות לא נכונה עם המגיפה מרגע שפרצה. זה קרה בסין בהתחלה, ואחר כך ביתר שאת באיטליה, ברוב אירופה וגם בארה"ב. צריך לקוות שזה לא מה שהתרחש אצלנו, ורק התוצאות הסופיות יעידו על כך.
אבל מה שכבר ידוע ואופף אותנו הוא התערערות של כל מה שאוחז בנו באופן שגרתי. אנחנו כבר רגילים לאירועי טרור, מלחמות, משברים כלכליים - אבל הדבר הזה שונה לחלוטין. מדובר בכוח־על שנחת עלינו, מרסק את השגרה והחירום שלנו, ורומס כל הרגל ומוסכמה שעליהם נשענת החברה.
דור ההורים שלי עבר מלחמת עולם, ודור הסבים והסבתות שלי עבר שתיים. הוריי השקיעו בזהב, כלקח מהתחושה ששום דבר מוחשי לא נותר בידך חוץ מהמתכת היקרה. חמי המנוח החזיק חבל בבוידם, כדי שיוכל להשתלשל ולברוח מהדירה במקרה של מצוקה. החוויות שלו בהימלטות מהנאצים לימדו אותו ששום דבר ממה שנראה לנו מובן מאליו הוא לא כזה. סביר שגם אם משבר הקורונה יסתיים ללא מחירים אנושיים וכלכליים איומים מסוג אלו של המגיפה השחורה ומלחמות העולם, התובנה שהמובן מאליו הוא ממש לא כזה תלווה את כל מי שחי היום, עד סוף ימיו.
באביב 1348, בעקבות הקורבנות הראשונים של המגיפה השחורה, התחילו פרעות ומעשי לינץ' ביהודים. הם גברו עם הזמן, כאשר היהודים הואשמו בכך שהם הרעילו את הבארות ובכך גרמו לפרוץ המגיפה. לא צריך היה תירוץ מיוחד להאשמת היהודים, הם תמיד היו שנואים ונרדפים, אבל המציאות המתהפכת הוציאה את כל הרע מהחברה האנושית. ההסתגרות הפיזית גרמה להסתגרות ולעוינות מנטלית. פוטנציאל חשיפת הרוע הזה קיים בהחלט גם במשבר הנוכחי, שבו אדם חושש ממשנהו, מדינה מזולתה. רק שאנחנו, כחברה, צריכים להכריח את עצמנו לפעול הפוך, דווקא לחבק ולהתאחד.
[email protected]
הנהגה חייבת להגיב כפי שפועלת הצמרת שלנו בשבועות האחרונים
מי שמאשים את הממשלה ואת נתניהו העומד בראשה בפעולה אנטי־דמוקרטית וארדואנית, ירד מהפסים. השנאה, התסכול ותאוות הכוח לכס השלטון העבירו אותו על דעתו
