האתגר המיידי של שר האוצר האמיץ שייכנס בקרוב לתפקידו יהיה למצוא דרך לממן את בור העתק בגירעון שנוצר בעקבות הפעלת התוכנית לחילוץ המשק ממשבר הקורונה, בהיקף של 80 מיליארד שקל. בהנחה שזה אכן יהיה המספר הסופי, הגירעון בתקציב יסתכם ב־135 מיליארד שקל, שהם כ־10% מהתוצר במשק.
אבל יש להניח שהעירוי הפיננסי למגזר הפרטי ולגופים הממשלתיים יהיה נמוך בהרבה מאומדני האוצר, ולהערכתי, הוא לא יעלה על 50 מיליארד שקל. 20 מיליארד נוספים יגיעו מקרנות מימון בערבות ממשלתית, שלא ינוצלו במלואן, וחלק הארי מתוכן יוחזר לאוצר.
גם ניצול הכסף המיועד לדמי אבטלה לעצמאים ולמענקים בגין הירידה בפעילות העסקית יהיה נמוך מ־10 מיליארד השקלים שהוקצו. יו"ר לשכת יועצי המס ירון גינדי סבור שחלק מהכסף יחזור לאוצר דרך תשלומי מס.
בהנחה שתוכנית הסיוע תעמוד מעשית על 50 מיליארד שקל, ועוד לפני שנענה על השאלה מאיפה הכסף, חובה לפרוץ את מסגרת תקציב 2020, ובשביל זה צריך חקיקה. לשם כך יש להגיע לוועדת הכספים בבקשה להגדיל את המסגרת, וכאן יש צורך בתקנות. להערכתי, זה יקרה רק אחרי פסח.
בהנחה שהכנסת תאשר את הגדלת האוברדרפט, מאיפה יגיע הכסף? ראשית יש לקוות שבאגף התקציבים לא יגבשו תוכנית המבוססת על קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה, כולל במשרד הביטחון.
דווקא בעיתוי הנוכחי יש חובה בהפעלת מלוא מנועי הצמיחה כדי לחלץ את המשק מהמשבר. אבל חייבים להצמיד כוכבית: התנאי לאי־הקיצוץ בתקציבים הוא הפחתה במחצית של משרדי הממשלה, מ־36 ל־18, כפי שהיה עד היום.
תוספת של כמיליארד שקל בעיתוי הנוכחי לתחזוקת 36 שרי ממשלה היא לא פחות משערורייה. לא מאוחר לחסל לפחות 18 משרדים מיותרים ולרדת משיא הגינס המפוקפק של אליפות העולם במשרדים מיותרים.
אבל הממשלה אינה לבד. עוד כשענייני הכלכלה העסיקו אותו כשר אוצר, המשיל בנימין נתניהו את המגזר הפרטי לרזה, הנושא על גבו את המגזר הציבורי השמן.
ערב המשבר הועסקו 2.54 מיליון עובדים במגזר הפרטי ו־1.3 מיליון במגזר הציבורי. נכון לאתמול, כמיליון עובדים מהמגזר הפרטי נוספו למעגל מבקשי העבודה: 900 אלף הוצאו לחופשה ללא תשלום ו־100 אלף פוטרו.
במגזר הציבורי, כמעט הכל בסדר. מאות אלפי עובדים הוצאו לחופשה על חשבון ימי החופשה שצברו ושכרם לא נפגע.
היקף ההוצאה לפנסיה תקציבית (במגזר הציבורי) הסתכם ב־2019 ב־15 מיליארד שקל בשנה. הוצאות השכר הסתכמו ב־186 מיליארד שקל בשנה. במספר חברות ממשלתיות יש חריגות שכר. הגיע הזמן שעובדי מגזר זה ייכנסו, בעידוד ההסתדרות, מתחת לאלונקה הכלכלית.
יש דרכים רבות לחסל את בורות השומן שנוצרו במגזר בעשרות השנים האחרונות. אבל תחילה, מקבלי ההחלטות חייבים בדוגמה אישית. זה צריך להיות עוד לפני שהם באים בדרישות התייעלות לעובדי המגזר. ח"כ גדעון סער (ליכוד) ממליץ על קיצוץ ניכר בשכר בעלי המשרות הבכירות במגזר הציבורי, כולל שרים, ח"כים, שופטים ומנכ"לים, לפי רמות שכרם. סער כבר ביקש מחשב הכנסת להודיע על ויתור עדכון שכרו עד סוף 2020. דוגמה אישית אינה מילה גסה.
כדי לעודד את הצריכה הפרטית דרך ההכנסה הפנויה, אסור להטיל מסים חדשים, גם לא מע"מ ובוודאי לא מס הכנסה. העלאת המע"מ בעיתוי הנוכחי משולה לכיבוי שריפות באמצעות בנזין. אבל מומלץ לבטל סדרת פטורים מעוותים, וזה הזמן לעשות את זה: ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות, ביטול הפטור ממע"מ על קניות מקוונות בחו"ל, ביטול הפטור ממס על שכר דירה ובחינה מחודשת של הפטורים ממע"מ באילת ושל שירותי תיירות.
מקור הכנסה מקורי יכולות להיות החברות העסקיות. ערן יעקב, מנהל רשות המסים, מוזמן להכריז על מבצע לשחרור "רווחים כלואים" באמצעות דיבידנד במיסוי מפוחת. לחלופין להודיע על חידוש מהלך "הגילוי מרצון" למעלימי מס בתנאים אטרקטיביים.
סכום גדול מאוד של כסף יגיע באמצעות גיוסי הון בחו"ל ובישראל. החשב הכללי באוצר ביקש מכמה בנקים זרים להשקעות לגייס באיגרות חוב לטווח של עד 30 שנה כמה מיליארדי דולרים.
אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, הפנה בהקשר זה הצעה מקורית לנגיד בנק ישראל. הוא ממליץ שבנק ישראל יעביר לממשלה חלק מעודפי המט"ח, הנאמדים ב־115 מיליארד דולר. הנגיד טרם ענה ללין.