הימים שלאחר הקורונה: מספר תרחישים אפשריים ליציאה מהמשבר הכלכלי

1. התבוננות קצרה בסטטיסטיקות של ה־OECD תוביל כל בר דעת למסקנה שמערכת הבריאות בישראל היא מן הגרועות בעולם. שלושה מדדים לדוגמה: רופאים לנפש - 3.1 ל־1,000 איש בישראל לעומת ממוצע של 3.5 במדינות ה־OECD, כאשר בשווייץ ובגרמניה היחס הוא 4.3, באיטליה 4.0, בספרד 3.9, בצרפת 3.2, ורק בריטניה מתחתינו עם 2.8.

גם במספר האחיות ל־1,000 נפש אנחנו בתחתית: 5.1 בישראל לעומת ממוצע של 8.8 במדינות ה־OECD, כאשר בשווייץ היחס הוא 17.2, בגרמניה 12.9, באיטליה 5.8, בספרד 5.7, בצרפת 10.5, ובבריטניה 7.8; גם במדד של סך כל מיטות האשפוז אנחנו בתחתית: 3.0 ל־1,000 איש בישראל לעומת ממוצע של 4.7 במדינות ה־OECD, כאשר בשווייץ היחס הוא 4.5, בגרמניה 8.0, באיטליה 3.2, בספרד 3.0, בצרפת 6.0, ובריטניה שוב מתחתינו עם 2.8. ואפשר להביא עוד ועוד מדדים שממש לא מחמיאים למערכת הבריאות הישראלית.

עכשיו נלך למבחן התוצאה במאבק בקורונה, ונראה שהטיפול של מערכת הבריאות הישראלית בנגיף הוא מהטובים בעולם, אם לא הטוב ביותר. הוא בוודאי הטוב ביותר בהשוואה למדינות הדומות לנו בגודל האוכלוסייה, כמו שווייץ, אוסטריה, פורטוגל, שוודיה ובלגיה. שיעור המתים בישראל מכלל החולים בקורונה עומד על 0.6% לעומת 4%־12% במדינות אחרות, כולל צרפת. אפילו גרמניה, עם יחס מתים נמוך, לא מצליחה להשתוות לישראל.

השאלה המתבקשת, אם כך, היא איך מערכת בריאות עם פרמטרים השוואתיים לא מחמיאים במיוחד מצליחה להפיק מעצמה תוצאות טובות לאין שיעור משורה של מדינות שמערכות הבריאות שלהן לכאורה "מתקדמות" יותר? התשובה לכך מורכבת. אלה שחושבים בטעות שמערכת הבריאות "מורעבת" (היא לא) יטענו שמבחן התוצאה במאבק בנגיף קשור לגיל החציוני הנמוך בישראל לעומת מדינות אירופה, וגם לשלב המוקדם שבו הוטלו בידודים והסגרים בארץ; ייתכן, אבל זה עדיין לא מסביר את הפערים המשמעותיים במבחן התוצאה, מה גם שעל פי הערכות, ספירת המתים בכמה מדינות באירופה כוללת רק חולים שטופלו בבית חולים ולא כאלה שנפטרו בבתי אבות ובבתיהם.

המסקנות שלי הן אחרות לגמרי: הראשונה היא שעם כל הכבוד למדדי ה־OECD, אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם ככזה ראה וקדש. יש לנו נטייה להשתעבד לנתונים כאילו הם עגל הזהב ועל פיהם יישק ונחרץ דבר. אלא שבכל מערכת, כמו מערכת הבריאות, יש חשיבות למבנה, לגמישות, לאפקטיביות ולאיכות שלה. שום מדדים על מספר רופאים, אחיות ומיטות לא יכולים לעזור כל עוד המערכת אינה אפקטיבית ואיכותית, ואינה יודעת למתוח את עצמה עד הקצה במקרה של משבר קיצוני.

ולכן, המסקנה השנייה שלי היא שצריך להודות ביושר: מערכת הבריאות הישראלית היא מהאיכותיות והאפקטיביות ביותר בעולם. באווירת ה"קוטריי" שנוצרה בישראל, שהכל פה רע ומר והשירותים שמספקת המדינה גרועים, צריך גם להגיד מילה טובה כשמגיע. אז הנה היא, למערכת הבריאות הישראלית.

2.הכלכלה, כפי שכתבתי פה, תחזור. היא תחזור בוודאות. השאלה היא מתי היא תחזור, באיזה קצב ואיך. הנבואה ניתנה אומנם לשוטים, אבל בעזרת סקירה מאירת עיניים של גוף פיננסי ננסה לצייר כמה תסריטים.

תמונת המצב כרגע היא מה שכל אחד מאיתנו מרגיש: יש משבר כלכלי, יש פגיעה קשה בתעסוקה, יש עצירה כמעט מוחלטת של הפעילות במשק, כמו במרבית מדינות העולם, וכתוצאה מהירידות החדות בשווקים יש גם פגיעה קשה בחסכונות הציבור ארוכי הטווח.

כרגע איש אינו יודע מתי יתפוגגו ההסגרים, וכל תסריט תלוי בהחלטות שיקבלו המדינות בנוגע למשך ההגבלות ועוצמתן. בינתיים התוצאות הכלכליות ניכרות לעין: אבטלה שזינקה בחדות, פגיעה בצד ההיצע בגלל הגבלות תנועה, בצירוף פגיעה בצד הביקוש כתוצאה מירידה בכוח הקנייה של הציבור ובעיות מימון. השילוב הזה מייצר בהכרח מיתון, ואנחנו בשלב של נפילה חדה של הפעילות הכלכלית - מהחדות שראינו אי־פעם. פגיעה מיידית וקשה ראינו בענפי התיירות והתעופה, בכל הפעילות סביב תחום הפנאי, ובכל פעילות שלא הוגדרה כ"חיונית" על ידי המדינה.

השלב הבא, לפחות בישראל וכנראה גם במדינות רבות נוספות, הוא שתוך שבועות ספורים נראה את שלב ההסרה ההדרגתית של המגבלות, וכל מדינה תקבע את הקצב שלה. האם תהיה הקלה ואחר כך שוב החמרה בעקבות הדבקה וחוזר חלילה? נקווה שלא.

כל מדינה הפעילה תוכניות סיוע חריגות למשקי הבית ולעסקים, וכל בנק מרכזי בעולם הפעיל שורה של כלים במטרה לייצר נזילות ולסייע במחנק האשראי. מהבחינה הזו, כשהכלכלה תתחיל להתאושש, כל מדינה תצטרך לטפל בגירעונות התקציביים הגדולים שייווצרו, כמו גם במאזני הבנקים המרכזיים.

הסטטיסטיקה הרשמית תבטא בקרוב את הנפילה החדה בפעילות בפרסום שורת פרמטרים שליליים. הנתונים תמיד עוקבים אחרי המציאות באיחור מסוים, ושטף הנתונים השליליים לא צריך להבהיל איש. נהפוך הוא, ייתכן מאוד שרצף הפרסומים יאותת כבר על היפוך המגמה.

יש כמה תסריטים ליציאה מהמשבר הכלכלי:
התאוששות בצורת V - ירידה חדה מאוד בפעילות, מיתון צר ובעקבותיו התאוששות חדה ומהירה.

התאוששות ודעיכה ושוב התאוששות בצורת W - המכונה "דאבל דיפ" - מיתון שאחריו נראית איזושהי אשליה שהמשק מתאושש, אולם הוא חוזר להאטה כלכלית לפני שהוא מתאושש סופית.

התאוששות בצורת U - מיתון ואז האטה כלכלית ממושכת יחסית (מספר רבעונים), שבסופם ניכרת התאוששות. כך היה במיתון של 2001־2002 בישראל.

מיתון ארוך בצורת L - ירידה חדה בפעילות, שמבשרת על מיתון או האטה כלכלית ממושכים, כאשר הגדרה של מיתון היא שני רבעונים רצופים של צמיחה לנפש שלילית.

כל תסריט כפוף כמובן להתפתחויות הבריאותיות והכלכליות: מה יהיה היקף ההסגר וההגבלות, מה יהיה לוח הזמנים להשגת חיסון (שנה עד שנה וחצי בדרך כלל), ואיך תטפל כל מדינה בכלכלה בחודשים הקרובים, לבד מתוכניות הסיוע שכבר הוכרזו. בסופו של דבר זה מאוד פשוט: הסרה הדרגתית של ההסגר תניע את גלגלי המשק בצורה הדרגתית. כל דחייה בהסרתו תעמיק את המיתון ותגרור עוד ועוד צעדי סיוע יקרים.

אותו גוף פיננסי מעריך שצורת ההתאוששות הכלכלית תהיה של U. במילים אחרות: מיתון חריף, שיתמתן במהירות שבה יוקלו המגבלות, אך החזרה ממנו אל רמת הפעילות שהייתה ערב המגיפה תארך זמן. כמה זמן? אני מעריך שדווקא די קצר, וגם השווקים מאותתים על כך.

3. בשבוע שעבר שלחה ד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, מכתב לבנקים תחת הכותרת "הירתמות המערכת הבנקאית לסיוע למשק בצליחת המשבר על ידי הגדלת האשראי ותמחור הוגן של הלוואות". במכתב ניסתה בר לומר לבנקים, בלשון עדינה ומנומסת, אנא מכם - אל תעלו ריביות ואל תקשיחו קריטריונים לאשראי, בעיקר למשקי בית ועסקים קטנים.

"הציפייה הפיקוחית היא שהבנקים ימשיכו לספק בתקופה זאת אשראי ללווים בכלל המגזרים במשק", כתבה בר, "בדגש על לווים במגזר העסקים הקטנים והבינוניים ומשקי הבית, ויימנעו מהקשחה מיותרת של תנאי החיתום... בבואכם לתמחר את האשראים בעת הזו, יש מקום לנקוט ראייה כלכלית הוליסטית, ארוכת טווח, שמביאה בחשבון את צורכי המשק והלקוחות, גם אם הדבר יביא לפגיעה בשולי הרווח של המערכת הבנקאית בטווח הקצר".

יחד עם זאת, ניסתה בר לתפוס את החבל בשני קצותיו, ולומר לבנקים, "הגם שאין באמור (לדרישה המעשית לא להעלות ריביות - א"צ) כדי לגרוע מהצורך בחיתום אשראי אחראי". מילים אחרות ל"חיתום אשראי אחראי" הוא לשקלל סיכונים ולהעלות ריביות.

נתוני הפיקוח על האשראי בחודש מרץ לא מעידים על עליית ריבית, אבל הם משקפים הצעות ישנות, ולכן צריך לבחון את הנתונים בחודש אפריל. יש כבר אינדיקציות לעליית ריבית, ואני מקבל שוב ושוב תלונות על הקשחת תנאי החיתום ועלייה הדרגתית של ריביות, כשהבנקים מנצלים את המשבר. המילים של בר הן מילים בלבד, המציאות אחרת, והיא מכירה בה היטב. ייתכן שהרטוריקה שלה ושל הנגיד פרופ' אמיר ירון כלפי הבנקים הייתה צריכה להיות הרבה פחות מעודנת ומשתמעת לשתי פנים והרבה יותר נוקשה.

איש לא מבקש מהבנקים לפזר אשראי לכל עבר ולהסתכן בהפסדי אשראי כבדים. איש כמובן לא מבקש מהם לחלק כסף בחינם. המערכת הבנקאית גילתה אחריות יחסית ואיתנות במשבר 2008, אבל זהו משבר אחר לגמרי.

מה שכולנו מבקשים ממנכ"ל בנק הפועלים דב קוטלר, ממנכ"ל בנק לאומי חנן פרידמן, ממנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלדד פרשר, ממנכ"ל דיסקונט אורי לוין וממנכ"לית הבינלאומי סמדר ברבר־צדיק: אל תעלו ריביות היכן שלא צריך רק כיוון שאפשר, רק משום שיש מצוקת אשראי אצל משקי הבית ובסקטור העסקי. אני בטוח שאפשר להגיע לאיזון האחראי הזה, גם במחיר פגיעה מסוימת ברווחיות בטווח הקצר. זו תהיה תרומתכם למשק הישראלי במשבר הקורונה.
 
[email protected]