שלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל, הוא איש לא קל, בלשון המעטה. תחלופת המנהלים התכופה בחברת הביטוח והעובדה שאליהו אף הזיז בעבר את בנו משדרת הניהול כמנכ"ל, כמו גם הביצועים של מגדל בהשוואה לחברות אחרות בביטוח, אינם עומדים לזכותו. ייתכן גם שאליהו מתעקש לא לפעול על פי הקלישאה "אל תהיה צודק, תהיה חכם", במיוחד עם רגולטורים בתחום הפיננסי, אבל, אליהו הוא (עדיין) בעל השליטה במגדל. הוא מחזיק קרוב ל-70% ממניות החברה, לא מניות מיעוט - ומה שעומד לקרות או עלול לקרות במגדל, יהיה כמעט חסר תקדים: המדינה תלאים בפועל את החברה בגלל סכסוך עם בעל השליטה בה.
הסיפור הוא כזה: אליהו הדיח את יו"ר החברה, ניר גלעד, רגולטור לשעבר בעצמו ולשעבר מנכ"ל החברה לישראל, והקים עליו שוב את הרגולציה, במקרה הזה את משה ברקת, הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון. ברקת שלח מכתב בעקבות ההדחה, וכתב בו כי "נוכח חשש לפגיעה בהתנהלותה התקינה של מגדל ביטוח, הוא מודיע כי הפסקת כהונה של יו"ר או מנכ"ל מגדל ביטוח בתקופה שעד תום 2020 ייראו על ידי הממונה כפעולות הפוגעות בניהול התקין של החברה כמשמעותה בסעיף 65 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח). כמו כן הורה הממונה להודיע לו באופן מיידי על פרסום סדר יום לישיבות הדירקטוריון ככל שנושאים אלו ייכללו בה".
המשמעות של המכתב היא אחת: אם אליהו לא ייענה לדרישתו של ברקת בנוגע להפסקת כהונה של יו"ר או מנכ"ל עד תום 2020 הוא יילך עוד שלב בחוק וימנה מנהל מורשה למגדל, שזו סוג של הלאמה.
הקטטות בין אליהו לבין הרגולטורים לא התחילו מהיום, הם התחילו מקדמת דנא, עוד בתקופה שאליהו רצה לרכוש את גרעין השליטה בלאומי והרגולטור עיקם את האף. כשקנה את מגדל, הוא נכנס שוב ושוב לעימותים עם דורית סלינגר, הממונה הקודמת על שוק ההון והביטוח. החטא הקדמון של אליהו ושל הרגולציה, היה שלא איפשרו לו לכהן כיו"ר החברה כי מה שאליהו רוצה הוא דבר פשוט: לנהל את מגדל כבעל שליטה (בצדק), אבל הוא רוצה לנהל אותה כדירקטור בלבד בחברה, וזה דבר שלא אפשרי מבחינת הרגולטור (גם בצדק).
אליהו, כמובן, לא חף מטעויות. במקום לעמוד בראש מגדל כיו"ר מלכתחילה, הוא הסתבך בשורת מינויים שהוא לא היה מרוצה מהם. למשל, הוא מינה את בנו, עופר, כמנכ"ל ואחר כך הדיח אותו, מה שלא איפשר את כהונתו של אליהו האב כיו"ר בגלל הקרבה המשפחתית. סלינגר, לא ראתה בעין יפה את ההחלפות התכופות בצמרת החברה, חשבה שגישות הניהול של אליהו מיושנות ומה שהצליח בחברת הביטוח אליהו שהוא הקים בעשר אצבעותיו, לא יעבוד במגדל - וגם הייתה מודאגת מגילו המתקדם של אליהו (84) - ולכן לא איפשרה לו בפועל לכהן כיו"ר גם בהמשך והבלאגן חגג.
העניינים אצל ברקת, שנחשב רגולטור נוח ומבין עסקים, התנהלו דווקא יחסית על-מי מנוחות (חיכוכים המשיכו פה ושם) ואיפשרו למגדל להתקדם מהרבה בחינות (דיבידנד, הסכם עבודה, דרישות הון ועוד), עד שהגיע הפיצוץ הנוכחי שמאיים להרחיק את אליהו מכל עמדה בחברה, למרות שהוא בעל השליטה.
חברות ביטוח הן למעשה כמו בנקים מבחינה רגולטורית. כלומר, הן "זוכות" לרגולציה מאוד קפדנית ונוקשה. יש שיאמרו, כך זה צריך להיות – כי מדובר בכספי ציבור; ויש שיאמרו – זו רגולציית יתר שמגיעה עד כדי התערבות בניהול השוטף. לרגולציה הישראלית, באופן כללי, יש מן יחס של פטרנליזם מוסרני יתר על המידה כלפי עסקים, והרבה פעמים מדובר ברגולטורים שלא בילו יום אחד, ולו אחד, בסקטור העסקי.
כך או כך, דבר אחד בטוח: אי אפשר לנצח את הרגולטורים, גם אם אתה בטוח שאתה צודק, במיוחד רגולטורים של מוסדות פיננסיים. עם רגולטורים לא רבים, עם רגולטורים אתה צריך ללמוד לחיות. ועניין חשוב נוסף: רגולטור נותן היתרי שליטה לבנקים ולחברות ביטוח ובכוחו גם לקחת היתרי שליטה. האם זה צודק? אני לא בטוח, ולכן אני הייתי רוצה לראות את כולם, גם את הרגולטור וגם את אליהו, יורדים מהעץ הזה. בשלב זה, נראה שהדירקטוריון במגדל נסוג מכוונתו להדיח את ניר גלעד, אבל היו בטוחים שזה לא יהיה סוף פסוק. קשה לראות איך גלעד ימשיך לכהן, למרות רצונו של אליהו להדיחו.
אולי ברקת צריך לשקול את הרעיון לאפשר סוף סוף לאליהו לכהן כיו"ר החברה ולתת לו הזדמנות לעשות את מה שהוא כל כך רוצה: לנהל ולעמוד בראש החברה שהוא בעל השליטה שלה, ולא לכהן רק כדירקטור. אם ההזדמנות הזו לא תעלה יפה, או אז, להפעיל את נשק יום הדין, כלומר הלאמה באמצעות מנהל מורשה.