פתאום נזכרו בישראל שבניו יורק מתגוררים וחיים יהודים. פתאום מדברים על הצורך ביחסים ועל חשיבות הקשרים עם יהודי ארצות הברית. מה קרה? נגיף קורונה פרץ את חומת האדישות, סדק את מחיצת ההתנכרות וטלטל את קיר ההתעלמות שהפרידו בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית. הדיווחים שניו יורק מדממת כמוקד התפשטות מגיפת הקורונה ושמספר המתים בכרך הענק גדל מיום ליום, עוררו את מצפונם של גורמים בישראל ואת דאגתם לשלומם ובריאותם של יהודי ניו יורק.
זאת התפתחות אנושית ראויה לציון, שמבטאת הרבה רצון טוב ומפגינה תחושת סולידריות יהודית, אבל מעט מאוד הכרה ופחות מזה הבנה בעומק הקרע, רוחב הנתק וקוטביות הריחוק שנוצרו בשנים האחרונות בין ישראל לקהילה בארצות הברית.
הקולות שנשמעו בישראל לשלוח עזרה לקהילה בניו יורק, שאליהם הצטרף שגריר ישראל באו”ם דני דנון, הם מבחינה פרקטית שטויות. נכון שישראל ערבים זה לזה. בעתות של צרה ומצוקה מועדף וחיוני יותר הציווי "עניי עירך קודמים". ראויות לתגובה ולתשומת לב קריאות ויוזמות לחידוש השיח ושיקום היחסים בין ישראל לקהילה. פורסם בתקשורת בישראל דיווח על טקס בבית הנשיא להשקת מיזם “הייעוד המשותף לכולנו” שמטרתו “לחבר בין יהודים בארץ ובעולם”.
השאלה הגדולה היא באיזו מידה, אם בכלל, מעודכנים מארגני המיזם בהיקף המציאות הנוכחית של אי־היחסים בין ישראל לקהילה בארצות הברית? האם הם מודעים לתחושות הכעס והתסכול השוררים בקרב הרוב הגדול, המכריע והמוביל של יהודי ארצות הברית, בעקבות התנהלותה של ממשלת ישראל בנושאים החשובים לקהילה?
לפני כשלוש שנים אושר בממשלה מתווה הנגישות לכותל המערבי, שאמור היה לאפשר ליהודים וליהודיות רפורמים וקונסרבטיבים להתפלל ליד הכותל. ראש הממשלה נתניהו מסכל ביודעין ובכוונה את יישומו של המתווה בגין התנגדותן של סיעות יהדות התורה וש”ס – שלושה מיליון וחצי יהודים ויהודיות בארצות הברית חשים נבגדים ומופלים לרעה. מה מתכוננים משיקי המיזם “הייעוד המשותף לכולנו” לעשות למען פיוסו וקירובו של הציבור הגדול הזה ביהדות אמריקה? יהודי ארצות הברית ברובם המכריע מתעבים את הנשיא דונלד טראמפ.
התיעוב הזה צובר תאוצה באחרונה בעקבות התנהלותו הסקנדליסטית של הנשיא בתגובותיו למגיפת הקורונה. הרוב הליברלי בקרב יהודי ארצות הברית, שהוא הגדול והמוביל בקהילה, אינו מבין ואינו מסוגל לקלוט את ההערצה לנשיא טראמפ בישראל. יש להם, ליוזמי שיקום השיח עם הקהילה, תשובה ומענה משכנעים לניגוד ביחס לטראמפ בין ישראל לקהילה?
אף ראש ממשלה ישראלי בעבר לא קיים כל כך הרבה ביקורים בארצות הברית כמו נתניהו. בשום ביקור, באף לא ביקור אחד בניו יורק, נתניהו לא טרח, לא יזם ולא ארגן מפגש עם רבנים, עם אינטלקטואלים, עם עסקנים בכירים, עם מחנכים, כפי שנהגו באופן מוקפד ראשי ממשלה קודמים.
כנראה שהקהילה פשוט לא מעניינת אותו. מתגובות של יהודים בכירים ועסקנים מקומיים להתעלמותו מהקהילה עולה שמעמדו של נתניהו בעיני יהודים רבים נושק לאישיות בלתי רצויה. אם היה רץ בבחירות בקהילה, נתניהו לא היה עובר את אחוז החסימה. ספק אם יש דרך וסיכוי ליוזמה ארגונית לשפר את מעמדו בעיני יהודי ארצות הברית.
האתגרים, אזורי החיכוך, הבעיות שיצרו את המציאות העגומה של אי־יחסים בין ישראל לקהילה קיימים זה מכבר, לפני התפרצות מגיפת הקורונה. אסור לחכות ליום שאחרי. חייבים להתעמת ולהתמודד עם המציאות הזאת ביום שלפני.