בישיבת סיעת הליכוד השבוע הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי המועד שנקבע להחלת הריבונות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן לא ישתנה. "יש לנו תאריך יעד ביולי, ואנחנו לא מתכוונים לשנות אותו. נפעל בתבונה ובשילוב כוחות", אמר.
פחות מ־40 יום נותרו עד לסיפוח. לא ברור איך יקדם ראש הממשלה את לוחות הזמנים המדוברים, חידה שמומלץ להפנות גם לראש הממשלה החליפי ושר הביטחון הראשי, בני גנץ. המערכת הביטחונית שעליה הוא אמון לא קיבלה עד עכשיו הנחיות להיערכות לקראת הסיפוח.
זאת ועוד: הצבא לא נדרש להכין מסמך עמדה. ובכלל, בין הדרג הצבאי למדיני לא התקיימו דיונים מהותיים, לא הוצגו תוכניות ולא נקבעו לוחות זמנים. למעשה המילה "סיפוח" נותרה כמילת קוד כללית. לא ברור איך נתניהו מתכנן מהלך שנעשה לדבריו בתבונה ובשילוב כוחות, כאשר בצה"ל עדיין לא יודעים מהי כוונת המשורר.
הצבא לא מחכה. גם ללא הנחיית הדרג המדיני הוא מקיים עבודת מטה להבנת המשמעויות מההחלטה לספח שטחים. את העבודה מרכז ראש אגף התכנון, האלוף אמיר אבולעפיה, והיא כוללת בחינת הסוגיות הביטחוניות, נושאי משפט ואכיפה וסוגיות כלכליות ואזרחיות. הבעיות הן אדירות. למשל, שאלת הריבונות של הצבא באזורים פלסטיניים בבקעת הירדן, אזור שפועל תחת החוק הישראלי.
אומנם יש סיכוי שההצהרה של נתניהו על מימוש התוכניות ביולי תישאר ללא כיסוי ולא תמומש הלכה למעשה בתאריך היעד, אבל דיבורים יוצרים מציאות. ככל שהתאריך מתקרב, השטח הולך ומתחמם, ובמערכת הביטחון סבורים שהפוטנציאל להסלמה גבוה מאשר בעבר.
ומול ההצהרות של נתניהו - שקט בגזרה של גנץ. כלל לא ברור מהי עמדתו לגבי לוחות הזמנים שהוצגו על ידי ראש הממשלה, ואם לתפיסתו היה נכון להכריז עליהם לנוכח המתיחות עם הרשות הפלסטינית, ומדוע מערכת הביטחון לא שותפה עד עכשיו בתהליכים. אם ראש הממשלה החליפי אינו מתכוון להביע את דעתו בנושא, ואם דעתו שונה מזו של ראש הממשלה שמעצב את המציאות - אזי אין כאן ממשלה שוויונית.
לא לקו הזה קיווינו
השבוע מלאו 20 שנה לרגע שבו נסגרו שערי הברזל ואחרון החיילים יצא מלבנון. בשנים האחרונות ילדיי משדלים אותי לספר להם שוב ושוב על חוויותיי מלבנון. הפרטים הקטנים מעניינים אותם יותר מכל: איך מצליחים להסתתר מאחורי שיח במשך יממה, מה אוכלים במארב, איך עושים את הצרכים. הם מעדיפים את הסיפורים שגורמים להם פעם אחר פעם להתגלגל מצחוק, כשאת הנושאים הכבדים והסיפורים העצובים אני משתדל לרכך עבורם.
השנה השתלבו הסיפורים שאני מספר לילדיי עם הסיפורים שסיפרו באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות לוחמים ששירתו בלבנון במשך תקופה ארוכה. קבוצת הטיפול ההמונית הזו גרמה לי להבין עד כמה התקופה הזו היא חלק ממני, לטוב ולרע, ועד כמה היא עיצבה את מי שאני כאדם בוגר.
העיסוק התקשורתי בסוגיית לבנון הביא, לצד סיפורים אישיים של החיים והנופלים, גם את הסוגיות המדיניות והצבאיות, שעד כה הרגשנו לא בנוח לעסוק בהן ולחקור אותן לעומק. הפעם כבר דיברו כאן על קיבעונות מחשבתיים, על הסיבה שמנעה מישראל לעזוב את לבנון מוקדם יותר, על הדרך שבה התבצעה הנסיגה, על היחס לאנשי צד"ל ועל חוזקה וחוסנה של החברה הישראלית.
תא"ל (במיל') אורן אבמן, המפקד האחרון של רכס הבופור, התייחס בראיון ל"מעריב" לשנים האחרונות של שהיית צה"ל ברצועת הביטחון כאל תקופת עיוורון. תקופה שבה גם הטובים והבכירים ביותר לא השכילו להבחין במציאות המשתנה. הכוונה היא להתייחסות לאויב המתעצם, להתאמת האימונים הצבאיים למצב החדש ולהפנמה שנוכחות צה"ל ברצועת הביטחון אינה משרתת עוד את המטרה המקורית. מדובר בביקורת חריגה של קצין בכיר לשעבר, שפרש מצה"ל רק לפני כשלוש שנים.
קו מחבר בין הנסיגה מלבנון בשנת 2000 לבין ההתנתקות מעזה ב־2005. בשני המקרים הצהירה ישראל כי לאחר היציאה כל פעולה של הצד השני (חיזבאללה בלבנון וחמאס והג'יהאד בעזה) תיענה בתגובה חריפה. אך בשני המקרים להצהרות לא היה כיסוי, בעיקר מסיבות פוליטיות. בכך תרמה ישראל את חלקה בהתעצמות ארגוני טרור, שהפכו לבעלי יכולות סמי־צבאיות.
גם אירוע החטיפה בהר דב, חמישה חודשים לאחר הנסיגה, ושורה של הפרות נוספות מצד חיזבאללה לא שינו את מדיניות ההכלה של ישראל. בשנים הראשונות לאחר הנסיגה היה חיזבאללה ארגון בעל יכולות גרילה טובות, אבל יכולות האש וכמות הרקטות שלו היו נמוכות משל הארגונים בעזה. ככל שהאיומים נותרו ריקים מתוכן, התעצם הארגון ביכולותיו הצבאיות בצורה חסרת תקדים.
לקח ההצהרות הריקות לא נלמד גם בעזה. לאחר ההתנתקות טענה הצמרת המדינית שלישראל יש לגיטימציה בינלאומית להגיב בחריפות על כל ירי רקטה. "כל ירי ייענה בתגובה עוצמתית", אמר ראש הממשלה אריאל שרון. בפיקוד הדרום, בראשותו של האלוף דן הראל, התקיימו דיונים והוצגו תוכניות שבהן לכל פעולת טרור מהרצועה הוצמד תג מחיר. רק ששוב משוואת התגובה וההרתעה נותרה על מסך התצוגה.
לאחר כמה חודשים, כאשר התחילו להתעופף הרקטות - שכוונו בעיקר לשדרות, שחטפה אז את כל האש - אמר מפקד אוגדת עזה אביב כוכבי לשר הביטחון שאול מופז בהערכת מצב סגורה, ש"לא לקו הזה ייחלנו". כוכבי רמז לכך שישראל לא עומדת בהצהרות לגבי מדיניות התגובה שלה.
המשפט הזה מצא דרכו לכותרות של "אולפן שישי" באותו השבוע, ועורר דיון ציבורי וביקורת מצד הדרג המדיני על ההדלפה. אבל מדיניות ההכלה נותרה על כנה. כאשר במשך חודשים ארוכים לא היו הרוגים באזור הדרום, הודגש הנתון הזה על ידי הדרג המדיני כביטוי להצלחת ההתנתקות וכמענה לקצינים הבכירים בפיקוד הדרום.
ישראל לא פעלה בהתאם להכרזות שלה, אולי מחשש להסלמה שתאיר באור שלילי את ההחלטות האסטרטגיות שקיבלה. כך, לצד פעולות מדיניות אמיצות ופורצות דרך, הגיעו הבעיות. ברצועת עזה, כמו בלבנון, ארגוני הטרור החלשים ניצלו את המצב והתעצמו באופן שלא היה לפני ההתנתקות. משוואת ההרתעה השתנתה, ועם השנים הבעיה רק הולכת ומחריפה.
[email protected]